אתוון דאורייתא נב

בעלמא ושמעון התימני וודאי דס"ל כרבנן דשבועות הנ"ל דסתם אכילה בכזית דמסתמא ס"ל כהלכה וכרבים ולא ביחיד ותו דכיון דקי"ל להלכה כרבנן דשבועות הנ"ל ואילו לענין א"ק תופסין וכו' קי"ל להלכה כשמעון התימני דא"ק תופסין בח"כ וכנודע וא"כ ההכרח להביא ראי' גם לפי ההלכה דבנדה קידושין תופסין אע"ג דהיא מחייבי כריתות וא"כ א"א להביא ראי' מהא דלא פקעי מינה קידושין כיון דלפי ההלכה דקי"ל כרבנן דר"ע דשבועות הנ"ל א"כ אין דנין הפקעת חלות עהמנעת חלות וכנ"ל וע"כ שפיר הוכרח אביי לאתויי קרא דותהי נדתה עליו וכמובן משא"כ בסוטה דהוצרך להביא ראי' רק לר"ע לחוד דהא לרבנן ולהלכה בלא"ה קידושין תופסין בח"ל ע"כ לר"ע לטעמי' שפיר הביא ראי' מדלא פקעי מינה קידושין הראשונים ודו"ק כי הוא כפתור ופרח בס"ד

והנה מה שכתבתי דמהך מיעוטא דאותו תשבורו כו' יש ללמוד דדנין הפקעת חלות וכו' מדאיצטריך קרא למיעוטא וכנ"ל לא אכחד די"ל להיפוך ג"כ דהשתא דגלי קרא אותו תשבורו וכו' א"כ ילפי' מיני' איפכא דאין דנין וכו' וכמובן אולם אין זה מוכרח דזהו רק אם הסברא החיצונה הוא דדנין הפקעת וכו' אבל אם נאמר דהסברא החיצונה הוא דאין דנין א"כ שוב לא איצטריך קרא לגופי' וע"כ אדרבה אתי לגלות אלעלמא דדנין וכו' וכנודע דכל שהסברא מסכמת עם הכתוב אז אתי קרא לגלות אלעלמא להיפוך וא"כ שפיר י"ל דהסברא החיצונה היא דאין דנין וכו' וא"כ יש לימוד משם דדנין וכו' ועי"ל דאין ללמוד מהא דאין אוכלין נטהרין ע"י שבירה אלעלמא בתורת לימוד דאין דנין וכו' דאיסור מטומאה גמרי' משום דהלכות טומאה חידוש הוא וכמבואר ביבמות דק"ג ע"ב עיי"ש ורק הא דדנין וכו' שפיר יש ללמוד משם וזה מדאיצטריך קרא למעוטי א"כ חזינן עכ"פ דהסברא החיצונה היא שנדון הפקעת חלות מהמנעת חלות דאל"כ לא הי' צריך קרא כלל וכנ"ל וא"כ בעלמא שפיר אית לן למיזל בתר סברא ולומר דדנין וכו' דאע"ג דבטומאה איכא השתא גילוי להיפוך עכ"ז הא איסור מטומאה לא גמרי' ודו"ק (א"ה בכ"ד מצינו להיפוך דגמרי' איסור מטומאה ודין חזקה הנוהג בכה"ת ילפי' רק מנגע וכבר האריך בזה בס' קהלת יעקב למהר"י אלגאזי ז"ל אות א' וגם אני אדבר בזה אי"ה במ"א ואכ"מ) ועי"ל לפי מה שהקשיתי למעלה ארש"י יבמות הנ"ל דמהא דקדושה חלה על עוברין יש לנו ללמוד דאין דנין וכו' א"כ מעתה קושי' חדא מתורצת בחברתה דמעתה ה"ל קרא דקדושה חלה על עוברין וקרא דאותו תשבורו שני כתובים הבכ"א ואין מלמדין כלל ואין להאריך בזה

ודע דגוף הסברא אשר כתבתי דכמו דאין אכילה פחותה מכזית ה"ה דהמאכל בעצמו לאו אוכל מיקרי בפחות מכזית איננה מוכרחת ואדרבה מסברא נראה להיפוך דנהי דהפעולה איננה נקראת אכילה עכ"ז המאכל בעצמותו אפי' משהו אוכל מיקרי דאפי' לר"ל דל"ל סברא דחזי' לאיצטרופי היינו רק לענין מעשה האכילה שכיון שאוכל רק פחות מכזית אין מועיל ראויות הצירוף לאוסרו כיון שסוף סוף לא אכל רק פחות מכזית ולא הי' לו צירוף לכזית משא"כ לענין עצמיות האוכל גם ר"ל מודה שהרי יש עוד אוכלים בעולם הרבה יותר מכזית וזה הפחות מכזית הוא מכללם וחלק מהם וע"כ שפיר שם אוכל עליו ודו"ק היטב ונראה שד"ז אי פחות מכזית אוכל מיקרי ראוי שיהי' תלוי בחילוף הסוגיות שבין ברכות דנ"ב ע"א לשבת דקע"ג ע"ק דבברכות איתא רפרורין שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד ע"ש ובשבת איתא דאסור לאבת ביד ע"ש דוודאי אי מיקרי אוכל אזי אסור לאבדן ביד משום הפסד אוכלין דאיסור גמור הוא וכמבואר בשבת ד"נ ע"ב ואפי' לשמואל דאמר עושה אדם כל צרכו בפת שרי ג"כ רק לצורך ודווקא היכא שאין הפת נמאס ע"י כך וכמבואר בשבת שם עש"ה אבל לאבד אוכלין בידים וודאי אסור לכ"ע וא"כ מדשרי לאבד ביד פרורין שאין בהם כזית על כרחך דלאו אוכל מיקרי וכן נראה מדברי התוס' שם בשבת נדקמ"ג ע"א ד"ה פרורין דטעם ההיחר הוא משום דחשיבי מאכל בהמה לא מאכל אדם יעויש"ה וי"ל דפרורין שנתפררו בשעת אכילה מימאסי טפי ולא חשיבי אוכל רק בכזית משא"כ אוכל בעלמא שפיר אוכל מיקרי גם בפחות מכזית ואין להאריך

ודע דבדברי המל"מ הנ"ל יש לתמוה במה שכתב דאיך משכחת אוכל כזית תרומה טמאה שיהי' במיתה וכו' וזו פליאה עצומה דאוכל תרומה טמאה הא הוי אך בעשה (ורק באוכל תרומה בטומאת הגוף הוי במיתה) וכמפורש ביבמות דע"ג ע"ב ועוד בכמה דוכתי ועוד ק"ל דמדוע הקשה אך מאוכל כזית הא אפי' באוכל כל הכביצה הרי מיד כשאכל משהו נטהר השאר ועל המשהו הראשון הרי אינו עובר בעשה דק"ל רק ח"ש דקיל מעשה וכמבואר בתוס' שבועות דכ"ג ע"ב ועוד דאפי' ח"ש איננו דהא עיקר איסור אכילה מתחיל רק מהנאת גרון וא"כ כשלועס בפיו הכביצה ונתחלק ואין בשום אחד מחלקיו כביצה הרי נטהרו כולם בשעת לעיסה וכשבאים לגרון היתר הם וא"א כלל לחייבו איפוא רק בבלע כביצה כאחת בלי לעיסה והנה בגוף קושיתו מתוספתא הנ"ל דמבואר בה שאם צמקו התורעוסן מכביצה נטהרו י"ל דכשאוכל תרומה טמאה ונשאר עוד כביצה זולת אכילתו דאז כיון דמה שאוכל פורש מן הכביצה הטמא ע"כ גם הוא בטומאתו עומד אבל אם אין נשאר שם כביצה וכגוונא דתוספתא הנ"ל שפיר נטהר וכעין זה מבואר בברכות דל"ז ע"ב (דלמ"ד דפרורין שאין בהם כזית אין מברכין המוציא עכ"ז בבא מלחם גדול שלא נתפרר הלחם כולו כיון שמקצתו שלם אז אף על הפרורין שפירשו ממנו מברכין המוציא יעויש"ה בפירש"י וכעין זה הוא עוד בזבחים דצ"ה ע"א) דאמר מעיל שנטמא מכניסו (במקדש לכבסו) בפחות משלש על שלש שאינו מכניס שיעור בגד טמא לעזרה) משום שנא' לא יקרע (שלקורעו בחוץ ולטהרו ע"י הקריעה ולהכניסו אח"כ אי אפשר משום שנא' לא יקרע) מתיב ראב"א העבין והרכין אין בהן משום שלש על שלש (למיקרי בגד לענין טומאה דלאו ללבישה חזי ולא לתקן בהן חלוק אלא לישב עליו וצריך שלשה על שלשה ומעיל עב הוא וכו'. רש"י) ומשני אגב אבוהון חשיבי ופירש"י כשהוא מחובר בבגד חשיב שלש על שלש דידי' ע"ש ואם דשם איירי בעודו מחובר בבגד וכאן איירי בפירש עכ"ז הסברא אחת היא דחזינן דשיעור זוטא חשוב היא ע"י שאיננו לבדו רק יש עוד חלק השיעור הגדול או שהוא מחובר בו כגוונא דזבחים הנ"ל ואו שהוא פורש ממנו כגוונא דברכות הנ"ל ודו"ק וכעין זה תמצא עוד דמ"ב ע"א דפריך למ"ד דעכו"ם שנשתברה מאילי' מותרת מהא דר' יוסי אוסר לזרוע ירקות בימות הגשמים תחת האשירה (מפני שהנבי' נושית עליהן והוי להן לזבל ונהנה בעל הירקות מן האשירה) ואמאי תיהוי הכבי' כעכו"ם שנשתברה מאילי' ומשני שאני התם דעיקר עכו"ם קיימת ופירש"י האילן הרי לא בטל הילכך כבי' הנושרת ממנו אסורה עכ"ל וה"ז ג"כ כסברא הנ"ל ודו"ק אולם כ"ז הוא ליישב התוספתא הנ"ל אמנם לדברי הת"כ הנ"ל דממעטינן מאותו תשבורו דאין אוכלין נטהרין ע"י שבירה מוכח