אתוון דאורייתא ע

דאל"כ יבטל קודם שהחמיץ וככל הנ"ל עכ"ל בחידושי והנה מה שכתבתי כזה דהפקר יש בו ענין צדקה לב"ש דס"ל דהפקר לעניים לחוד מהני ולעשירים לחוד לא מהני נלענ"ד כעת עוד יותר מזה דגם לב"ה יש בהפקר ענין מצוה מפאת ההתנדבות שמתנדב מנכסיו לכלל בני אדם ושזהו כוונת הרמב"ם הנ"ל שכ' דהפקר יש בו ענין נדר היינו שנדר להתנדב מנכסיו לכלל בני אדם והרי הוא כנדר של צדקה שנודר להתנדב לעניים לבד והוכרחתי לזה ממה שראיתי בש"ס תמורה דכ"ה ע"א א"ל ר' עמרם לר' ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה ושיהי' עולה) עולה הוי או בכור הוי עולה הוי דכל פורתא ופורתא דקנפיק הוא כליל (פי' דעולה יש לו קדושה יתיר' על בכור שכן העולה כולה כליל למזבח משא"כ בכור) או בכור הוי דכל פורתא ופורתא דקנפיק במילתי' הוא (פי' שקדושת בכור במילתי' הוא ומעצמו היא באה וא"צ להקדישו) לישנא אחרינא שכן קדושה חיילא עלי' (פי' קדושה עדיפא דהוא כליל וכנ"ל) א"ד בכור הוי שכן קדושתו מרחם (פי' ועדיף מפאת זה מעולה) א"ל מאי תיבעי לך היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת (נפילת) רובו יהא הפקר (שעם נפילת רובו אמר עליו שיהי' הפקר) לקט הוי או הפקר הוי לקט הוי שכן קדושתו בידי שמים (שהתורה זוכתה בלקט לעניים) או דילמא הפקר הוי שכן זוכין בו עניים ועשירים (ועדיף מלקט דהוא רק לעניים לחוד) ואמר אביי מאי תיבעי לי' דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין (וודאי הואיל ובהדי הדדי אתו למיחל דברי הרב ודברי התלמוד וודאי דברי הרב קודמין וקוב"ה עבדי' לקט) ה"נ דברי הרב שומעין (הילכך בכור הוא) עכ"ל הגמ' הרי שלך לפניך דאיבעי לי' להש"ס דמצוות לקט ומצוות הפקר ה' מינייהו עדיף אי לקט עדיף שכן חל מאיליו בידי שמים ואינו בא ע"י דיבורו של אדם וזהו שאמר שכן קדושתו בידי שמים א"ד הפקר עדיף שכן הוא לעניים ולעשירים וע"כ יש עדיפות בהתנדבות ההפקר לפי שיכולים הכל ליהנות ממנו בין עניים ובין עשירים משא"כ בלקט וה"ז כעין הא דאמרי' בסוכה דמ"ט ע"ב דגמ"ח עדיף מצדקה בג' דברים וחד מינייהו לפי שגמ"ח בין לעניים ובין לעשירים ע"ש וא"ל דאין כוונת הש"ס דהפקר יש בו ענין מצוה רק דסתמא בעי אי עם חלות הלקט יחד אפשר לו לעשותו הפקר ורק אחרי שכבר נעשה לקט והוא של עניים ואינו שלו הוא דאינו יכול להפקירו אבל ברגע שיש לו להלקט לחול שפיר בעי בסתמא אם יכול להפקירו ולא מפאת שההפקר מצוה ויש עדיפות במצוות ההפקר על מצוות הלקט דז"א דאי סתמא בעי ולא מחמת עדיפות המצוה א"כ אפי' הי' מועיל הפקר לעשירים לחוד נמי הי' שייכה האיבעי' וא"כ מה זה שאמר א"ד הפקר הוי שכן זוכין בו עניים ועשירים ומוכח להדיא מזה דמפאת עדיפות המצוה בעי ולא בסתמא ותו דהא מדמי לה לעולה ובכור והתם האיבעי' הוא מפאת עדיפות הקדושה וכמו שמפרש דעולה עדיף שכן כליל א"ד בכור עדיף שכן קדושתו מרחם וא"כ גם איבעי' דהפקר הוא על כרחך מפאת עדיפות המצוה דאל"כ איך פשיט האיבעי' דבכור מאיבעי' דלקט דכמו שאין ההפקר חל ה"נ דלא הוי עולה דילמא שאני התם דהפקר לגבי לקט דהוי רשות לגבי מצוה ע"כ שפיר אין ההפקר חל משא"כ בעולה ובכור דתרוייהו קדושה נינהו שפיר מצי עולה למיחל ואולם י"ל דהפשיטות הוא מלישנא דאביי דאמר דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין דה"נ בעולה ובכור נהי דעולה קדושה היא עכ"ג הואיל והתורה קידשו לבכור בתורת בכור ע"כ דברי הרב ודברי התלמוד וכו' וע"כ אין האדם יכול לעשותו עולה ואמנם עכ"ז נראה עיקר כמו שכתבתי דמפאת עדיפות דמצות הפקר בעי דהא דאמר הפקר הוי שכן זוכין בו עניים ועשירים מוכח כן להדיא וכן נראה עוד מלשון וש"י שם שכ' וז"ל אמר על הלקט עם נשירת רובו דבעי למיהוי לקט אמר ליהוי הפקר אפי' לעשירים היו מינייהו ח"ל פלה קדושה וכו' עכ"ל ומוכח להדיא דגם הפקר מצוה היא ומ"ש כרש"י תיבת קדושה אין כוונתו קדושה ממש שהרי אין שום קדושה בממון צדקה ובלקט שכחה ופיאה וכה"ג רק כוונתו אקדושת מצוה ור"ל איזה מצוה חלה טפי דלקט או דהפקר וכמו שגם בגמ' אמרו לקט עדיף שכן קדושתו בידי שמים הרי שקראו קדושה אף שאין בו שום קדושה רק הכוונה אקדושת מצוה וכהנה רבות בש"ס ועי' בט"ז יו"ד סי' ס"א ס"ק כ"א(ופ"כ גם רש"י לישנא דגמ' נקט ומדכ' רש"י ז"ל הי מינייהו חייל עלה קדושה מוכח להדיא דגם הפקר יש בו ענין מצוה וקבעי איזה מצוה חלה טפי דלקט או דהפקר והנה אל חתמה על מה שנסתפק הש"ס תמורה הנ"ל לומר עוד דהפקר עדיף מלקט דאין זה פלא דה"נ מצינו (במכות די"ז ע"ב) דקאמר דא"א ללמוד קדשים ממעשר שני לענין איסור אכילת חוץ לחומה דמה למע"ש שכן טעון כסף צורה בפדיונו ע"ש ואע"ג דידוע דקדשים חמירי טובא ממע"ש דאפי' תרומה חמירא ממע"ש וקדשים חמירי עוד מתרומה דטבול יום אוכל במעשר ולתרומה בעי' הערב שמש ולקדשים בעי' הבאת כפורים ובמעשר נוהג רק שני ובתרומה שלישי ובקדשים רביעי וכהנה אלפי דברים וכנודע ועכ"ז כיון שיש פרט אחד במע"ש שאיננו בקדשים ע"כ חשיב לי' הש"ס עדיפות וע"ע בכלים פ"א אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע כו' הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע כו' למעלה מהן נבילה ומי חטאת כו' שהם מטמאים את האדם במשא כו' למעלה מהן בועל נדה כו' וכתב שם הר"ש במשנה ג' וכ"כ כל המפרשים שם דכל הנך למעלה מכן דתני התם אין הכוונה שהדבר המאוחר טומאתו חמורה טפי מהדבר הקדום דאפי' אם טומאת הדבר הקדום חמירא טפי ורק שפרט אחד ישנו במאוחר שאינו בקדום שייך שפיר למיתני למעלה מהן עבור הפרט ההוא עש"ה ודכוותה בש"ס בדוכתי טובא וה"נ בפרט הזה ההפקר עדיף במה שהוא התנדבות כללי אשר הכל יכולים ליהנות מהתנדבותו בין עניים ובין עשירים משא"כ בלקט שהוא רק לעניים לבד ושפיר יש להסתפק שיחול ההפקר מפאת עדיפות הפרט הזה שאינו בלקט וק"ל והנה ראיתי עוד במדרש רבה שיר השירים על הפסוק הנך יפה וז"ל הנך יפה במצות הבית בחלוק תרומה ומעשרות הנך יפה במצות שבשדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר עכ"ל מפורש בזה שההפקר מצוה היא וכזה ראה וחדש ואולם צ"ע דמדוע חשיב לי' למצות שבשדה דווקא ואולי כוונת המדרש על הפקר של שביעית שמניח פירות שדהו מופקרין ואמנם גם זה דוחק דהל"ל בהדיא תיבת שביעית או שמיטה ולא תיבת הפקר דאינו קאי כלל בסתמא על שביעית ועכ"פ לכאורה מפורש במדרש הנ"ל שההפקר מצוה היא וע"ע (בנדרים ד"ז ע"א דבעי יש יד להפקר או אין יד להפקר ופריך היינו צדקה (ובצדקה כבר הוא איבעי' קדומה שם אי יש יד לצדקה וכו') ומשני את"ל קאמר את"ל יש יד לצדקה הפקר מי אמרי' היינו צדקה או דילמא שאני צדקה דצדקה לא חזיי' אלא לעניים והפקר בין לעניים ובין לעשירים עכ"ל הגמ' ונראה שהש"ס מסופק בזה אי הפקר יש בו ענין מצוה או לא וע' תוס' שם ד"ה הפקר היינו צדקה שכתבו דסחם מפקיר בשביל שיזכו בו עניים ומסיק דמ"מ הפקר הוי לעניים ולעשירים עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריהם ז"ל שלפי הנראה רצו להסביר בזה סברת הש"ס שמסופק