אתוון דאורייתא סו

שמשיבין באמת דבר שפקעה וכו' והיינו משום דהך מ"ד ס"ל איפכא דנהי דהמיעוט אשר יהי' בשלמים בזמן היותם לא יהי' בו בזיון לקדושת המעשר כיון שאז לא יהי' קדושת מעשר עוד כלל עכ"ז גוף ההפקעה של קדושת המעשר במה שמפקיעה ולוקח בה שלמים הוי עביר' כיון שמפקיע הקדושה ומשים עלי' קדושה אחרת שיש בה מיעוט נגד קדושת המעשר וע"כ שפיר משיבין דבר שפקעה וכו' כנלענ"ד ביאור הירושלמי הנ"ל וכן מטין דברי הפני משה שם עש"ה וא"כ מבואר בזה שהספק הנ"ל אי הוי בעשיית תרומה חולין עבירת עשה דשימור תלוי בפלוגתא דירושלמי הנ"ל דכפלוגתא דירושלמי הנ"ל כן ממש יש להסתפק בתרומה ולומר דאין ההפקעת קדושת התרומה והעשותה חולין עביר' ונהי שבהיותה חולין תיאכל לזרים ולטמאים ובשאר מנהג חולין האסור בתרומה עכ"ז הרי תהי' אז חולין ולא תרומה ולא יהי' בזיון במנהג הזה לקדושת התרומה וכמ"ד הנ"ל דלקיחת שלמים שרי הואיל ופקעה מהם קדושת מעשר וכן י"ל להיפוך דעכ"פ גוף ההפקעה אסורה מה שמפקיע התרומה לעשות ממנה חולין שאין בו מנהג קדושה אשר בתרומה וכאידך מ"ד דס"ל דגוף הפקעת הקדושת מעשר אסורה לעשות ממנו שלמים שיש בם מיעוט שאיננו במעשר וכנ"ל ודו"ק היטב כי הערה נכונה היא בעזה"י

כלל טז ביאור ענין איסור טריפה נסתפקתי איסור טריפה מה עניינו אם איסורו הוא איסור מבחוץ כשאר איסורים ואיננו חסרון בשחיטה כלל או דילמא עניינו שבטריפה גזרה תורה שלא תועיל בו השחיטה לענין אכילה והוי נבילה לענין אכילה והנה יש ראי' ברורה לסברא השני' הזאת ממה שכתבו התוס' בזבחים דס"ט ע"א ד"ה יכול וי"ל הא דמצרכינן הכא (בגמ' שם) קרא לשחיטת עוף קדשים בפנים שמטהרת מידי נבילה ולענין איסורי הנאה (שור הנסקל וכדומה) לא מצרכינן קרא לשחיטתן שמטהרת מידי נבילה לא דמי דקדשים אין הכשר אכילתן (פי' דעוף קדשים הכשר אכילתו במליקה לא בשחיטה וע"כ ה"א דשחיטה הוי כמיקטל קמלי' וכהתזת ראש בעלמא שהוא נבילה לטמא וע"כ בעי' קרא שהשחיטה מטהרת מידי נבילה) אבל איסורי הנאה הכשר אכילתן בשחיטתן אע"ג דהשתא מיהא אין שחיטתן מכשרתן באכילה (מפאת האיסור הנאה אשר בהם) מ"מ מטהרתן מידי נבילה עכ"ל וכבר הובאו דברי תוס' אלה עם כל הסוגי' דזבחים שם לעיל בכלל א' עש"ה והנה מבואר בדברי תוס' אלה דבשחיטת איסורי הנאה לא בעי' קרא שמטהרת מידי נבילה כיון דאין חסרון כלל בשחיטה שמה שאסורה בהנאה מטעם אחר הוא שהוא שור נרבע או שהמית אדם וכדומה אבל השחיטה עשתה כל מעשי' בשלימות וע"כ מטהרת שפיר מידי נבילה ולא בעי' קרא כלל לזה והשתא אי נימא דגם טריפה איסור מבחוץ הוא ואיננו חסרון בשחיטה א"כ גם לשחיטת טריפה מהראוי שלא להצריך קרא שמטהרת מידי נבילה ואילו בזבחים שם דס"ט ע"ב וכן בחולין דע"ד ע"א דפ"ה ע"ב ודקכ"ח ע"ב יליף לי' להדיא מקרא דוכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אין מטמאה ואיזו (שאינה מטמאה) זו טריפה ששחטה עכ"ל הגמ' וא"כ מבואר דטריפה הוי חסרון בשחיטה מדבעי' קרא שמטהר מידי נבילה ורק שזה גזה"כ שמטהר מידי טומאת נבילה אבל לענין אכילה הוי נבילה והנה גם לשון (המשנה בחולין דפ"ה ע'"ב ובזבחים דס"ט ע"ב דטריפה שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה ע"ש מוכח דבטריפה מועלת השחיטה רק לענין טומאה לא לענין אכילה דאל"כ מאי קאמר שהשחיטה מטהרת טריפתה מטומאתה הרי השחיטה עושה כל מעשי' בשלימות כמו בכשירה ואיסור הטריפה איסור אחר הוא, לגמרי וכן נראה עוד מהא דאמרי' (בחולין דע"ג ע"א ) ודקכ"ג ע"ב דטריפה ששחטה מטמאה במוקדשין מדרבנן ע"ש ומוכח גם מזה דאיסור אכילת טריפה הוא מטעם נבילה דאל"כ מדוע מטמא מדרבנן ומדוע לא גזרו חכמים בשאר איסורין שיטמאו ועל כרחך דטריפה יש בה למא דנבילה דאיסור אכילתה הוא מטעם נבילה אלא דמה"ת איננה נבילה לענין טומאה וע"כ כיון שעכ"פ יש בה שם נבילה ונבילה בעלמא הרי הוא מטמא ע"כ שפיר שייך לגזור משום מעלת מוקדשין שיהי' גם טריפה מטמא מוקדשין משא"כ אם טריפה איננה נבילה כלל ואיסור אכילתה איסור מבחוץ הוא אזי וודאי דאין שייך לגזור בה טומאה כלל יותר מבשאר איסורין אולם מהא דקיי"ל דבהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה מוכח לכאורה דאיסור טריפה איננו מטעם נבילה דאל"כ אמאי אית לי' חזקת היתר אדרבה הא הוי ספק בשחיטה וראוי להיות בחזקת איסור אולם לפמ"ש הרשב"א בפ' ד' אחין דהא דספק בשחיטה חשיב חזקת איסור היינו משום דשחיטה הוי מעשה ועליך הראי' שנעשה מעשה המתיר ע"ש א"כ בטריפה דנעשה בה מעשה השחיטה בשלימות אלא שאם נולד בה מתחלה מעשה טריפות אזי אין שחיטה מועלת לענין אכילה א"כ אדרבה עליך הראי' שנולד בה טריפות וכמ"ש החוו"ד כן בסי' ק"י לענין ספק ניקב הוושט שלא במקום שחיטה ע"ש ודבריו נודעים וע"ע (בחולין דנ"ו ע"א) א"ל מאן דבדק במחטא למאן דבדיק בידא עד מתי אתה מאכיל לישראל נבילות ופריך נבילות והא שחיטה היא אלא, עריפות וכו' וכלשון הזה נאמר ג"כ (בבכורות ד"מ ע"א ובסוטה דמ"ח ע"א ע"ש ומוכח דטריפה אין איסורה מטעם נבילה אולם ז"א דבלשון קאי נבילות סתם רק אנבילה ממש שמטמאה ואין ראי' מזה לשלא יהי' איסור אכילת טריפה מטעם נבילה וע"ע בחולין דל"ב ע"ב דבעי התם ניקבו בני מעיים בין סימן לסימן מהו שיועיל שחיטת סימן שני לטהרה מידי נבילה מי אמרי דכיון דסימן הראשון בא לטהר ולהתיר וסימן השני אחרי שנטרפה הרי בא רק לטהר אבל לא להתיר וע"כ אין פעולת שני הסימנין שוה ואין מצטרפין זה עם זה אפי' לטהר או דילמא לטהר מיהא מצטרפין עיין היטב ברש"י שם ועוד (בחולין דס"ט ע"א) אהא דבעא אילפא הוציא עובר את ידו בין סימן לסימן וכו' ומוכח גם מזה דבטריפה אין השחיטה מועלת לאכילה כלל וכלל דאל"כ איך אמר דשחיטת סימן הראשון הי' לב' דברים לטהר ולהתיר והשני הוא לטהר בלבד הלא גם השני בא להתיר שאילו לא נשחטה הרי הית' אסורה באכילה גם משום נבילה וע"י השחיטה הרי סר איסור אכילת נבילה וע"ש ברש"י דס"ט ע"א שכ' שאין כאן שחיטה שלימה לטהרו ע"ש ואי איתא אמאי אין כאן שחיטה שלימה הרי גם שחיטת טריפה שחיטה שלימה היא כשאר שחיטות שענין השחיטה בכל בהמה הרי הוא רק שלא יהי' בה ענין נבילות ע"י מיתתה מאלי' וא"כ הרי גם בטריפה אין בה ענין נבילות כלל לא לטומאה ולא לאכילה ומה שאסורה באכילה הוא מטעם אחר מקרא בשדה טריפה לא תאכלו הגע עצמך הרי שנאסרה הבהמה בין סומן לסימן מטעם אחר כגון שהחליפה בפסחים בין סימץ לסימן ע ע"ז דנר פ"ב או שהרגה בין סימן לסימן ויתבי דייני האם וחייבוה סקילה ע' (ערכין ד"ז ע"א) או שאסר בסמפו באכילה בנדר על כל עולם בין סימן לסימן והי' הנדר