אתוון דאורייתא סג

וע"י שחיטת אמו הרי אינו נחשב זבוח רק היתר בעלמא הוא וכנ"ל ע"כ לית בי' במעי אמו עשה דשאינו זבוח דנהי דשייך בי' זביחה בשחיטת עצמו עכ"ז א"א שיאסר מכח אינו זבוח כיון שיש לו היתר שלא ע"י זביחה דהיינו ע"י שחיטת אמו ואינו צריך להיות זבוח בדווקא ודו"ק היטב

והנה מה שכתבתי דהיתר בן פקועה איננו מפאת שנחשב העובר לנשחט ע"י שחיטת האם רק היתר בעלמא הוא שהתירתו תורה לכאורה יש ראי' לזה ממה שמותר גם בנמצא מת במעי אמו דלא שייך בי' תו שחיטה כלל כיון שמת מקודם וכבר נאסר משום נבילה ועל כרחך דהיתר גרידא הוא שהתירה תורה כל הנמצא בה ואפי' איסור נבילה ועל כן גם בבן ט' חי הנמצא בה שפיר נראה דאין טעם ההיתר מפאת שנחשב העובר לנשחט רק ששחיטת האם מתרת את האיסור אמ"ה שבו היתר גרידא כמו שמתרת במת את האיסור נבילה דאין שום סברא לחלק ביניהם כיון דתרוייהו מחד קרא ילפינן להו מקרא דכל בבהמה תאכלו ועוד שהרי בבן ט' חי עצמו מצינו שהיא מתרת את האיסור שבו שהרי אפי' בן ט' חי טריפה הנמצא בה נמי שרי ואז ג"כ איסור טריפה הניתר בו הרי איננו מפאת שנחשב כנשחט שהרי לא עדיף שחיטתו ע"י האם משחיטת בהמה בעצמה שאין השחיטה מתרת איסור טריפה ועל כרחך דהיתר גרידא הוא מה ששחיטת אמו מתרת איסור טריפה שבו וא"כ מניין לנו לחלק בין איסור טריפה שבו לאיסור אמ"ה שבו ולומר דאיסור אמ"ה אין שחיטת אמו מתרת היתר גרידא רק שנחשבת שחיטת אמו כאילו שחט גם את העובר אולם י"ל דטעם ההיתר לפי שנחשב העובר כחלק ממנה וכאחד מאיברי' וע"כ גם במת וגם בטריפה שפיר שרי דלא שייך מיתה וטריפות באבר אחד רק בכלליות של בהמה דאפי' באבר המדולדל בבהמה שאין בו חיות קי"ל דאין שחיטה עושה ניפול וניתר האבר ע"י שחיטת הבהמה וכ"ש העובר שנחשב כאחד מאברי' המחוברים בה דאין שייך בי' מיתה וגם טריפות לא שייך בי' מפאת שנחשב רק לאבר של בהמה דאפי' בחצי חיות הוא פלוגתא בחולין דל"ב ע"ב אי שייך טריפות ע"ש וע"כ גם בשחיטת האם שפיר נחשב העובר לנשחט ככל שאר איברי' ואפי' למ"ד דעובר לאו ירך אמו היא עכ"ז לעניין שריותא דבן פקועה י"ל דלפרט הזה גילתה תורה דהוא ירך אמו ונחשב כחלק ממנה וכנ"ל וע' במהרי"ט אלגאזי ה' בכורות פ"א אות ב' שנסתפק אי חלב פקועה חשיבא חלב שחוטה לענין בב"ח עש"ה והנה זה ג"כ תלוי בספק הנ"ל דאם היתר בן פקועה היא מפאת שנחשב כשחוט א"כ הרי החלב היא חלב שחוטה ואם היתירו היתר בעלמא הוא ואינו נחשב לשחוט כלל אזי שפיר חלבו ככל חלב קי' דעלמא ושפיר אוסר בבב"ח וע"ע בחולין דע"ד ע"א דאמתני' דתנן דבן שמונה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה פריך בגמ' והתני' בן שמונה חי יוכיח שאע"פ שיש במינו שחיטה וכו' א"ר כהנה יש במינו שחיטה אגב אמו ותנא דידן מינא דאמי' לא פריך עכ"ל הגמ' וצריך להבין באיזה סברא נחלקו המשנה והבריתא הנ"ל דהבריתא סוברת דבן שמונה חי חשיב יש במינו שחיטה הואיל ויש בו שחיטה אגב אמו ואילו המשנה סוברת דלא חשיב יש במינו שחיטה מפאת השחיטה אגב אמו ולפמ"ש י"ל דפליגי בספק הנ"ל אם הותר בן פקועה הוא מפאת שנחשב העובר לנשחט ע"י שחיטת האם א"ד היתר גרידא הוא דהברייתא סוברת דההיתר מפאת שנחשב העובר לנשחט וע"כ שפיר חשיב יש במינו שחיטה אגב אמו אבל המשנה סוברת דרק היתר בעלמא הוא ולא מפאת שנחשב כשחוט וע"כ שפיר אין במינו שחיטה כלל כיון דגם אגב אמו הרי איננו נשחט רק שנעשה היתר בעלמא ולא מטעם שחיטה אולם לקושטא דמילתא נלענ"ד דשריותא דבן פקועה הוא מפאת שנחשב העובר לנשחט ולאו היתר גרידא הוא ומנא אמינא לה מהא דאמרי' בתמורה די"א ע"ב בעא מיני' אביי מר' יוסף היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו (פי' ששחט בהמת שלמים מעוברת בפנים והעובר שבה היא חולין כגון שהקדישה חוץ מעוברה) מי הוי (העובר) חולין בעזרה או לא א"ל מי קרינא בי' כי ירחק ממך המקום וזבחת (פי' דמהאי קרא הוא דילפי' דאסור לשחוט חולין בעזרה משום דכתי' כי ירחק וגו' ודרשי' בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום והשתא בהמה זו מי קרינן בה כי ירחק וגו' הלא בוודאי לא קרינן בה הכי שהרי מוכרח לשחטה בעזרה שהרי שלמים היא וע"כ כיון שא"א לו לשחוט בריחוק מקום אין עובר על הוולד שבה משום שחיטת חב"ע) עכ"ל הגמ' ומפורש בזה דשריותא דעובר בשחיטת אמו היא מפאת שנחשב העובר לנשחט דאי נימא דהיתר גרידא הוא שהתירתו תורה אבל לא מטעם שחיטה א"כ מאי סלקא דעתך דאביי כלל שיעבור אעובר משום שחיטת חב"ע וגה ל"ל לר' יוסף טעמא דמי קרינא בי' כי ירחק וגו' הרי בלא"ה אין כאן שחיטת חב"ע כלל שהרי לא שחט את העובר שהיא חולין כלל רק התירו ע"י שחיטת האם שהיא קדשים ועל כרחך דשריותא דעובר בשחיטת אמו הוא מפאת שנחשב כשוחט את העובר עצמו וע"כ שפיר חשיב כשוחט כיון שהעובר היא חולין ודו"ק היטב כי ראי' ברורה ונכונה היא בפ"ד ועוד יש להביא ראי' שני' לזה מש"ס ב"ק דע"ח ע"ב דתנן שם דאם גנב בהמה ומכרה אפי' חוץ מאחד ממאה שבה פטור מד' וה' משום דבעי' מכירת כולה בלי שיור ובעי התם בגמ' מכרה חוץ מעוברה מהו אליבא דמ"ד עובר ירך אמו הוא לא תיבעי לך דוודאי חשיב שיור כי תיבעי לך אליבא דמ"ד עובר לאו ירך אמו היא מהו כיון דלאו ירך אמו הוא לא הוי שיור או דילמא כיון דצריך (העובר צריך לאם) לאשתרויי בהדה בשחיטה כמאן דשייר בגופה דמי עכ"ל הגמ' ומוכח גם מזה להדיא דהיתר בן פקועה מטעם שחיטה היא שנחשב העובר כנשחט מדבעי למימר דהעובר חשיב שיור מפאת שניתר עם האם בשחיטה והא דדבר הניתר בשחיטה חשיב שיור לגבי מכירה היינו משום דכתי' וטבחו או מכרו ובעי' מכירה דומי' דטביחה וכמבואר בסוגי' דב"ק שם עש"ה וא"כ על כרחך שהעובר נחשב כנטבח ע"י שחייות האם והוא בכלל וטבחו וע"כ חשיב ג"כ שיור לגבי מכירה ודו"ק היטב וגם זה נכון בס"ד ועוד מצאתי מפורש כן דשריותא דבן פקועה היא מטעם שנחשב כשוחט את העובר והוא בפי' הרא"ש מס' פרה פ"ב מ"א שכ' אהא דפליגי התם ר' אליעזר ורבנן בפרה מעוברת דר"א מכשיר וחכמים פוסלין וכ' הוא ז"ל בטעם מחלקותם דר"א לטעמי' אזיל דס"ל בעלמא דעובר ירך אמו הוא והוי כגופה דפרה ורבנן ס"ל עובר לאו ירך אמו היא וחשיב כשוחט שתי פרות וכו' עכ"ל ומבואר להדיא דעובר במעי אמו חשיב בשחיטת אם כשוחט את העובר וע"כ לרבנן דעובר לאו ירך אמו הוא והוי העובר פרה לעצמו ע"כ כששוחט פרה מעוברת חשיב בזה כשוחט שתי פרות דשחיטתו פסולה מדרשא דושחט אותה ולא אותה ואת חברתה וכמבואר בחולין רפ"ב ושוב ראיתי שבמקור הענין ג"כ מוכח כן דנחשב כשוחט את העובר עצמו עיין היטב בחולין דע"ד ע"ב מהו לפדות בבן פקועה וכו' ושם דע"ה ע"ב ברש"י ד"ה אין לו תקנה ובתוד"ה בן פקועה ע"ש ותבן ויש לדון עוד הרבה בענין זה ובאתי כעת רק להעיר: