אתוון דאורייתא נ

בבכורות ד"ה ואידך דזהו טעמא דר' יוחנן דלענין איסור ס"ל בסוג' דע"ז שם דסרוחה מעיקרא לא צריך קרא עוט' ואילו בבכורות שם לעכין טומאה ס"ל דצריך קרא למעט סרוחה מעיקרא ע"ש הלא הי' הש"ס יכול לומר דטעמא דבר פדא הוא דאפי' אי צריך קרא למעוטי סרוחה מעיקרא עכ"ז כיון דסרוחה מעיקרא אימעט מקרא א"כ ממילא בנפסל אח"כ לגר נמי פקע טומאה מיני' משום דדנין הפקעת חלות מהמנעת חלות דבר פדא לטעמי' דס"ל בתמורה שם דאין קדושה חלה על עוברין וא"כ אין גילוי לדידי' לומר שאין דנין הפקעת חלות ומהמנעת חלות וא"כ שפיר יכול לסבור סברא זאת דדנין הפקעה חלות וכו' משא"כ ר' יוחנן לטעמי' דס"ל בתמורה שם דקדושה חלה על עוברין וא"כ יש גילוי משם לומר שאין דנין הפקעת חלות וכו' ע"כ שפיר ס"ל דאע"ג דאימעט סרוחה מעיקרא עכ"ז בנפסל אח"כ מאכילת גר לא פקע טומאה מיני' והי' הש"ס יכול לומר איפוא דר' יוחנן ובר פדא לטעמיהו הוא דפליגי לפי מחלוקתם בש"ס תמורה הנ"ל המובאה למעלה דס"ל לבר פדא דאין קדושה חלה על עוברין ור"י ס"ל דקדושה חלה עוברין ובאתי רק להעיר. ו) יש לעיין באמת גם מסוג') דע"ז דס"ז ע"ב הנ"ל בעצמה דקאמר ור"ש (דס"ל דנטל"פ מותר) מאי טעמי' דתני' לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה וגו' הראוי' לגר קרוי' נבילה שאינה ראוי' לגר אינה קרוי' נבילה (וברש"י שאינה ראוי' לגר שהסריחה אלמא מדאיפגום בטל איסורא) ור' מאיר (דס"ל דנטל"פ אסור מאי עביד בהאי קרא) ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא (מוכת שחין מחיים דהואיל ואיפגמה מקודם שבאה לידי נבילה לא חל שם נבילה עלה אבל היכא דאיתסר מעיקרא לא פקע איסור משום פגם רש"י) ור"ש סרוחה מעיקרא לא צריכא מיעוטא עפרא בעלמא הוא עכ"ל הגמ' ותיקשי ג"כ דלרש"י יבמות הנ"ל ראוי לומר דכמו דפגם מונע חלות האיסור מחדש ה"ה דיש לו להפקיע איסור הקדום ואילו כאן ס"ל לכ"ע איפכא דאפי' ר"ש לא פליג רק משום דסרוחה מעיקרא לא צריכא מיעוטא אבל הי' צריך מיעוטא לסרוחה מעיקרא אזי הי' מודה לר"מ שאין לדון נסרחה אח"כ מסרוחה מעיקרא וצ"ע ז) בנזיר דט"ז ע"ב) איתא איתמר מי שנזר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר נזירות חלה עליו ור"ל אמר אין נזירות חלה עליו וכו' עש"ה וא"כ תיקשי ג"כ לר"ל דס"ל דאין נזירות חל על אדם בשעה שמתטמא למת דא"כ גם נזיר טהור שנטמא למת ראוי שיופקע הנזירות (ונהי דבמסקנא דסוגי' דנזיר הנ"ל ס"ל למר בר ר' אשי דמיחל כ"ע לא פליגי דחיילא נזירות בבית הקברות כי פליגי למילקי עלי' משום טומאה דלר"י חיילא גם לענין זה ולר"ל לא חיילא לענין זה עכ"ז סתמא דגמ' לא ס"ל הכי רק דבעיקר החלות הוא דפליגי ר"י ור"ל וכדמוכח להדיא בנדרים ד"ד ע"א ועש"ה בירושלמי בסוגי' דנזיר הנ"ל ואכ"מ לדבר בזה ותו דגם למר בר ר' אשי תיקשי דראוי לומר בנזיר טהור שנטמא למת שיופקע נזירותו עכ"פ לענין זה שלא ילקה עוד אטומאת מת עד שיטהר מטומאתו דכמו שאין הנזירות חלה לענין זה בטומאה ה"נ ראוי שתפקיע הטומאה את הנזירות לענין זה ואילו משנה ערוכה היא בנזיר דמ"ב ע"א הי' מטמא למתים כל היום ואמרו לו אל תטמא אל תטמא חייב על כל אחת ואחת. ודע כי הערתי זאת כבר הזכרתי' דרך אגב בקונטרס ע' פנים לתורה אות מ"ח ואולם פה היא מקומה העיקרי) והנה י"ל דר' יוחנן ור"ל באמת בהאי סברא קמיפלגי דר"י ס"ל כרש"י יבמות הנ"ל דדנין הפקעת חלות מהמנעת חלות וע"כ ממילא הוכרח לסבור דחיילא נזירות בביה"ק מדאין נזירות נפקע ע"י טומאה למת ור"ל ס"ל כתוס' יבמות הנ"ל דאין דנין הפקעת וכ' וע"כ שפיר ס"ל דלא חיילא נזירות בביה"ק וכמובן ואם כנים הדברים האלה אזי תובן לנכון הסוגי' דבכורות ד"ד ע"ב) הנ"ל דס"ל לר"י דקידשו בכורות במדבר משום דאל"כ הי' ראוי שהבכורים סיט ממצרים תופקע קדושתם ור"ל ס"ל דלא קידשו בכורות במדבר ואעפ"כ הקדוש מכבר קדוש וכמו שהעתקתי כל הסוגי' למעלה והנה לפי דברינו אלה יובן מחלוקתם לשיטתם לנכון דר"י לטעמי' אזיל דס"ל דחיילא נזירות בביה"ק והיינו משום דדנין הפקעת חלות מהמנעת חלות וכנ"ל וע"כ ס"ל ג"כ בבכורות סברא זאת דאילו לא קידשו בכורות במדבר הי' ראוי שבכורים שיצאו ממצרים ג"כ תופקע קדושתם ור"ל לטעמי' דאין נזירות חלה בביה"ק שפיר ס"ל ג"כ דלא קידשו בכורות במדבר וכמובן ובאתי רק להעיר. ח) במל"מ פכ"ג מה' כלים ה"ט כ' וז"ל ודע שמה שכתבתי לעיל באוכל כביצה שנטמא שנחתך ממנו חציו שאף שאינם מטמאים לאחרים מ"מ טומאתם לא פקע מינייהו כך נראה לי שהדין כן ואע"ג דלגבי טומאת בגדים קי"ל דבגד טמא שנפחת מג' על ג' אין בו דין טומאה ונטהר כיון דפחות מג' על ג' אינו מקבל טומאה פקע טומאה מיני' מ"מ שאני התם דבגד אינו נקרא בפחות מג' על ג' אבל אוכל אף פחות מכביצה אוכל מיקרי וכו' ומה שהכריחני לזה הוא משום דאלת"ה לא משכחת אוכל תרומה טמאה שיהי' במיתה כ"א באוכל כביצה דאם אכל כזית לא שהרי זית זה פקע טומאה מיני' ודבר זה לא אמרו אדם מעולם אך מה שקשה עלי הוא מה שכתבתי בסי' פ"ט בפירוש התוספתא דקדירה שהיא מליאה משקין טהורין ותורמוסן טמאין וכו' דמיירי דתורמוסן הללו הי' כביצה בשעת קבלת טומאה וצמקו וחזרו וטפחו ומשמע מהתם דבשעה שצמקו נטהרו ולפי מה שכתבנו לא יתכן דין זה עכ"ל הנה חקר בזה דאוכל טמא שנפחת מכביצה ראוי שתופקע טומאתו כיון שאין אוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה וה"ז כסברת רש"י יבמות הנ"ל דדנין הפקעת חלות מהמנעת חלות ורצה להביא ראי' לזה מדין בגד שנפחת מג' על ג' דנטהר ואולם סתר זה דשם טעמא אחרינא אית בי' משום דנסתלק ממנו שם בגד משא"כ באוכל דגם פחות מכביצה אוכל מיקרי וא"כ אין כאן סילוק שם רק שאתה רוצה לומר דמשום שאין אוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה ה"ה דנפקע טומאתו זה לא אמרי' דהפקעת חלות ישן מהמנעת חלות חדש לא גמרי' וכסברת התוס' יבמות הנ"ל והנה לפי מה שהכריח המל"מ דין זה דאין אוכל טמא נטהר ע"י שנפחת מכביצה מהא דאוכל כזית תרומה טמאה שהוא במיתה א"כ יש מכאן ראי' לדעת התוס' יבמות הנ"ל וקושי' על רש"י יבמות הנ"ל ואולם תמה אני על רבינו המל"מ ז"ל הפלא ופלא שהרי התוס' בפסחים דל"ג ע"ב ד"ה לאימת בתוך הראיות שהביאו שם דאפי' לקבל טומאה נמי בעינן כביצה כתבו וז"ל ועוד ה"ר אליהו מביא ראי' מת"כ דדרשינן גבי כלי חרס דכתי' ואותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן ואי מקבלין טומאה בול שהוא פשיטא דלא מהני להו שבירה עכ"ל ז"ל ומבואר איפוא בדברי הת"כ אלה דדבר זה שאין אוכל נטהר ע"י שנחתך ונפחת מכביצה גזה"כ הוא ונלמד ממיעוטא דאותו תשבורו דכתי' גבי כלי חרס דאין אוכלין נטהרין ע"י שבירה ואילו רבינו המל"מ ז"ל חקר בזה מסברא דידי' ופליאה עצומה היא וצע"ג והנה לפי דברי הת"כ אלה לכאורה יש לנו להביא ראי' להיפוך דמדאצטריך קרא למעט שאין אוכלין נטהרין ע"י שבירה א"כ לולי הכתוב הייתי אומר דנטהרין תהו על כרחך מטעמא דכיון דאין אוכל מקבל טומאה בפחות מכביצה ה"ה דנפקע טומאתו א"כ כם