אתוון דאורייתא נא

ראי' מכאן לרש"י יבמות הנ"ל דדנין הפקעת חלות מהמנעת חלות ואולם אחרי העיון ז"א די"ל דהיכא דנפחת האוכל מכביצה ואכתי אית בי' כזית שפיר טמא הוא גם מסברא דכיון דכזית אוכל מיקרי ולא נשתנה שמו ואין לטהר אותו רק מפאת דדנין הפקעת חלות מהמנעת חלות דמשום דאין אוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה ע"כ נפקע טומאתו וזה שפיר גם מסברא לא אמרי' וכי איצטריך קרא להיכא דנתמעט האוכל גם מכזית דאז כיון דפחות מכזית לאו אכילה היא א"כ י"ל דה"ה דהמאכל בעצמו אין עליו שם אוכל כשהוא פחות מכזית וא"כ כיון שנסתלק ממנו שם אוכל ה"ז דומה לכלי טמא שנשבר דנטהר ע"י השבירה לפי שנסתלק ממנו שם כלי וע"כ שפיר ה"א שיטהר מפאת הלימוד מכלי שנטהר ע"י שבירה ואכה"ג הוא דקאי מיעוטא דאותו תשבורו לאשמעי' שאפי' בכה"ג אין האוכל נטהר ע"י שבירה ולכאורה הדברים מוכיחים כן מדנאמר המיעוט בתיבות ואותו תשבורו וכן דייק הת"כ לומר ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן ועל כן מוכח דמפאת שבירה הוא דקא אתינן עלי' לפי שדומה לשבר כלי שנסתלק שם כלי ומטעם זה הוא דה"א שיטהר אולם זה יתכן רק לר"ל דס"ל ריש פ' יוה"כ דח"ש מותר מה"ת משום דאכילה אמר רחמנא וליכא ומבואר איפוא שלר"ל אכילת פחות מכזית לאו שמי' אכילה וע"כ י"ל ג"כ לדידי' דהמאכל בעצמו שהוא פחות מכזית לאו אוכל מיקרי ושפיר יש להסביר ענין המיעוט הנ"ל כסברתינו הנ"ל אמנם לר' יוחנן דס"ל שם דח"ש אסור מה"ת ונודעים דברי הרא"ם ז"ל דטעמא דר' יוחנן משום דפליג בזה אר"ל וסובר דסתם אכילה הוא אפי' בכל שהוא אלא דההל"מ אפקי' לקרא ממשמעותי' ואשמעי' דאכילות של לאוין ומ"ע שנאמרו בתורה קאי אכזית וע"כ אמרי' דההל"מ אמלקות הוא שנאמרה ולענין איסור כדקאי קאי עכת"ד וא"כ לר' יוחנן דס"ל דאכילה הוי אפי' בכל שהוא א"כ ה"ה דאפי' משהו אוכל אוכל מיקרי וא"כ א"א לפרש המיעוט הנ"ל ולומר דמפאת סילוק שם אוכל הוא דה"א שיטהר ועל כרחך לומר כדבעינן למימר מעיקרא דאצטריך מיעוטא משום דאל"כ ה"א דכמו שאין אוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה ה"ה דנפקע טומאתו כשנפחת מכביצה והיינו מטעמא דדנין הפקעת חלות מהמנעת חלות וא"כ לר"י שפיר יש ראי' ולימוד ממקרא זה דדנין הפקעת חלות מהמנעת חלות והנה מאחרי שזכינו לדברים האלה הנה יש לפנינו דרך נכון בהבנת שלש מחלוקת דר"י ור"ל והם א' בבכורות ד"ד ע"ב אי קידשו בכורות במדבר ב' בנזיר דט"ז ע"ב אי חיילא נזירות בביה"ק ג' ר"פ יוה"כ אי ח"ש אסור מה"ת וזה דבכל הג' מחלוקות הנ"ל בסברא חדא הוא דפליגי דר"י לטעמי' דס"ל דח"ש מותר מה"ת א"כ יש לימוד לדיד' דדנין הפקעת חלות מהמנעת חלות וכנ"ל ע"כ ס"ל בנזיר שם דנזירות חלה בביה"ק דאל"כ הי' ראוי לנזיר טהור שנטמא שתופקע נזירותו וע"כ ס"ל ג"כ בסוגי' דבכורות הנ"ל דקידשו בכורות במדבר מדלא פקעה קדושת הבכורים שיצאו ממצרים ור"ל לטעמי' דס"ל דח"ש מותר מה"ת משום דפחות מכזית לאו אכילה הוא וא"כ אין לימוד לדידי' לומר דדנין הפקעת וכו' וכנ"ל וע"כ שפיר סובר דאין דנין הפקעת וכו' וע"כ שפיר סובר בנזיר שם דלא חיילא נזירות בבה"ק אע"ג דאין טומאה מפקעת נזירות קדומה ושפיר ס"ל בבכורות שם דלא קידשו בכורות במדבר אע"ג דלא נפקע קדושת בכורים שיצאו ממצרים וכמובן

והנה עפ"י הדברים האלה נלענ"ד ליישב גוף דברי רש"י יבמות הנ"ל דכבר הבאתי כמה דוכתי דמוכח להיפוך דאין דנין הפקעת וכו' ועוד קשה עליו קושית התוס' יבמות הנ"ל דהא נדה נמי לא פקעי מינה קידושין ואפ"ה איצטריך לאתויי קרא דתפסי בה קידושין והיא פליאה עצומה על רש"י ז"ל שהרי במאמר אחד נאמרו שם נדה וסוטה וכדאמר הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הוולד ממזר ואעפ"כ יליף דין נדה מקרא ובסוטה דייק מסברא משום דלא פקעי מינה קידושין הראשונים ואותו דיוק דסברא עצמו הי' יכול לדקדק גם בנדה ואולם עפ"י דרכנו נראה ליישב כ"ז וזה דהא אביי קאי התם אתלתא תנאי שהובאו במשנה שם דר' עקיבא ס"ל דאין קידושין תופסין בח"ל ושהוולד ממזר מחייבי לאוין ושמעון התימני ס"ל דרק בחייבי כריתות הוולד ממזר. ור' יהושיע ס"ל דחייבי מיתות ב"ד בעי' וע"ז אמר אביי דהכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה וכו' ולפי"ז נראה דהנה כבר כתבתי דאי סתם אכילה בכ"ש א"כ גם כ"ש אוכל אוכל מיקרי וא"כ אין לטהר אוכל טמא שנפחת מפאת הסתלקות שם אוכל רק מטעמא דדנין הפקעת וכו' ומשום דאין מקבל טומאה בפחות מכביצה ע"כ פקע טומאה מיני' א"כ מדאיצטריך מיעוטא דאותו תשבורו לומר שאין אוכלין נטהרין ע"י שבירה על כרחך לומר דדנין הפקעת וכו' דאל"כ ל"ל קרא משא"כ אי סתם אכילה בכזית א"כ פחות מכזית לאו אוכל מיקרי ושפיר איצטריך מיעוטא אהיכא דכמעט מכזית דה"א שיטהר מפאת הסתלקות שם אוכל כמו בשבר כלי וכנ"ל וא"כ אין ראי' מכאן דדנין הפקעת וכו' והנה בשבועות די"ט ע"ב פליגי ר"ע ורבנן דר"ע ס"ל בנשבע שלא יאכל ואכל כל שהוא דחייב ורבנן ס"ל דפטור יעוי"ש והנה כבר מבואר בחידושי במ"א והבאתיו ג"כ בקונטרס ע' פנים לתורה אות ז' דטעם פלוגתתם הוא דר"ע ס"ל כסברת הרא"ם הנ"ל דסתם אכילה הוא בכ"ש אלא דבאכילת לאוין ועשין של תורה גילתה ההל"מ דקאי אכזית וע"כ כיון שעכ"פ גוף ענין אכילה הוא גם במשהו לכן זה שנשבע שלא יאכל הוי כנשבע בפירוש אפי' אכ"ש ושפיר חייב ורבנן ס"ל כרוב הראשונים החולקים על הרא"ם ז"ל וס"ל דאין אכילה פחותה מכזית ע"כ גם בנשבע שלא יאכל כוונתו רק אכזית וע במל"מ פ"ד מה' שבועות ה"א דכ' ג"כ דהך דינא דנשבע שלא יאכל ואכל כ"ש אי חייב או פטור ראוי שיהי' תלוי בסברת הרא"ם הנ"ל יעויש"ה ולפי"ז ימצא דלר"ע דס"ל דסתם אכילה הוי אפי' בכ"ש א"כ יש לדידי' לימוד מקרא דאותו תשבורו לומר דדנין הפקעת וכו' ולרבנן דס"ל דסתם אכילה בכזית א"כ אין לימוד ע"ז וכמובן מכל הנ"ל ולפי"ז שפיר מצינו בכמה דוכתי דאין דנין הפקעת וכו' וכמו שהבאתי וזה משום דלהלכה הא קי"ל כרבנן דר"ע דשבועות הנ"ל וא"כ ליכא לימוד ע"ז ומצד הסברא שפיר אין דנין וכו' משא"כ אביי דיבמות הנ"ל דקאי אר"ע לומר דאע"ג דס"ל לר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין עכ"ז מודה בסוטה וכנ"ל וא"כ ר"ע לטעמי' הא יש לימוד לומר דדנין וכו' וכנ"ל וא"כ שפיר דייקי' מהא דלא פקעי קידושין בסוטה לומר דתפסי בה קידושין וממ"נ לרבנן דר"ע הא בלא"ה קידושין תופסין בסוטה דהא ס"ל דקידושין תופסין בח"ל ואילו לר"ע דס"ל דאין קידושין תופסין בח"ל שוב ר"ע לטעמי' יש ראי' דקידושין תופסין בסוטה מדלא פקעי מינה קידושי' הראשונים ואולם כ"ז יתכן רק בסוטה דהוי רק מחייבי לאוין וא"כ מה שצריכין להביא ראי' דקידושין תופסין בה הוא רק לר"ע דס"ל בעלמא דאין קידושין תופסין בח"ל ע"כ ר"ע לטעמי' שפיר יש ראי' מדלא פקעי מינה קידושין וכנ"ל משא"כ בנדה דהיא מחייבי כריתות וא"כ גם לשמעון התימני ההכרח להביא ראי' דקידושין תופסין בה כיון דבחייבי כריתות גם לשמעון התימני אין קידושין תופסין