אתוון דאורייתא עד

בהכרח הוא משום דקיי"ל לקולא ולחומרא לחומרא דרשינן וכמובן ואולם אם נאמר דהא דלחומרא דרשי' הוא רק משום דסד"א לחומרא ואין מועיל למלקות דאין לוקין מספק א"כ קושיתם לק"מ דהא שם בחולין לענין מלקות וא"כ י"ל דבזה פליגי באמת הנך תרי לישני דש"ס חולין הנ"ל דל"ק ס"ל דהא דלחומרא דרשי' הוא רק מספק ואין מועיל למלקות וע"כ שפיר ס"ל דכיון דאיכא למידרש להחמיר ואיכא למידרש לקולא ע"כ לקולא דרשי' לענין מלקות ואמרי' דלהכי אפקה רחמנא וכו' לומר דכיון דאאכילה לא לקי וכו' ואולם הלישנא בתרא חולק ע"ז וס"ל דהא דלחומרא דרשי' הוא מטעם וודאי ואפי' למלקות וע"כ דריש גם שם להחמיר

עיין עוד( ביבמות דס"ט ע"א) דאמר מניין לעכו"ם ועבד שבא על בת ישראל ועל הכהנת והלוי' שפסלוה שנא' ובת איש כהן כי תהי' אלמנה וגרושה וגו' מי שיש לו אלמנות וגירושין בה (הוא דתיכול בתרומה כי אין לה זרע מיני') יצאו אלו שאין להם אלמנות וגירושין בה (דאין להם תפיסת קידושין כלל וע"כ כי לית לה זרע מהם נמי לא אכלה תו בתרומה ומיפסלא בהביאה לבד) ופריך ואימא מי שיש לו אלמנות וגירושין בה כי לית לה זרע אכלה כי אית לה זרע לא אכלה מי שאין לו אלמנות וגירושין בה כי אית לה זרע נמי תיכול וכו' ובתוד"ה ואימא כתבו וז"ל תימא דבכל דוכתא לחומרא מקשינן והכא פריך דנקט לקולא עכ"ל ואולם אם נאמר דהא דלחומרא מקשינן הוא רק מטעם ספק י"ל דקושית כגמ' הוא אהא דקיי"ל דביאת עכו"ם ועבד פוסלת בוודאי לתרומה ולכהונה ואם אכלה תרומה או נבעלה לכהן לוקין כמבואר ברמב"ם ה' איסורי ביאה פי"ז ה"ב ופי"ח ה"ב וה' תרומות פ"ו ה"ז) דאמאי הא יש להקיש כאן גם לקולא וא"כ נהי דקיי"ל דלחומרא מקשינן עכ"ז הרי הוא רק ספק ולא וודאי ועוד אפשר דלענין איסור ג"כ אין ראוי שתיאסר כיון דהוא רק ספק וא"כ ראוי להעמידה אחזקת כשרות דמעיקרא ואינה נפסלת לפי' מספק ויש לדון בזה ובאתי רק להעיר

ודיכרנא כד הוינא טליא הערותי עפ"י דברי הפמ"ג הנ"ל דהא דלקולא ולחומרא ילפינן הוא רק מטעם ספק בהצעת דברי המנחת חינוך שכ' דלפי מאי דאמרי' ביבמות דפ"ה ע"א דהא דאצטריך לא יקחו לחייב גם נשים באיסורי ביאה דכהונה אע"ג דהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה היינו משום דה"א דהא דהשווה הכתוב וכו' היינו רק בלאו השוה בכל אבל לאו שאין ש"ב ה"א למילף מטומאה דגלי קרא בני אהרן ולא בנות אהרן עש"ה וכ' בס' מנחת חינוך דלפי"ז הא דקיי"ל לפי האמת דנשים מצוות גם אלאוין שאינם שוים בכל ולא ילפי' להו מטומאה למיפטרינהו היינו משום דהשתא דגלי קרא דלא יקחו שמוזהרות אאיסורי ביאה דכהונה ע"כ לקולא ולחומרא ילפינן מאיסורי ביאה ולא מטומאה עכת"ד המנחת חינוך ז"ל והנה יומצא לפי הרכבת דברי המנחת חינוך הנ"ל ודברי הפמ"ג הנ"ל דאע"ג דנשים מצוות אלאוין שאינם ש"ב עכ"ז אין לוקות עליהם דאין לוקין מספק ולפי"ז הקשתי לפי המבואר ברש"י יבמות ד"ה ע"א ד"ה ת"ל ראשו דלאוי דנזיר הוי לאוין שאינם פ"ב עש"ה וא"כ יוקשה ממשנה ערוכה בנזיר דכ"ג ע"א האשה שנדרה בנזיר והית' שותה יין ומטמאה למתים ה"ז סופגת את הארבעים וע"ש בנזיר דכ"א ע"ב בגמ' דפריך היכי דמי אי דלא היפר לה בעל פשיטא וכו' ע"ש והשתא מה פשיטות הוא זה אדרבה הרי ראוי לפוטרם ממלקות מטעמא דכתיבנא ואולם המהרש"א והמהר"ם ביבמות שם כתבו דדברי רש"י הנ"ל אינם מרש"י רק תלמיד טועה כתבם ואפי' לדברי מהרש"ל שם שפירשם וכ' דלאוי דנזירות מיקרי אש"ב נגד שארי לאוין אבל ש"ב הוא נגד לאוי דכהונה נה עש"ה ג"כ לק"מ דמטומאה הא ליכא למילף לפטור נשים רק מלאוין שהם אש"ב כמו לאו דטומאה שהוא לאו דכהונה ורק בזה צריך לבוא להא דלקולא ולחומרא לחומרא ילפי' אבל בנזיר דמיקרי ש"ב נגד לאו דטומאה שהוא לאו דכהונה א"כ שוב אין ללמדו משם כלל ונוהג שפיר בנשים מטעם וודאי ככל הלאוין שבתורה וע' בשו"ת שבסוף ספר אבני מלואים סי' כ"ב שיישב ג"כ דברי רש"י הנ"ל וכ' דהואיל ואיסורי הנזירות הם מפאת קדושת הגוף שגופו של נזיר קדוש וע"כ הטילה תורה עליו איסורים שלו ע"כ דמי לאיסורי כהונה שהם מפאת קדושת הכהנים וע"כ חשיבי אש"ב כמו שאיסורי כהונה חשיבי אש"ב עש"ה ואולם גם לפי דבריו הוי נזיר טפי שוה בכל מאיסורי כהונה כיון שכל אדם יכול לקדש את גופו בקדושת הנזירות ע"י שיקבל נזירות על עצמו משא"כ בקדושת כהונה שזרים אין יכולים להתקדש בקדושת כהונה וז"פ וא"כ שוב שפיר קושיתי הנ"ל לק"מ וכמובן והבאתי' פה אך למען חביבים עלי איש ילדי רעיוני ימי חורפו

כלל יט בו יבואר אם כהנות כזרות חשיבי לגבי עבודה או לא

בספר פרשת דרכים נסתפק הא דכהנות פסולות לעבודה מקרא דבני אהרן ולא בנות אהרן אם ע"י הכתוב הזה נכנסו לכלל זרות וחייבות מיתה או הוי אך פסול בעלמא ע"ש ונלענ"ד לפשוט ספק זה מהא דאמרי' בזבחים דף ד' ע"א מנלן דבעינן זביחה לשמה דאמר קרא ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים וכו' אשכחן זביחה שאר עבודות מניין וכו' אמר קרא המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים ולכתוב רחמנא בקבלה ולילף שחיטה מינה מה לקבלה שכן פסולה בזר ואשה (אשה כהנת) אשכחן שחיטה וקבלה זריקה מנ"ל וכו' א"ק הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים ולכתוב רחמנא בזריקה ולילף מינה משום דאיכא למיפרך מה לזריקה שכן זר חייב עלי' מיתה ע"כ וברש"י ד"ה זריקה זר חייב עלי' מיתה כ' אבל שחיטה כשירה בזר וקבלה והולכה אעפ"י שפסולה בזר אין חייב עלי' מיתה כדאמרי' בסדר יומא וכו' (דאין חיוב מיתה בזר כ"א בעבודה תמה שאין אחרי' עבודה ולא כן בקבלה והולכה שיש אחריהן זריקה דרק פסול' בזר אבל חיוב מיתה לית בהו עש"ה ביומא) עכ"ל והנה הספק הנ"ל לענ"ד מפורש פה בהדיא דמדאמר גבי קבלה מה לקבלה שכן פסולה בזר ואשה ואילו גבי חיוב מיתה דזריקה אמר רק מה לזריקה שכן זר חייב עלי' מיתה ולא נקט אשה מוכח להדיא דבאשה אפי' בזריקה ליכא חיוב מיתה רק פסול בעלמא ואין חילוק איפוא באשה בין זריקה לקבלה דלענין פסול הרי גם הקבלה פסולה באשה וע"כ שפיר נקט בזריקה רק זר לבד וזו לכאורה ראי' ברורה בעזה"י ואולם מדברי הרמב"ם ז"ל מוכח, להדיא איפכא שהוא ז"ל כ' בפ"ט מביאת מקדש ה"א וז"ל זר שעבד במקדש עבודתו פסולה וחייב מיתה ביד"ש שנאמר והזר הקרב יומת וכו' איזהו זר כל שאינו מזרע אהרן הזכרים שנאמר וערכו בני אהרן וכו' עכ"ל ה"ז מפורש להיפוך דאפי' אשה כהנת נחשבת זרה ממש וחייבת מיתה ביד"ש וצע"ג

והנה אם נאמר כדברי הפר"ד הנ"ל דהוי רק פכול בעלמא מקרא דבני אהרן ולא בנות אהרן א"כ מובן ממילא דהוי רק איסור עשה דלאו הבא מכלל עשה עשה אבל איננו איסור לאו ולפי"ז יש להביא עוד ראי' דקרא דבני אהרן ולא בנות אהרן הוא רק מגלה שגם