אתוון דאורייתא סב

מחמת מילה לא חשיב ערל לר"ת כיון שהוא אונס עש"ה ג"כ דפליגי בספק הנ"ל דלרש"י אין האונס פוטר שמי' ערל אע"פ שאין יכול למול ושפיר אסור בעמדה דבס ותרומה ולר"ת האונס פוטרו לגמרי דכא ע"ב ד"ה ערל מוכח ) דתם לרש"י פטור לגמרי ואעפ"כ שפיר הוא אסור בעבודה וכו' דהתוס' שם הביאו פירש"י הנ"ל דערל היינו שמתו אחיו מחמת מילה וכתבו דציז וז"ל והא דמיבעיא לן (ביבמות פרק הערל) ערל קטן לפני ח') מהו לסוכו שמן של תרומה ערלה שלא בזמנה (קודם שהגיע זמן המילה) פוסלת או לא יש לחלק בין שלא בזמנו דקטן שאין חייב למול כיוצא בו למי שמתו אחיו מחמת מילה דכיוצא בו חייבין ותדע דהא טומטום אינו אוכל בתרומה אע"ג דמסברא אין חייב לקרוע ולמול וא"כ ה"ה במתו אחיו מחמת מילה דאינו אוכל אע"ג דאינו חייב למול עכ"ל ומוכח להדיא דמי שמתו אחיו מחמת מילה פטור לגמרי אפי' לרש"י דאין לומר דמחויב רק דאנוס הוא דא"כ הי' להם להתוס' לעשות ק"ו מטמטום אמתו אחיו מחמת מילה דמה טמטום דפטור לגמרי חשיב ערל כ"ש זה שמחויב אלא שאנוס הוא מלקיים חיובו ומדכתבו רק דה"ה למתו אחיו וכו' מוכח דגם מתו אחיו וכו' פטור לגמרי כטמטום ועוד שהרי כתבו בהדיא שהחילוק בינו לקטן לפני ח' הוא רק מפאת הכיוצא בו דכיוצא בו דקטן פטור משא"כ כיוצא בו דגדול דחייב אבל הוא גופי' פטור לגמרי כקטן לפני ק' וכן מוכח עוד מלשונם ביבמות ד"ע ע"א ד"ה הערל ע"ל וא"כ מוכח מזה דגם לרש"י האונס פוטר לגמרי מחיוב קיום עשה אולם יש לחלק בין שאר אונסים לאונס דמתו אחיו מחמת מילה דהתם פטורו הוא מטעמא דוחי בהם ולא שימות בהם וא"כ התורה פטרה אותו להדיא ואינו דומה לאונס בעלמא ודבר זה תלוי לכאורה בפלוגתא הישינה אי פ"נ הותרה או דחוי' ואכ"מ וע"ע ברמ"א א"ח סי' י"ג סעי' ג') מש"ש בשם המרדכי וע' במ"א שם סק"ח יעויש"ה ומוכח מדברי המרדכי דשם דאונס במ"ע עושה פטור גמור יעויש"ה ותבן ובאתי בכ"ז רק להעיר

כלל יד בענין עשה דשאינה זבוחה ובענין בן פקועה ביו"ד סי' ק' סעיף א' ומבואר דנבילה לא מיקרי ברי' לענין ביטול מטעמא דאינה אסורה מתחלת ברייתה ע"ש ולכאורה קשה דעכ"פ יאסור מכח העשה דשאינה זבוחה דהוי מתחלת ברייתה וע"ש בפמ"ג בשפ"ד סק"ד ונראה ליישב עפ"י המבואר ( בחולין דע"ב ע"ב במשנה מנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה (מידי נבילה) בהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טריפה אין שחיטתה מטהרתה וכו' מה לטמאה שכן אין במינה שחיטה תאמר בטריפה שיש במינה שחיטה בן שמונה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה ופירש"י דטריפה הואיל ויש במינה שחיטה הילכך לא נפקא מכלל בקר וצאן (והויא בכלל קרא דוזבחת מבקרך וצאנך וע"כ שחיטתה שחיטה לטהר מידי נבילה ואע"פ שאסורה משום טריפה) אבל בן שמונה חי שנולד מבהמה חי' אין לנו לטהר אפי' נשחט לפי שאינו בכלל בקר וצאן (ולא קאי עלי' קרא דוזבחת מבקרך ומצאנך והילכך אין לשחיטתו שם שחיטה כלל ואין מטהר מידי נבילה עכ"ל ומבואר בזה דקרא דוזבחת מבקרך ומצאנך לא קאי כ"א אבהמה וחי' שכלו חדשיהם וא"כ כיון דכ"ז שלא כלו לו חדשיו לא קאי עלי' קרא דוזבחת א"כ שוב גם עשה דשאינה זבוחה אינה נוהגת בו וכמובן וא"כ שפיר לא חשיבא' נבילה ברי' מלח אפשא הנ"ל אילה' שטורה אסורה משחם, הששרא' ברייתה דהי לה שעת הכושר לעניין עשה זאת בעודה בבטן אמה קודם כלות חרשי ועוד נלענ"ד ויתיישב קושית התוס' שבועות דכיר ע"א ד"ה האוכל שהקשו דהא אפ' למ"ד בהמה באח לאיברים עומדת עכ"ז במעי אמו אינה עומדת לאיברים וכדאמרי' בסוף פרק ג' ה"ל כגון שנטרפה עם יציאת רובה דכולהו בהדי הדדי קאתו ע"ש אלמא דאמ"ה חל רק בשפה ליוצא לאויר העולם וא"כ איך חל, איסור אמ"ה בשום פעם על עשה דשאינה זבוחה עש"ה ונלענ"ד דלפ' מאי דאמרי' ובחולין דע"ד ע"א) שחט בן ט' חי במעי אמו מהו וכו' עש"ה דאיבעי לי' אי בן פקועה ניתר גם בשחיטת עצמו וד' סימנין אכשר בי' רחמנא (ב' סימנים דאם וב' סימנים דידי') או דילמא ניתר רק בשחיטת אמו לבד אבל לא בשחיטת עצמו והנה אם נאמר דניתר רק בשחיטת אמו לבד אזי נראה דאין לעובר במעי אמו שום שחיטה כלל דא"ל דכיון דעכ"פ ניתר בשחיטת אמו א"כ שחיטת אמו היא שחיטתו ושייך בי' שחיטה שפיר דז"א דמה ששחיטת האם מתרת העובר שבבטנה מאן לימא לן דהוא מטעם שע"י שחיטת האם נחשב העיבור כנשחט דילמא באמת אין העיבור נשחט כלל וראוי שיהי' אסור אלא שהתורה התיר' איסור כזה הנמצא במעי האם בקרא דכל בבהמה תאכלו דילפי' מיני' היתר בן פקועה ומנ"ל לומר דזה נחשב לשחיטת העובר כיון שהיתר בעלמא הוא שהתירתו תורה והנה וזה נאמר כן אזי נראה פשוט דגם עשה דשאינה זבוחה לא שייכא בעובר במעי אמו דכיון דאין היתירו ע"י מה שהוא נזבח כ"א שנעשה היתר מאיליו ע"י שחיטת האם א"כ לא שייך בי' ג"כ קודם שחיטת האם עשה דשאינה זבוחה דאע"פ שחסר עדיין שחיטת האם ה"ל רק כחסר מעשה המתיר בעלמא אבל לא כחסר זבוחה ובחסר מעשה המחיר בעלמא שייך רק איסור אבר ובשר מן החי אבל לא עשה דשאינה זבוחה ולפי"ז י"ל דהנך אוקימת' ס"פ גיה"נ דמוקי כגון שנטרפה עם יציאת רובה ס"ל דאין בן פקועה ניתר בשחיטת עצמו רק בשחיטת אמו וא"כ שוב גם עשה דשאינה זבוחה ליתא בעובר כלל ושפיר חיילי איסור אמ"ה ועשה דשאינה זבוחה כאחת בצאתו לאויר העולם ונתיישבה קושית התוס' הנ"ל לנכון (והא דלא פשיט ובחולין דע"ד ע"א לאיבעי' הנ"ל אי ד' סימנים אכשר בי' רחמנא וכו' מהנך אוקימתי דנטרפה עם יציאת רובה י"ל משום דהנך אוקימתי הוי מימרות האמוראים שם ע"ש ולא בעי למיפשט רק ממתניתין וכמ"ש התוס' כן בכמה דוכתי) ולפי"ז דאי אין לעובר במעי אמו שחיטת עצמו אז גם עשה דשאינה זבוחה לית בי' א"כ לפמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' י"ד סעיף ו' דאם שחט עובר במעי אמו לא מיקרי שחיטה וכ' שם הט"ז הטעם דכיון דהך איבעי' אי ד' סימנים אכשר בי' רחמנא הוא איבעי' דלא איפשיטא בחולין שם ע"כ אזלי' לחומרא ע"ש וא"כ כיון דנחשב לספק שוב לענין ברי' נמי הוי ספק דשמא אין בו במעי אמו עשה דשאינה זבוחה ולא הוי אסור מתחלת ברייתו וא"כ כיון דקיי"ל דספק ברי' בטילה ע"כ שפיר גם נבילה בטילה וכמובן (ואין להקשות דמדוע כ' הט"ז דהוי אך ספק הא לדידן נפשטה האיבעי' מהנך אוקימתי דנטרפה עם יציאת רובה דפשיטות הזה הוא רק לשיטת התוס' דיש עשה דשאינה זבוחה בכל בהמה משא"כ לרש"י ז"ל דאינו סובר כן א"כ אין ראי' כלל וכמובן ואפי' להתוס' אין להכריח דין מכח קושי' דאולי יש תירוץ אחר לקושיתם בשבועות הנ"ל) ועוד נלענ"ד די"ל דאפי' אי ד' סימנין אכשר בי' רחמנא עכ"ז כיון שאין לו שחיטת עצמו לבד רק גם שחיטת אמו מתירתו