אתוון דאורייתא סה

שארי דברים האסורים מכח העשה דשימור כגון איבוד והפקעת קדושה שפיר אסור גם בטמאה דז"א דכיון דמפורש בגמ' בכורות הנ"ל דגוף קרא דשימור לא קאי כלל אטמאה א"כ מהיכי תיתי לאסור שאר הדברים וצ"ע וע"ע בתוס' בכורות דכ"ב ע"ב דאהא דתנן סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה חולין טהורין ר' אליעזר אומר תירום ותירקב שאני אומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה כתבו הם ז"ל ד"ה תירום ותירקב וז"ל בירושלמי תני תישרף וקשה אטו בשופטני עסקינן שמותרים ליהנות בשריפתן ואינם חפצים ומניחין אותן לירקב ואין לנו להשמיע במה שאין בני אדם רגילין לעשות ור"ת מפרש דתירקב ותישרף הכל אחד והגמ' שלנו מפרש דתישרף דתנן היינו בלי הנאה כעין רקבון דאי שרית לשורפה בהנאה חיישי' דילמא אתי למיכלה הואיל ויש סברא להתירה מטעם ביטול (כמו דס"ל לרבנן באמת דתעלה ותאכל) וה"ק או תירקב או תישרף בלי הנאה עכ"ל עש"ה ומוכח מזה דשרי לשרוף תרומה טמאה בלי שום הנאה ולא חשיב מאבד ועובר אעשה דשימור דאי נימא דחשיב מאבד ועובר אעשה זאת א"כ מדוע התירו שם לשרוף בלי הנאה מפאת הגזירה דילמא אתי למיכלה הלא גם השריפה בהנאה ישרפנה רק הכהן שהרי לזר גם ההנאה של כילוי אסורה וא"כ בכהן הרי אין לגזור עוד שמא יבא לאוכלה שהרי תרומה טמאה אסורה לכהן רק בעשה וכמבואר ביבמות פרק הערל וא"כ מאי חזית למישרי עבירת עשה דשימור אטו גזירת עשה דאכילה ומאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ויש לדחות ולדון עוד הרבה בזה בדברי התוס' הנ"ל וביתר דבריהם שם והארכתי בחידושי בענייני חנוכה ואכ"מ והנה גוף הדבר אשר חידשתי דאסור לאיתשולי אתרומה ואפי' אתרומה טמאה לכאורה קשה ע"ז מפסחים דמ"ו ע"ב דאמרי' בחלה טמאה סברא דהואיל אי בעי מיתשיל אולם ז"א דבלא"ה הוי התם הואיל דאיסורא דהא בחמץ איירי ואסור לאיתשולי שע"י השאלה תהי' שלו ויעבור בב"י ובב"י וע"ע בערכין דכ"ג ע"א דאמר דשאלה הוי בידו אפי' בהקדש אולם שם איירי בקדושת דמים וא"כ י"ל דבקדושת דמים ליכא עשה דשימור ואיסור הפקעת קדושה ויש לעיין בזה ואכ"מ אולם ביבמות דפ"ח ע"א מבואר להדיא דאפי' בקדושת הגוף בידו לאיתשולי ע"ש אמנם בשו"ת מחנה אפרים סי' ה' מה' צדקה ביאר פירוש אחר לגמרי בסוגי' דיבמות הנ"ל ע"ש ולפירושו לק"מ וע"ע בעירובין ד"ל ע"ב דקאמר ג"כ דבידו לאיתשולי אתרומה ע"ש אולם גם זה יש בו מקום ספק אי בידו דאיסור לא חשיב בידו ויבואר אי"ה במ"א בארוכה ובגוף כל דברינו אלה יש לדון עוד הרבה ובאתי רק להעיר

והנה גוף דברי האבני מלואים הנ"ל שכ' דאסור לבטל תרומה בחולין מה"ת משום הפקעת קדושת תרומה דמבטל בזה עשה דשימור עש"ה הנה מצד הסברא הי' מקום להסתפק בזה אם עובר בכה"ג אעשה דשימור די"ל דרק כשמטמא תרומה שתהי' טומאתה עלי' בעוד בה קדושת התרומה זהו בזיון לקדושת התרומה וע"כ אסור לטמאה וכן לאבדה ולהפסידה ג"כ בזיון היא לה ושפיר אסור אבל מה שעושה ממנה חולין ומתירה הרי אין זה בזיון כלל ואם שבהיותה חולין לא ינהגו בה בקדושת תרומה כ"ח מנהג חולין פכ"ז הרי אז יהי' המנהג חולין היתר ולא יהי' בו בזיון לקדושת תרומה כיון שלא תהי' תרומה אז כלל ומה שמתירה ועושה ממנה חולין ג"כ איננו איסור כיון שאינו מאבדה בזה דרק באיבוד שלא כדרכה כגון שריפתה והאכלתה לבהמה וכה"ג הוי בזיון ושפיר אסור משא"כ מה שמתורה ועושה ממנה חולין דאיננו איסור כלל מניין לנו לאסרו וכבר העיר קצת מזה בהגהות האבני מלואים שם ע"ש ונלענ"ד להעיר בזה הערה גדולה בעזה"י ( מירושלמי מעשר שני פ"ג ה"ב דאמתני' דהתם דתנן דאין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני מפני שהוא ממעט באכילתו ( (שהתרומה אסורה לזרים ולטבול יום משא"כ במעשר וע"כ חיישי' שמא מתוך שיהי' לה אוכלים מועטים תבא לידי איבוד וה"ל מביא קדושת מעשר לידי פסול) ור' שמעון מתיר אמר להם ר"ש הקיל בזבחי שלמים שהוא מביאן לידי פיגול ונותר וטמא (אם הקילה התורה לקנות בעד המעות מעשר שני בהמות ולהקריבם זבחי שלמים אעפ"י שיכולים לבא ע"י כך לידי איבוד לגמרי ע"י שיעשו פיגול ונותר וטמא) לא נקיל בתרומה אמרו לו אם הקיל בשלמים שמותרים לזרים נקיל בתרומה שהיא אסורה לזרים (פי' דחכמים השיבו דפיגול ונותר וטמא הוא רק אפשריות אבל כשקונה בה תרומה הרי הוא מיעוט וודאי לגבי מעשר כיון שהתרומה אסורה לזרים משא"כ מעשר ור"ש ס"ל דאיבוד גמור גרע טפי וע"כ שלמים שיש בם אפשריות של פיגול ונותר וטמא שהם אסורים לגמרי לכל אדם ע"כ האפשריות של איבוד גמור גרע טפי מן הוודאי של מיעוט אכילה לבד וע"כ שפיר עביד ר"ש ק"ו משלמים אתרומה ורבנן ס"ל להיפוך דוודאי מיעוט גרע מאפשריות אפי' דאיבוד גמור וע"כ שפיר השיבו דאם הקיל בשלמים שמותרים לזרים וכו' כנלענ"ד בביאור סברת מחלוקת ר"ש ורבנן הזאת אשר ראיתי לפרשה פה אגב אורחין) עכ"ל המשנה ובירושלמי שם ר' זירא ר' הילא תרווייהון בשם ר' יוסי בר חנינא חד אמר שלמים שלקחן בכסף מעשר שני פקע מהם קדושת מעשר פי' דאין עוד בשלמים קדושת מעשר ככל שאר דבר הנלקח בכסף מע"ש שיש בדבר הניקח ג"כ קדושת מעשר דבשלמים אינו כן דפקעה מהם קדושת מעשר ויש להם רק קדושת שלמים לבד) תרומה שלקחה בכסף מעשר לא פקעה ממנה קדושת מעשר. משנה שוברת משיבין דבר שפקעה ממנו קדושת מעשר על דבר שלא פקעה ממנו קדושת מעשר וחרנא אמר (פי' דאידך מ"ד אמר) לית הדא אמרה משיבין דבר שפקעה ממנו קדושה על דבר שלא פקעה ממנו קדושה עכ"ל הירושלמי ונראה ביאור הירושלמי הנ"ל דאלה האמוראים נחלקו בזה הספק בענין אשר אנו בו וזה דחד מ"ד ס"ל דשלמים הואיל ופקעה מהם קדושת מעשר ע"כ ליכא בלקיחת השלמים עבירת איבוד נגד קדושת המעשר אעפ"י שיש מיני הפסד בשלמים שאיננם במעשר כגון פיגול ונותר וטמא עכ"ז הרי כשיבואו לידי פיגול נותר וטמא לא יהי' אז מעשר עוד כיון דמיד כשקנה שלמים פקע קדושת מעשר ע"כ אין זה נקרא מפסיד המעשר וגוף הפקעת קדושת המעשר ע"י לקיחת השלמים ס"ל להאי מ"ד דאין בו איסור כיון דההפקעה עצמה לא הוי שלא כדרכה ולית בה משום איבוד והפסד וכמו שכתבנו אכן לקיחת תרומה שפיר הוי עבירת איבוד נגד הקדושת מעשר כיון דלא פקעה מהתרומה קדושת המעשר וא"כ המיעוט אשר יהי' באכילת המעשר ע"י שהוא תרומה בזיון הוא לקדושת המעשר כיון שעוד קדושתו בו גם בתרומה ולא נפקעה וע"כ הוקשה להך מ"ד דאיך השיב ר"ש לחכמים במתני' משלמים אתרומה ומייתי ראי' דכמו שמותר ליקח שלמים ה"ה תרומה הא אין ראי' כלל וכנ"ל וזהו שאמר משנה שוברת משיבין דבר וכו' ר"ל שהמשנה שוברת דין הקדום דבשלמים פקעה קדושת תעשר ובתרומה לא פקעה דאי איתא איך משיבין דבר שפקעה וכו' בתמי' ואיך השיב ר"ש במשנה משלמים שהם דבר שפקעה וכו' על תרומה שהיא דבר שלא פקעה וכו' ואידך מ"ד ס"ל לית הדא אמרה משיבין וכו' ר"ל וכי אין זאת המשנה אומרת באמת שמשיבין וכו' בתמי' ואדרבה תידוק ממשנה איפכא