אתוון דאורייתא עב

הראשונה דלא גמר ומקני אזי יש למיבעי בעי' השני' וכן משני' לשלישית והשתא שפיר צדקה עדיפא מהפקר ולשון הגמ' מוכח כן מדאמר גבי צדקה מי אמרי' גבי צדקה וודאי גמר ומקני ולא אמר מי אמר כל לגבי עניים גמר ומקני כמו שאמר בהקדש כל לגבי הקדש וכו' וכן בהפקר אמר מי אמרי' כיון דאף לעניים כעשירים וכו' ע"כ מוכח מזה דה"ק דאפי' את"ל באיבעיות הקדומות דלא גמר ומקני ואם עמד חוזר עכ"ז מי אמרי' צדקה וודאי גמר ומקני מפאת גודל ועדיפות מצות הצדקה א"ד כל לגבי נפשי' אפי' בצדקה לא גמר ומקני ומדויק תיבת וודאי דאמר גבי צדקה אמנם גם ע"ז יוקשה דא"כ יומצא דהפקר עדיף מהקדש וגם זה וודאי אינו ועוד יוקשה ע"ז דיומצא לפי"ז דצדקה עדיפא מהקדש וגם זה אינו עי' בערכין דכ"ח ע"א דאמר ראב"ע מה אם לגבוה אסור להחרים כל נכסיו עאכ"ו שיהא אדם חס על נכסיו ולא יבזבז יותר מחומש בצדקה עש"ה במשנה וגמ' ומפורש דהקדש עדיף מצדקה מדעביד ק"ו מהקדש אצדקה וצ"ע בכ"ז ובאתי רק להעיר

כלל יח בענין לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן הפמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות י' כ' דהא דקיי"ל לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן היינו רק מספק וככל סד"א לחומרא אבל לענוש מלקות או מיתת ב"ד א"א לענוש מכח זה ע"ש והנה כבר תמהו האחרונים בזה מש"ס יבמות ד"ח ע"א) ומש"ס קידושין דס"ח ע"א והביאו ג"כ דברי התוס' ב"ק ד"ג ע"א ד"ה דומיא שכתבו אהא דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן וז"ל ואור"ת דמדה היא בתורה לא שנא באיסורא ולא שנא בממונא עכ"ל אלמא דמדה היא ומטעם וודאי היא ומועלת אפי' להוציא ממון

והנה יש לי להביא ג"כ כמה מקומות דמוכחי דהא דלחומרא מקשינן הוי מטעם וודאי ולא משום דסד"א לחומרא והם (א') עז תוס' זבחים דנ"ז ע"א ד"ה ואני שכתבו דיש לנו ללמוד בכור מתודה שיהי' נאכל רק ליום ולילה ולא משלמים שיהי' נאכל לשני ימים ולילה אחד משום דלחומרא מקשינן ע"ש ואע"ג דיסתבב מזה קולא ג"כ שהרי אם יותר מבשר הבכור אחרי יום ולילה ישרף ועכ"ז אמרי' לחומרא מקשינן (ב') ע' בתוס' פסחים דל"ב ע"ב ד"ה מעילה) דמחייבינן קרבן משום חומרא מקשינן ע"ש ואע"ג דאית בי' חשש חב"ע (ג') ע"ע שם דכ"ד ע"ב תוד"ה אמרת שכתבו וז"ל וא"ת בלא ק"ו נמי מקשינן לחומרא עכ"ל ואי איתא דלחומרא מקשינן הוי רק מטעם ספק א"כ הא איכא נפקותא אם יצטרף עוד ספק דאילו מטעמא דלחומרא מקשינן דאיהו גופי' משום ספיקא הוא א"כ כשמצטרף עוד ספק ה"ל ס"ס ושרי וכמ"ש הפמ"ג בפ"כ שם ע"ש משא"כ אי ילפי' מק"ו איסור וודאי ואינו מצטרף לס"ס ואולם לדעת האומר דהא דאעמה"ד משום דשמא יש פירכא על הק"ו א"כ ק"ו ג"כ אינו וודאי ואמנם עכ"ז אין ק"ו ספק שקול דחשש דפירכא הוא רק חשש מיעוט כמו שהעליתי בחידושי בסוגי' דאעמה"ד ואכ"מ (ד' )ע' בחולין דקל"ה ע"ב דפריך אלא טעמא דכתב רחמנא עריסותיכם (בחלה לחייב עיסת שותפות) הא לא"ה ה"א ליליף ראשית ראשית מראשית הגז (לפטור של שותפות) אדרבה נילף מתרומה לחיובא ופירש"י דהא בתרומה נמי כתי' ראשית ושותפות חייבת בה וקולא וחומרא לחומרא מקשינן עכ"ל ואי איתא מהא דלחומרא מקשינן הוא רק מטעם ספק א"כ מאי קושי' הא איכא נפקותא לס"ס וכנ"ל ועוד דלולי קרא דעריסותיכם היו חייבין רק להפריש החלה מטעם ספק דלחומרא מקשינן אבל לא היו צריכין לתת לכהן בחנם כ"א למוכרה לו בדמים והדמים של המוכר וככל תרומה הנפרשת מספק דרק נפרשת להתיר הטבל ונמכרת והדמים שלו וכמבואר ביבמות דצ"ט ע"ב במשנה (ע"ש משא"כ השתא דכתי' קרא הוי חיוב וודאי ומחויבין לתתה לכהן בחנם ועוד יש הרבה נפקותות בין ספק לוודאי וכנודע (ה') ע"ע בחולין שם קל"ו א' דפריך אלא טעמא דכ' רחמנא מאת זובחי הזבח לחייב בהמת שותפות במתנות) הא לא"ה ה"א ליליף מראשית הגז (לפטור) אדרבה נילף מתרומה (לחיוב) וכו' וברש"י ד"ה אדרבה כ' דלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן עכ"ל ומפורש גם בזה דלחומרא מקשינן הוא מטעם וודאי דהא מספק אין חייבין במתנות וכמבואר להדיא בחולין ע"ט ב' ובבכורות י"ח ב' דבספק מתנות אמרי' המע"ה ע"ש. (ו') יבמות דנ"ט ע"א ת"ר אלמנה לא יקח בין אלמנה מן האירוסין בין אלמנה מן הנשואין פשיטא מהו דתימא לילף אלמנה אלמנה מתמר מה להלן מן הנשואין וכו' ואימא ה"נ דומיא דגרושה מה גרושה בין מן האירוסין וכו' ובתוד"ה דומיא כתבו וז"ל וא"ת אדרבה גרושה דומיא דאלמנה דדווקא מן הנשואין וי"ל דלחומרא מקשינן עכ"ל והשתא אי נימא דהא דלחומרא מקשינן הוא רק מטעם ספק א"כ ראוי שלא יהי' מלקות באלמנה וגרושה מן האירוסין וזה לא שמענו מעולם ועוד יוקשה מדברי הגמ' יבמות ד"כ ע"ב דקאמר דחייבי לאוין מדרבנן הוא דלא מתייבמות גזיר' ביאה ראשונה אטו ביאה שני' אבל מדאורייתא עדל"ת ע"ש והרי גם אלמנה מן האירוסין הוא בכלל החייבי לאוין שאינם מתייבמות וכדפריך שם בריש הסוגי' ד"כ ע"א קפסיק ותני לא שנא אלמנה מן הנשואין ול"ש אלמנה מן האירוסין וכו' וא"כ גבי אלמנה מן האירוסין הרי עדיין הקושי' במקומה עומדת דמדוע אינה מתייבמת שהרי עיקר איסורה הוא רק איסור ספק וא"כ הא ה"ל ספיקא דרבנן דלקולא ועל כרחך דהא דלחומרא מקשינן מדה מסורה כך ומטעם וודאי הוא לא מטעם ספק. ז') ע"ע בקידושין ד"כ ע"א) דפריך מכדי הני קראי (לענין פדיון עבד עברי איירי) איכא למידרשינהו לקולא ואיכא למידרשינהו לחומרא מאי חזית דדרשת להו לקולא וכו' ע"ש ומאי קושי' הרי העבד הוא מוחזק בעצמו וכמ"ש והתוס' שם דט"ז ע"א ד"ה והרב)וע' תוס' גיטין די"ז ע"א ד"ה מפני דאפ' ע"כ חשוב מוחזק בעצמו ובספק חשוב האדון מוציא ואמרי' המע"ה ע"ש וא"כ גם כאן ה"ל האדון מוציא והמע"ה ושפיר יש לנו לדרוש לקולא ועל כרחך דהא דלחומרא דרשינן לאו מטעם ספק הוא רק מדה היא מטעם וודאי ואפי' להוציא ממון וכתוס' ב"ק הנ"ל (וע' ברא"ם על התורה משפטים כ"א פסוק ז' ד"ה יכול העברי יוצא בראשי איברים שכ' ג"כ גבי תרי קלים וחמורים דסתרי אהדדי לענין יציאת עבד עברי בראשי איברים דיש לנו לדרוש ק"ו דלהחמיר שלא יצא בראשי איברים ע"ש) (ח') ע"ע בב"ק דכ"ו ע"א תוד"ה ולא שכתבו וז"ל וי"ל דאי לאו כספו הוי שבקינן ק"ו דהכא דמיקל בתשלומין והוי עבדינן ק"ו דלעיל דמחמיר בתשלומין עכ"ל ומבואר דכשיש תרי קלים וחמורים הסותרים זא"ז אזי דרשינן ק"ו דלהחמיר אפי' גבי תשלומי ממון ועל כרחך דהא דלחומרא דרשי' מטעם וודאי הוא וכנ"ל (ט') ע"ע בבכורות דל"ב ע"א דקאמר דלא יגאל דכתי' בחרמים הוא מכנה דלא יאמר לא יגאל בחרמים וליליף ממעשר מה מעשר קדוש ואינו נגאל וכו' ( ובתוס' שם ד"ה דלא כתבו(וז"ל וא"ת דילמא הוי ילפי' מהקדש דתפדה וי"ל דלחומרא ילפינן עכ"ל והשתא הרי לאו דלא יגאל הוא במלקות כמבואר בזבחים דף ט' ע"א וא"כ