אתוון דאורייתא נח

אין להן ללבוש ציצית הואיל ואינו חובת גברא פי' אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית עכ"ל ומבואר בזה דכיון דגם באנשים אין מצות ציצית חיוב מוכרח ע"כ אם עושים אותה הנשים מיחזי כיוהרא ולענ"ד יש מקום לומר דמדינא אסור להו לברך עליו ומפאת זה הטעם בעצמו שכ' הרמ"א ז"ל הואיל וגם באנשים אינו חיוב מוכרח וזה הטעם בעצמו יספיק לאסור מדינא לא לבד משום יהורא וזה עפ"י מה שראיתי, בס' מנחת חינוך שכ' ליישב קושית התוס' בסוכה ד"ט ע"א דל"ל לך למעוטי גדולה תיפוק לי' דה"ל מהב"ע ותי' הוא ז"ל דיש ב' מיני מ"ע א' הם אותם המצוות שהתורה רוצה ומבקשת עצם הפעולה ומציאותה כהנחת תפילין ונטילת לולב וכדומה ב' הם אותם המצוות שאין התורה מבקשת עצם הפעולה כלל וכגון סוכה שאילו רצתה תורה עצם האכילה בסוכה הית' מטלת חובה לאכול בסוכה וכיון דהאכילה הוא רשות והמצוה הוא רק שאם אוכל מרצונו מחויב לאכול בסוכה א"כ על כרחך אין האכילה בסוכה נרצית ומבוקשת בעצמותה שא"כ לא הי' ראוי שתונח האכילה לרצון האדם ותהי' רשות ועל כרחך כוונת המצוה הוא רק בשלילה שכשיאכל האדם לא יאכל חוץ לסוכה והאכילה חוץ לסוכה הוא הבלתי נרצה אבל האכילה בסוכה בעצמותה איננה נרצית ומבוקשת כלל והנה פסולא דמהב"ע איננו דומה לשארי פסולים כגון לולב שנפרצו עליו וכדומה דהוי כאילו לא לקח כלל לולב שציותה תורה רק כלוקח עץ בעלמא ונחשב שלא עשה כלל המעשה שציותה התורה דבמהב"ע אינו כן דגם לוקח לולב הגזול שפיר עשה מעשה לקיחת לולב וכמובן רק שא"א שיהי' מעשהו לרצונו ית' כיון שבא ע"י עבירה ואין קטיגור נעשה סניגור וע"כ זה שייך רק בלולב וכדומה שרצתה התורה עצם מעשה הנטילת לולב וע"כ צריך שתהי' המעשה לרצון לפניו ית' וכשהיא באה בעבירה הרי איננה לרצון וע"כ שפיר אינו יוצא משא"כ בסוכה שלא רצתה תורה כלל עצם האכילה בסוכה וכנ"ל א"כ אין המעשה צריכה להיות לרצון כלל ורק צריך שלא יאכל חוץ לסוכה והרי אינו אוכל חוץ לסוכה דגם ישיבה בסוכה גזולה הרי הוא ישיבה בסוכה דמהב"ע הרי איננו פסול כלל וכנ"ל ושפיר חשיב ישיבה בסוכה אלא דבמקום שצריכה המעשה להיות לרצון אזי כשבאה בעבירה איננה לרצון משא"כ בסוכה שאין המעשה בעצמותה נרצית ואין צריכה להיות לרצון כלל רק שלא יאכל חוץ לסוכה וא"כ הרי באמת אוכל בסוכה ולא חוץ לסוכה משא"כ השתא דכתי' לך למעוטי גזולה ע"כ כיון שפסלה תורה גזול בהדיא שוב שפיר ה"ל פסול וחשיב כאוכל חוץ לסוכה עכת"ד ז"ל ודפח"ח ולפי"ז הנה גם בציצית דאין חיוב לקנות בגד וללבוש ולקיים מצות ציצית ורק אם נתעטף מרצונו צריך להיות ציצית בבגד א"כ כוונת המצוה ג"כ הוא רק בשלילה שלא יהי' הבגד בלא ציצית ולא יחסרו הציצית וא"כ לפמ"ש ( התוס' בקידושין דל"ו ד"ה הקבלות) אהא דילפי' התם מקרא דהקבלות והזאות נוהגות באנשים ולא בנשים וז"ל וא"ת תיפוק לי' דכל הני אינם כשירות בנשים לפי שהן מחוסרי בגדים דאפי' כהנים בזמן שאין בגדיתם עליהם אין כהונתם עליהם וי"ל דאיירי כגון שלבשו את הבגדים א"נ י"ל דלפי שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוי מחוסרי בגדים עכ"ל וא"כ ה"נ בנשים דלא נצטוו על הציצית א"כ אין להבגד חסרון הציצית וכ וא"כ כיון דגוף המצוה באיש הוא ג"כ אך שלא יחסרו הציצית א"כ מה יתן ומה יוסיף מה שיטילו הנשים ציצית בבגדם הלא כל עיקר המצוה גם באיש הוא מה שאין בגדו הסר הציצית וא"כ בנשים דבלא"ה ליכא חסרון א"כ אין מוסיפות כלל בתעלת הציצית ורק בשארי מצוות דנתי דלא נצטוו הנשים עכ"ז אם עושין הרי עושין מעשה מצוה שהמעשה בעצמותה כרבית מאנשים וע"כ גם הם כשעושין ה"ל אינה מצווה ועושה ונוטלין שכר וע"כ שפיר מברכות עלי' משא"כ בציצית דגם באיש אין המעשה נרצית ומבוקשת כלל רק שלא יהי' להבגד חסרון הציצית הוא הנרצה והמצוה אך בשלילה א"כ כיון דלדידהו בלא"ה אין כאן חסרון א"כ אין מוסיפות כלל בעטיפת הציצית ואין במעשיהם כלום ועל מה יברכו וע"ע בש"ס ע"ז דכ"ז ע"א) דקאמר דאע"ג דרק מי שהוא מהול ששר למול ויליף לי' מקרא דהמול ימול עכ"ז אשה כשירה למול דאשה כמאן דמהולא דמי' עכ"ל הגמ' ומבואר דכיון דאין להאשה חסרון הערלה נחשבת כמהולה וקורא אני בה המול ימול וא"כ ה"נ אם אין לבגד האשה חסרון הציצית שפיר נחשב כאילו יש שם ציצית ואעפ"י שבפועל אינם כמו שנחשבת האשה מהולה מפאת שאין לה חסרון הערלה ואעפ"י שבפועל איננה מהולה ודו"ק היטב. ודע דעל ש"ס דע"ז הנ"ל דקאמר דאיתתא כמאן דמהילא דמי' יש לדקדק מש"ס יבמות דמ"ו ע"א) וז"ל ת"ר גר שמל ולא טבל ר' אליעזר אומר הרי זה. גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו טבל ולא מל ר' יהושע אומר הרי זה גר שכן מצינו באימהות שטבלו ולא מלו כו' ופריך ור"א נמי נילף מאימהות וכי תימא (דס"ל לר"א) אין דנין אפשר משאי אפשר והתניא רא"א מניין לפסח דורות כו' עכ"ל הגמ' וק' דמאי ראי' מאימהות אגר שטבל ולא מל הא איתתא כמאן דמהולא דמי' לש"ס ע"ז הנ"ל וא"כ האימהות דומים רק לגר שנתגייר כשהוא מהול ועל ר' יהושע גופי' לא קשי' די"ל דס"ל דגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף דם ברית וא"כ מדלא הי' הטפת דם ברית באימהות שפיר יש ראי' דגר שטבל ולא מל ה"ז גר ואע"ג דלא הי' אפשר להיות הטפת דם ברית באימהות עכ"ז לענין זה שוב שפיר ס"ל לר"י דדנין אפשר משא"א ואולם הא דפריך בגמ' אר"א דמדוע לא יליף גם הוא מאימהות זה שפיר קשה להבין דמאי פריך דילמא ס"ל לר"א דגר א כשהוא מהול א"צ הטפת דם ברית וא"כ כיון דהאימהות הי' כגר שנתגייר כשהוא מהול כיון דאיתתא כמאן דמהולא דמי' וכנ"ל א"כ שפיר הועיל באימהות טבילה לבד משא"כ בגר ערל שטבל ולא מל שפיר יש להצריכו מילה כיון שהוא ערל ואינו נימול ומאי פריך הש"ס מכח מאי דס"ל לר"א בפסח דדנין אפשר משא"א הלא אין זה תלוי כלל בדנין אפשר משא"א כיון דאיתתא כמאן דמהולא דמי' מפאת שאין לה חסרון הערלה משא"כ גר ערל שיש לו חסרון הערלה ואינו נימול ואין ללמוד איפוא שלא יצטרך הערל מילה ממה שאין המהול צריך מילה וכמובן וצע"ק

ודע דמדברי התוס' קידושין הנ"ל מוכח דאם עבד זר בחסרון בגדים אזי אין עליו חיוב גם משום חסרון בגדים רק משום זרות לבד כיון דלא נצטוו זרים על הבגדים ודו"ק וכעין זה כתבו התוס' יבמות דל"ב ע"ב ד"ה בעל מום ששימש בטומאה דלהכי לא קתני זר ששימש בטומאה משום דאשימוש בטומאה לא הוזהרו זרים אלא כהנים עש"ה אולם מתוספתא זבחים פי"ב מוכח קצת איפכא דקתני התם כהן שעבד טמא טבול יום ומחוסר בגדים ומחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים אין חייב אלא אחת זר שעבד טמא טבול יום מחוסר בגדים כו' א"ח אלא אחת עכ"ל ומוכח דיש גם בזר איסור שימוש בחסרון בגדים ובטומאה ורק מטעם אאחע"א א"ח אלא אחת דדוחק לומר דמשום דאין מצווה על הבגדים ואטומאה הוא דא"ח אלא אחת חדא דלישנא דא"ח אלא אחת מוכח דאיסורא מיהא איכא וזהו רק אם הטעם משום דאאחע"א דאז איסורא מיהא איכא לקוברו בין