אתוון דאורייתא ס

ביכורים שהביכורים מקדשי מקדש הן כנ"ל וע"ע בר"ן ע"ז ר"פ ר' ישמעאל שכ' דפרכילי ענבים מיחסרי משום תקרובת עכו"ם דחשיב כעין פנים הואיל ובאין בפנים בביכורים עש"ה ומוכח ג"כ דביכורים יש בם ענין הקרבה אולם בירושלמי תרומות פ"א ה"א מצאתי דדבר זה אי ביכורים כקדשים חשיבי יש בו פלוגתא דתנאי וזה שר' יוחנן ס"ל שם בירושלמי דאפי' למ"ד דמופלא סמוך לאיש אין תרומתו תרומה עכ"ז מודה דהקדישו הקדש וקאמר שם עלה בירושלמי וז"ל מהו שיביא ביכורים כר' יהודה דאמר הוקשו לקדשי הגבול ( תרומה) אינו מביא כרבנן דאמרי הוקשו לקדשי המקדש מביא עכ"ל וה"ז פלוגתא מפורשת שלר' יהודה ביכורים חשיבי רק כתרומה ולרבנן חשיבי כקדשים אמנם הש"ס דידן נראה דחולק על זה דהא בסוגי' דמכות די"א ע"ב הנ"ל מבואר להדיא דלר' יהודה אין הנחה מעכבת בביכורים משום דלא שנה בו הכתוב לעכב יעויש"ה וא"כ מבואר דגם לר' יהודה ביכורים כקדשים חשיבי מדבעי' בהו שינה לעכב וכנ"ל והנה כוונת הירושלמי הנ"ל דאמר כר' יהודה דאמר הוקשו לקדשי הגבול כו' הוא על מה ששנינו בחלה פ"ד ע"ט) (ובביכורים פ"ג מי"ב) דפליגי שם ר' יהודה ורבנן דר' יהודה ס"ל דביכורים ניתנים רק לכהן חבר ( (כתרומה) ורבנן ס"ל דניתנים לאנשי משמר והם מחלקים ביניהם כקדשי המקדש עכ"ל המשנה עש"ה ולש"ס דידן דס"ל דגם לר' יהודה ביכורים כקדשים חשיבי צ"ל דמה שמצריך ליתנם לחבר הוא מטעמא אחרינא וע' בפירוש הרא"ש שם בחלה פ"ד מ"ט וע"ע (בתוס' פסחים ד"כ ע"א ד"ה אלא חי"ל וז"ל וא"ת אי חיבת הקודש מהני למימני בי' ראשון ושני מאי נפקא מינה בהאי דמשקין בית מטבחיא דכן ואין מכשירין ואור"י דאיצטריך לכמה דברים שמביאין בעזרה דלא שייך בהו חיבת הקודש כגון ביכורים וכו' עכ"ל וצע"ג דלפי כל המקומות הנ"ל שהבאתי דביכורים כקדשי המקדש חשיבי א"כ מדוע פשיטא להו לתוס' דלא אמרי' בביכורים חבת הקודש משכרתן ויש לדבר עוד הרבה בזה ובאתי רק להעיר

ועיין ובירושלמי יבמות פרק הערל ה"א וז"ל קדשים מהו שיהו אסורים לערל ללמד מן הפסח אין את יכול שאין בו שבירת עצם (פי' שבקדשים אין נוהג איסור שבירת עצם ואיכא למיפרך מה לפסח שיש בו משום שבירת עצם) ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד עכ"ל ובפני משה ד"ה שהוא למד מן הלמד כ' וז"ל דהרי תרומה עצמה ילפי' מפסח ותרומה קודש איקרי וקי"ל אין למידין למד מן הלמד בקדשים עכ"ל וראה זה חדש הוא דגם תרומה היא כקדשים לענין אין לאידין למד מן הלמד הואיל ונקראת קודש ואולם לענ"ד דבר זה תמוה דהא הא דאין למידין למד מן הלמד בקדשים מקראי הוא דילפי' לי' בזבחים דמ"ט ע"ב ואותם המקראות כתובים בקדשים גמורים דהיינו קרבנות יעוי"ש וא"כ מנא לן שיהי' הכלל הזה נוהג בתרומה דנקראת רק קודש אבל קלה הוא מקדשים כמבואר ביבמות דע"ג ע"ב דמה לקדשים שכן פנקעכ"ס יעוי"ש וא"כ אין ללמוד איפוא תרומה מקדשים כלל וכן מבואר להדיא בקידושין דמ"א ע"ב(דכי היכי דחולין מקדשים לא ילפי' ה"נ לא ילפי' תרומה מקדשים משום דתרומה ישנה חול אצל קדשים יעוי"ש ואולם מצינו דוגמת סברת הפ"מ הנ"ל בשבת דכ"ה ע"א דאמר כשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת וכתבו התוס' שם הטעם משום דדמיא לקודש ומדרבנן א"נ מדאורייתא מדאיקרי קודש עכ"ל וע"ע זבחים דצ"ו ע"ב] ת"ר חטאת (דכתי' גבי מריקה ושטיפה) אין לי אלא חטאה (שטעון אמריקה ושטיפה) כל קדשים מניין ת"ל קודש קדשים הוא יכול שאני מרבה את התרומה ת"ל אותה פרט לתרומה כו' מש"ה ומוכח דלולי מיעוטא דאוסה היינו למידין תרומה מקדשים ואולם לפי') התוס' שם ד"ה מדאיצטריך אין ראי' עש"ה ותבן ועי"ל דהך דזבחים שאני דכתי' קודש קדשים הוא וע"כ ת"א לרבות תרועה על דרך המבואר בכתובות דכ"ה ע"א אקרא דאשר לא יאכלו מקודש הקדשים מד פעוד כהן וגו' ע"ש דקאמר לא במידי דאיקרי קודש (דהיינו תרומה) ולא במידי דאיקרי קדשים וכו' וע"ע בזבחים דל"ג ע"א ור"ע אותה פרט לתרומה וכו' עש"ה וע"ע תוס' מכות די"ד ע"ב ד"ה ההוא)(תוס' פסחים דפ"ב ע"ב ד"ה ובמקום אחר הארכתי ואכ"מ ואמנם באמת מגוף דברי הירושלמי הנ"ל אין הכרח כלל לומר כדעת הפני משה הנ"ל דתרומה דינה כקדשים לענין למד מן הלמד דכיון דבירושלמי הנ"ל הלמד האחרון הוא קדשים ממש והמלמד הראשון הוא כסת דהוא ג"כ קדשים ממש א"כ שפיר תלוי בכללא דאין למידין למד מן הלמד אע"ג דהאמצעי הוא תרומה ולא קדשים דעד כאן לא פליגי אמוראי בזבחים דמ"ה ע"א) וד"כ ע"א וד"ס ע"ב אי בתר למד אזלי' או בתר מלמד אלא במלמד הראשון ובלמד האחרון יעויש"ה אבל כשגם שניהם הם בקדשים לא מצינו כלל שיהי' תלוי באמצעי ויוכל האמצעי להיות חולין גמורים ואעפ"כ שפיר נוהג כללא דאין למידין למד מן הלמד וצ"ע

והנה נסתפקתי בדיני נזירות אי בעי' בהו שינה לעכב ואי למידין בהו למד מן הלמד וזה עפ"י המבואר בנזיר ד"ט ע"א דלב"ש דס"ל דאין שאלה בהקדש ה"ה דאין שאלה בנזירות ומבואר שם במפרש ובתוס' הטעם משום דכתי' בנזיר קדוש יהי' וגו' ע"כ דינו כהקדש יעוי"ש ולפמ"ש למעלה בכלל ז' הוא עפ"י המבואר בסיפרי ובמ"ר קדוש הוא לד' זו קדושת הגוף ועכ"פ מבואר דנזיר דינו כהקדש ומדמינן לי' להקדש וא"כ יש להסתפק ג"כ אם אין נוהגים בו מדות הקדשים דניבעי שינה לעכב ושאין למידין למד מן הלמד ועיין בנזיר ד"ה ע"א דס"ל לר' נהוראי דנזיר עולם מגלח אחת לשלשים יום ויליף לי' מכהנים ע"שן ובתוס' שם ד"ה מ"ע כ' וז"ל וא"ת והא כהנים עצמם ילפי' מסתם נזיר בג"ש דפרע פרע דמגלחין אחת לל' יום וא"כ נילף נזיר עולם מנזיר סתם דהויא ל' יום וי"ל דלא ניחא לי' למילף קדושת עולם מקדושת שעה ולהכי יליף מכהנים אע"ג דלמד מן הלמד משום דכהנים נמי קדושת עולם הוו עכ"ל והנה וודאי אין לומר דמה שכתבו בלשונם אע"ג דלמד מן הלמד וכו' כוונתם לזה דא"א ללמוד למד מן הלמד בנזירות הואיל ודינו כהקדש וכנ"ל דז"א דאי נזיר הוא כקדשים לענין זה א"כ מה זה שכתבו דניחא לי' יותר למילף מכהנים משום דקדושה עולם מקדושת עולם ומה מועיל הניחותא בזה אם גזה"כ הוא דאין למידין למד מן הלמד בקדשים וכוונת התוס' צ"ל דהוא בפשיטות דאפי' אי נזירות דינה כחולין דלמידין בהם למד מן הלמד עכ"ז גם בחולין כשאפשר ללמוד מן המקור עצמו יותר עדיף הוא מללמוד למד מן הלמד וכמבואר ביבמות ד"ע ע"ב דמש"ה מוקמינן לג"ש דתושב ושכיר הנאמר בתרומה ופסח לענין ערלות למילף שערל אסור בתרומה כמו שאסור בפסח ולא מוקמינן לי' לאסור אונן בתרומה כמו שאסור בפסח היינו משום דלא שבקינן ערלות דכתי' בגופי' דפסח למילף אנינות דפסח גופי' ממעשר הוא דגמר יעויש"ה וע"כ שפיר הוקשה לתוס' דמדוע יליף ר' נהוראי למד מן הלמד דהיינו נזיר עולם מכהנים וכהנים מנזיר סתם הלא יותר טוב ללמוד מן המקור עצמו דהיינו נזיר עולם מנזיר סתם וע"ז תירצו דיותר נימא לי' למד מן הלמד משום דתרוייהו קדושת עולם וכו' וז"פ והנה עכ"פ מגוף דברי