אתוון דאורייתא מח

רק מפאת שהית' אשתו כבר וכוונת הגמ' הוא רק דה"א חיקה שהוא אישות קלוש דרבנן אין בכוחו לעשות איסור וגם על אחרי זמן הסתלקות האישות הזה דהיינו אאחר איפה דז"א דא"כ הל"ל סתמא דה"א דה"מ מחיים אבל לאחר מיתה שריא קמ"ל דאחר מיתה נמי אסירא ומדקאמר ההיא דלאחר מיתה פקעה זיקה וכן מהא דקאמר דקמ"ל איקה בכדי לא פקעה מוכח להדיא דאיסור חמותו דאורייתא לאחר מיתת אשתו הוא ג"כ רק מפאת שלא נפקע האישות עדיין ושיש עדיין קשר אישות בינו לבינה שאוסר את אמה עליו ודו"ק היטב. ואולם מהא דקרובות הנאסרות ע"י קידושין הם אסורות גם אחרי שנתגרשו מוכח להדיא איפכא דאין האיסור מפאת שיש עדיין אישות רק מפאת האישות שהי' כבר דהרי בנתגרשה א"א שישאר אתם עניין אישות בינה לבינו דא"כ היאך היא ניתרת לעלמא ע"י הגט הרי מבואר בגיטין ר"פ המגרש דכל שיש שיור מה בגט אז אין הגט מתיר משום דלא הוי כריתות ע"ש ועוד דאפי' נימא דכשנתגרש' מבעלה ג"כ נשאר אישות מה האוסרתה לקרוביו וכן כשמת בעלה עכ"ז אכתי תיקשי דכשנישאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מן האחר הי' ראוי שתהי' מותרת אז גם לקרובי הראשון שהרי כשנישאת לאחר אז וודאי דפקע אישות הראשון לגמרי ע"י קידושי האחר ולא נשאר ממנו כלום וכמו שמצינו להדיא בגיטין דפ"ג עיא ע"א לר"א דס"ל התם דבמגרש חוץ מפלוני הגט ואסורה לאותו פלוני אז אם נישאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מן האחר שבה אח"כ להיות מותרת גם לאותו פלוני משום דכשנישאת לאחר פקע אישות הראשון לגמרי ולא נשאר ממנו כלום אפי' לאוסרה לאותו פלוני עש"ה וא"כ ה"נ ראוי לומר דכוותה וכמובן וא"כ על כרחך לומר דאיסורה לקרובי הבעל גם אז איננו מפאת אישות שישנו אז כ"א מפאת אישות דמעיקרא וא"כ ה"ה דמיד אחרי מיתת בעלה או גירושי' יש לנו לומר כן דפקע אישות הבעל לגמרי ואיסורה לקרוביו הוא רק מפאת שהית' פעם אשתו והנה הא דפטרינן בש"ס כתובות הנ"ל מכיבוד אשת אב אחרי מיתת האב י"ל עוד דטעם חיוב כיבוד אשת אב הוא בעצמו רק משום כיבוד אב שבזיון הוא לו אם מבזים לאשתו וכן נראה להדיא מדברי הרמב"ם ה' ממרים פ"ו הט"ו שכ' וז"ל חייב אדם לכבד אשת אביו אעפ"י שאינה אמו כ"ז שאביו קיים שזה בכלל כבוד אביו עכ"ל וע"כ לאחר מיתת האב דלית בי' תו משום כיבוד אב שפיר שרי וראי' לסברא זאת מש"ס הוריות די"ג ע"ב דקאמר דבני ת"ח עושין אותן סניפין לאביהם בבית המשתה ופירש"י שהוא משום כבוד אביהם וקאמר שם רבא דזה הדין הוא רק בחיי אביהם ובפני אביהם ע"ש ונהי דכאן חייבים בכבוד אשת אב אפי' שלא בפניו עכ"ז י"ל דאשתו דהיא כגופו עדיפא טפי וחשיב כבודו גם כשמכבדים אותה שלא בפניו משא"כ לאחר מיתה דהוי שלא בחיים ושלא בפניו שפיר י"ל דאין בזה עוד משום כבודו ושוב מצאתי בספר זוהר הרקיע בעשה כו' שכ' גם הוא ז"ל כן מסברא דנפשי' עש"ה ולא הביא לשון הרמב"ם ז"ל הנ"ל שמסכים לזה וגם לא הביא גמ' דהוריות הנ"ל אולם ק"ל באמת דמנ"ל דטעמא דקרא דמחייב בכיבוד אשת אב הוא משום כיבוד אב ונאמר עבור זה לפטור וכיבוד לאחר מיתת האב הא קי"ל דלא דרשי' טעמא דקרא וגוף הדין דחיוב כיבוד אשת אב כמו שנאמר הרי ראוי שינהוג גם אחרי מיתת האב אם נאמר דגם אחרי מיתתו חשיבא אשתו וכנ"ל ות דבכתובות דע"ג ע"א' איתא לענין הרווחה בתו עדיפא לי' לענין תילותא אלמנתו עדיפא לי' ע"ש ומוכח דרצון האב הוא שיכבדו את אשתו גם אחרי מיתתו וא"כ כיון שזה רצון האב א"כ חיוב כיבוד אב הרי הוא גם אחרי מיתת האב כמבואר דל"א ע"ב מכבדו בחייוו ומכבדו במותו ע"ש וי"ל מיתתו קפיד רק אזילותא דאלמנתו ושלא יבזוה אבל אינו חפץ שיכבדוה משא"כ בחייוו שרוצה שיכבדו לאשתו וע"ע בש"ס שבועות ד"ל ע"ב) דקאמר דביתהו דר' הונא הוי לה דינא קמי' דר' נחמן א"ר נחמן היכי נעביד אי איקום מקמה מיסתתמן טענתי' דבעל דינה לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר א"ל לשמעי' צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלואי ואיקום (אעמוד ולא יבין הבעל דין שמפני' אני עומד רק יחשוב שמפני האות הפורח ובא עלי אני עומד) ופריך והאמר מר מחלוקת בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין דברי הכל דיינין בישיבה בעלי דינין בעמידה וכו' וכתבו שם התוס' ד"ה והאמר וז"ל אע"ג שהי' יכול להושיבה כדאמר בסמוך עשה דכבוד תורת עדיף (פי' דשם בסוגי' הנ"ל אמרי' דמותר להושיב ת"ח המעיד ואע"ג דאיכא עשה שיהי' העדים עומדים דכתי' ועמדו שני האנשים עכ"ז עשה דכבוד תורה עדיף) וה"נ איכא עשה דכבוד תורה שהית' אשת חבר איכא למימר שלא רצה להושיבה שלא לסתום טענת בעל דינה וכו' או שמא אין באשת חבר לאחר מיתה (לאחר מיתת בעלה) עשה דכבוד תורה עדיף עכ"ל הרי שנסתפקו התוס' פה אי עשה דכיבוד אשת חבר היא גם לאחר מיתתו וי"ל ג"כ דעניין הספק הוא אי חשיבא אשתו אחרי מיתתו או לא וצע"ק מדוע לא פשטו ספיקם זה מהך דכתובות דפטרינן מחיוב כיבוד אשה אב אחרי מיתת האב ויש לחלק בין כיבוד אשת אב שהחיוב הוא מפאת היותו בכלל כיבוד אב וכרמב"ם וזוהר הרקיע הנ"ל וע"כ כיבוד אב הרי הוא רק חיוב עצמיי על גוף האב שציותה תורה לכבד אותו וע"כ כשמת האב אין באשתו עוד משום כבודו משא"כ החיוב לכבד תלמידי חכמים הרי איננו מפאת עצמותם רק מפאת כבוד התורה שכבוד התורה הוא אם. מכבדים את הוגי התורה ויודעי' וע"כ כבוד התורה היא גם אחרי מיתת הת"ח במה שמכבדים לאשה מפאת שהית' פעם אשת ת"ח ודו"ק היטב ושוב ראיתי, בשו"ת נוב"י אה"ע סי' נ"ד ושו"ת ח"ט אה"ע סי' פ"ב דיברו בקצרה מזה אי יבמה לשוק הוי ערוה ולא העירו מכל הערותינו כלום זולת הש"ס דב"ב קל"ה א' הנ"ל אשר הובא בח"ס שם עש"ה ויש לי לדבר עוד הרבה בזה בעזה"י ובאתי כעת רק להעיר בזה המעט

כלל ט בענין מחלוקת רש"י ותוס' יבמות דף מ"ט ע"ב) אי דבר המונע תפיסת קידושין בכוחו ג"כ להפקיע קידושין דמעיקרא או לא

גרסי' ביבמות דף מ"ט ע"א אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הוולד ממזר נדה דהא תפסי בה קידושין דכתי' ותהי נדתה עליו אפי' בשעת נדתה יש בה הוי' סוטה נמי דהא תפסי בה קידושין ופירש"י ז"ל דהא אף לאחר שזינתה לא פקעי מינה קידושין הראשונים עכ"ל ובתוס' שם ד"ה סוטה הוקשו ע"ז וז"ל וקשה לר"י דנדה נמי הא לא פקעי מינה קידושין ואפ"ה איצטריך קרא לאתויי דתפסי בה קידושין וע"כ פירשו שם פירוש אחר מפירש"י יעויש"ה והנה מצינו פה מחלוקת גדולה בין רש"י והר"י דלדעת רש"י סבה המונעת חלות חדש מפקעת ג"כ אותו החלות אף אם הוא הווה מכבר וע"כ דנין מהא דסוטה לא פקעי מינה קידושין דה"ה דתפסי בה קידושין מחדש ולדעת הר"י אין ללמוד הפקעת חלות מהמנעת חלות ושפיר יתכן שלא יתפסו קידושין בסוטה אע"ג דאשה שזינתה תפת בעלה אין הזכות מפקיע קידושין דמעיקרא דדבר גדול הוא יותר להפקיע מה שחל מכבר מלמנוע חלות חדש ואין ללמוד איפוא זה