אתוון דאורייתא סד

כלל טו בענין ביטול תרומה ברוב ובענין שאלה אתרומה:

הט"ז ביו"ד סי' שכ"ג סק"ב) הקשה דמדוע תנן בתרומות דתרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה ואחד ירקבו הלא יכול לשאול על התרומה ותיעשה טבל למפרע ויפריש עלי' ממקום אחר ויותר כל התערובות וכמ"ש הרמ"א שם עצה זאת לעניין חלת חוץ לארץ שנפלה לתבשיל ע"ש ונלענ"ד ליישב עפמ"ש בשו"ת שבסוף ספר אבני מלואים סי' י"ח) דאפי' לדעות הסוברים דרק מדרבנן הוא דאין מבטלין איסור לכתחלה עכ"ז תרומה לכ"ע אסור לבטל ברוב חילין מה"ת משום שע"י הביטול הרי נעשית חולין יפקע מינה קדושת תרומה וע"כ הוא עובר אעשה דושמרתם את תרומותי בביטול הזה דציוותה תורה לשמור קדושת תרומה לבל להפקיעה ולחללה עש"ה ולפי"ז נראה דה"ה דלאיתשולי ג"כ אסור אתרומה כמו שאסור לבטלה דע"י השאלה נמי הרי עושה מתרומה חולין ומפקיע קדושתה דא"ל דשאלה שאני דחכם עוקר מעיקרו ואגמ"ל שלא הית' תרומה מעולם ושלא הי' עלי', עשה דשימור מעולם דז"א (דהב"י בה' נדרים סי' רכ"ח) כ' דמי שנדר הנאה מבני העיר אסור לישאל לחכם שבאותה עיר לפי שנהנה ממנו במה שמתיר לו נדרו עש"ה בשם הירושלמי הרי דאע"ג דחכם עוקר הנדר מעיקרו ואגמ"ל ע"י השאלה שהי' מותר להנות ממנו מאז עכ"ז אמרי' דהשתא דאסור להנות ממנו אזי אסור לישאל ג"כ כיון דהשאלה גופה הנאה היא וא"כ ה"נ לענין שאלה בתרומה הרי השתא היא תרומה ושפיר אסור לאיתשולי ולהפקיע ממנה קדושת תרומה ע"י השאלה אולם הנה נצבה נגדינו בזה סוגי' ערוכה בנדרים דנ"ט ע"א דפריך דתרומה שנפלה לאחד ומאה דאמאי בטילה הא ה"ל דבר שיש לו מתירין ע"י שאלה כמו קונמות דלא בטולי מהאי טעמא ומשני דקונמות שאני דמצוה לאיתשולי עלייהו אבל תרומה לאו מצוה לאיתשולי עלה ע"ש ומבואר בזה דעכ"פ רשות היא לאיתשולי אתרומה אמנם באמת ז"א דהתם בנפלה לאחד ומאה א"כ אי נימא דאסור לאיתשולי מפאת הפקעת קדושת התרומה א"כ שוב הרי אין לו מתירין ושוב התרומה בטילה באחד ומאה ובלא"ה תהי' חולין וא"כ שוב אין בה משום הפקעת קדושה כלל ושוב שפיר שרי לאיתשולי ושפיר חשיב דשיל"מ ע"י שאלה ואינה בטילה ואעפ"כ מותר לאיתשולי כיון דאל"כ בלא"ה תובטל ולפי"ז בהך דתרומות דאיירי בתרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה ואחד דאין התרומה בטילה ע"כ שפיר אסור לאיתשולי מכח העשה דשימור כיון דע"י השאלה עושה מתרומה חולין ומפקיע ממנה קדושתה וכנ"ל דאפי' לדעת התוס' בכמה דוכתי דמה"ת גם תרומה בטילה ברוב ומדרבנן הוא דבעי' אחד ומאה עכ"ז הרי מדרבנן עכ"פ עובר אעשה דשימור כיון דמדרבנן אינה בטילה ויש עלי' עוד קדושת תרומה מדרבנן וחייב לשומרה מדרבנן כמו שיש חיוב שימור מה"ת בתרומה דאורייתא אמנם בחלת חו"ל שפיר כ' הרמ"א דיכול לאיתשולי עלה דהא הא דאסור לאיתשולי אתרומה חילא דידי הוא מהא דאסור לבטלה מה"ת מפאת הקדושה ועשה דשימור וכנ"ל וא"כ בחלת חו"ל דמותר לבטלה לכתחלה אפי' מדרבנן וכמבואר (בבכורות דכ"ז ע"א) רבה מבטל לה ברוב ואכל לה בימי טומאתו ע"ש א"כ כיון דמותר לבטלה ואין בה משום הפקעת הקדושה א"כ ה"ה דשוב שפיר שרי לאיתשולי עלה ונכונים דברי הרמ"א

אולם יש לדון בזה ולומר דמה שאוסר האבני מלואים ז"ל לבטל תרומה מה"ת מפאת הפקעת הקדושה זהו רק בתרומה טהורה אבל בתרומה טמאה דאיירינן בה י"ל דאין בה משום הפקעת קדושה וזה לפמ"ש הרמב"ם ת"ז מתרומות ה"א וז"ל וטמא שאכל תרומה טמאה אעפ"י שהוא בלאו אינו לוקה שהרי אינה קודש עכ"ל אולם באמת נראה דאסור לבטל ולאיתשולי גם בתרומה טמאה שהרי גם תרומה טמאה עדיין קדושה עלה שהרי אסורה לזרים במיתה וכמבואר (ברמב"ם שם פ"ו ה"ו וכן אסורה לערלים וכן לכהנים טמאים בלאו עכ"פ משא"כ כשמבטלה ושואל עלי' הרי פקע מינה קדושתה לגמרי וא"כ שפיר אסור גם בתרומה טמאה לה פקיע זאת הקדושה אשר בה וע' ( בחלה פ"ב מ"ג דתנן מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה יעשנה קבין ( כל קב לעצמו שבקב אין שיעור חיוב חלה) ואל יעשנה בטומאה (פי' שאל יעשנה בשיעור חיוב חלה בטומאה כיון שיצטרך לשרוף החלה כדין חלה טמאה) ור' עקיבא אומר יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין שכשם שהוא קורא לטהורה כך הוא קורא לטמאה לזו קורא חלה לשם ולזו קורא חלה לשם אבל קביים אין להם חלק לשם ופי' הר"ש דר"ע סבר דמוטב שיפריש חלה בטומאה ואל יפטור עיסתו מחלה שהרי הוא קורא שם חלה לטמאה כמו לטהורה אבל עיסה פטורה אין לשמים חלק בה עכ"ל וא"כ מבואר בזה דגם תרומה טמאה נחשבת חלק שמים וא"כ מיסתבר דאסור להפקיע גם בתרומה טמאה את הקדושה והחלק שמים ע"י ביטול ושאלה וזה י"ל דאסור גם לרבנן דר"ע הנ"ל דרבני מצינו רך דסבירא להו דמוטב שיפטור העיסה ולא יפרישה כלל בטומאה אבל כשכבר מופרשת וקדושה היא יתכן דגם לרבנן אסור להפקיע קדושתה ואין להקשות עוד שהרי תרומה טמאה דינה בשריפה וא"כ בלא"ה מוכרח להאבידה בידים וא"כ בכה"ג הרי לית בי' תו משום הפקעת קדושה וכמבואר בסוגי' דר' תנינא סגן הכהנים דז"א שהרי יכול להנות ממנה בשעת שריפתה וביעורה וא"כ כמו שבטהורה אינו עובר אעשה דשימור במה שמפסידה ומאבדה באכילתו אותה כיון שזו היא מצוותה ה"נ בטמאה דכתי' לך ודרשי' שלך תהא להסיקה תחת תבשילך א"כ הנאה זאת היא מצוותה ולא חשיב איבוד ולפי"ז יומצא דלשרוף תרומה טמאה בלי הנאה בשעת שריפתה ג"כ אסור דכיון שאין בו הנאה א"כ שוב הוא איבוד גרידא לתרומה וזה אסור מכח העשה דשימור ועוד נראה דאפי' נימא דשרי לשרוף תרומה טמאה בלי הנאה כלל עכ"ז הרי השריפה היא מצוה וע"כ שפיר לא חשיב איבוד כיון שמקיים מצוה בשריפה משא"כ בביטול ושאלה דלא הוו מצוה ע"כ שפיר אסור לבטל ולאיתשולי מפאת הפקעת הקדושה וכנ"ל ושוב מצאתי להפנ"ע שבת דכ"א ע"א שכ' להדיא דאסור לשרוף תרומה טמאה בלתי שיהנה בשעת שריפתה משום דכששורפה בלי הנאה חשיב איבוד עש"ה ואיבוד הזה הרי אין בו שום איסור רק מפאת העשה דשימור וכנודע וא"כ יש ראי' ברורה מזה למה שכתבנו דיש גם בתרומה טמאה עשה דשימור ושאסור לבטלה ולאיתשולי עלה מכח עשה זאת כמו שאסור לעשות כן בטהורה אולם בש"ס (בכורות דל"ד ע"א פליגי תנאי אי חייב לשמור תרומה תלוי' מטומאה דמאן דמחייב ס"ל דיש אם למקרא וע"כ כיון דקרינן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי ובשתי תרומות הכתוב מדבר אחת טהורה ואחת תלוי' וע"כ יש חיוב שימור גם בתלוי' ומאן דפוטר ס"ל דיש אם למסורת ותרומתי כתיב דהיינו רק תרומה טהורה ע"ש ומבואר בזה להדיא דקרא דמשמרת תרומותי קאי רק אטהורה או גם אתלוי' אבל אטמאה לכ"ע לא קאי קרא וא"ל דהתם פליני רק לעניין איסור לטמא תרומה וזה לא שייך בטמאה דבלא"ה הרי טמאה היא משא"כ