אתוון דאורייתא מו

חליצה ומיאונין תנן (בהו ג"כ במשנה דיחזיר ואנהו הא איסורא ושפיר פשטינן איסורא מאיסורא)( ובתוס' שם דיה איסורא מממונא כתבו ) וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא דהא אתב"מ אחרי הרוב ואילו באיסורא אזלי' בתר רובא וכו' וי"ל דמ"מ באשת איש החמירו דמשאל"ס לא תנשא לכתחלה אעפ"י שרובם מתים עכ"ל והנה מדפשיט הש"ס בתר הכי משטרי חליצה ומיאונין א"כ מוכח להדיא דאיסור יבמה לשוק יש בה חומר אשת איש דאל"כ אכתי איך פשיט אגט דאית בי' חומר אשת איש משטרי חליצה דהוא רק איסור יבמה לשוק ועל כרחך דגם יבמה לשוק יש בה חומר אשת איש ועל כרחך הטעם מפני שאיסורה הוא מחמת אישות שבינה לבעל או בינה ליבם וכנ"ל ואיכלו איסור ביאה בעלמא והנה מצאתי עוד ש"ס ערוך במס' בבא בתרא דקל"ה ע"א) דגרסי' התם ההוא דהוי מוחזק לן דלית לי' אחי ואמר בשעת מיתה דלית לי' אחי א"ר יוסף למאי ניחוש לה וכו' א"ל אביי הא אמרי (יש קול) דאיכא עדים במדינת הים דידעי דאית לי' אחי א"ל השתא מיהת ליתנהו קמן לאו היינו דר' חנינא דא"ר חנינא (לענין שבוי') עדי' בצר איסתן ותיאסר (בתמי') א"ל אביי אם הקילו בשבוי' ניקיל באשת איש עכ"ל הגמ' ומבואר להדיא דאיסור יבמה לשוק יש לו חומר אשת איש והרשב"ם שם ד"ה ניקיל באשת איש כ' בתמי' דאיכא איסור חנק עכ"ל וכ' ע"ז בהגהות הב"ח שם וז"ל אע"ג דעכשיו אינה אשת איש וליכא חנק כ"א לאו דלא תהי' אשת המת החוצה לאיש זר מ"מ מאחר דקודם שמת בעלה הית' בחזקת אשת איש עדיין בחזקת אותו איסור עומדת וזהו איסור חנק לא חנק ממש רק איסור חנק שהי' בה לא נסתלק ממנה עד שנפטרה מזיקה יבמה עכ"ל הרי מבואר ככל מה שצידדנו שאיסור יבמה לשוק איסור אישות הוא ושלא נסתלק עדיין אישות הבעל רק נקלש ממיתה ללאו והנה יש לי להביא ראי' דיבמה לשוק אין בה משום ערוה מהא דגרסי' וביבמות דמ"ב ע"א דפריך התם מ"ט הצריכו חכמים הבחנת ג' חדשים ומשני רבא אמר גזירה שמא ישא את אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק (פי' שאם תנשא בלי הבחנה תוכל להוליד מעיבורה מראשון בן תחת השני והעולם יטעו ויסברו שהוא בנו של שני וע"י זה יוכל לבוא לכל הני איסורי שישא את אחותו מאביו וכו' עש"ה ברש"י דקמפרש להו לכלהו ואהא דשמא יוציא את אמו לשוק כ' וז"ל אם לא תלד אמו לשני וימות השני וכסבורים שזה בנו ותנשא לשוק בלא חליצה עכ"ל) מתיב ר' חנני בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכאן משום תקנת וולד (כל נשים שאסרו חכמים להנשא או להתייבם קורא אני בהן תקנת ערוה כדי שלא יבואו לידי ערוה וכאן בהבחנה של ג' חדשים אין כאן תקנת ערוה אלא תקנת הוולד להבחין בן מי הוא רש"י) ואי איתא כלהו משום תקנת ערוה (ואי איתא דחשו חכמים שמא ישא אחותו מאבן האי נמי תקנת ערוה היא, רש"י) ומשני האי משום תקנת וולד דלא ליפגע בי' ערוה (הבחנת ג' חדשים הוא משום דלא ליפגע וולד בערוה אבל כל שאר הנאסרות איכא תקנת האשה ובעל עצמו דלא ליפגעו בערוה, רש"י) עכסה"ג ומעתה אם נאמר דאיסור יבמה לשוק איסור ערוה הוא תיקשי טובא שהרי רבא חייש נמי לשמא יוציא את אמו לשוק דהיינו שהאשה עצמה הנישאת בלי הבחנת ג"ח שמא לא יהי' לה וולד משני ותיזקק לייבום והם יסברו שזה הספק הוא בנה משני ויפטרוה בלא חליצה ותעבור איסור יבמה לשוק וא"כ יש חשש על הנישאת עצמה שמא תבא לידי איסור ערוה וא"כ מאי משני הש"ס דרק הוולד אפשר שיפגע בערוה ע"י נישואיו בלי הבחנת ואינו דומה לשאר הנאסרות שיש תקנת האשה ובעל עצמו דלא לנפגעו בערוה דז"א שהרי גם כאן יש תקנת האשה דלא תפגע בערוה וכמ"ש ועל כרחך לומר דיבמה לשוק אין בה איסור ערוה וא"כ אם גם יוציא אמו לשוק לא יהי' בזה איסור ערוה ורק החששות דשמא ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחיו מאמו אינהו הוי שפיר איסור ערוה ועלייהו הרי שפיר משני דהם יהיו רק בוולד לא באשה הנישאת ולא בכושאה וא"כ יש ראי' מכרחת מכאן דיבמה לשוק אין בה משום ערוה וע"ע(ביבמות קשיו ע"א) דפליגי התם רב ושמואל דרב אמר דיבמה הרי היא כאשת איש ושמואל אמר דיבמה אינה כאשת איש וקמפרש התם בגמ' דבדר' המנונא קמיפלגי דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה דרב ס"ל כר' המנונא והיינו דאמר דיבמה הרי היא כאשת איש ומיפסלא בזנות ושמואל לית לי' דר' המנונא והיינו דאמר דיבמה אינה כאשת איש ולא מיפסלא בזכות עכסה"ג ולכאורה למה לא פליגי רב ושמואל בהדיא אי מיפסלא בזכות ורק תלו אותה בהא אי הרי היא כאשת איש או לא וע"כ נראה קצת דבספק הנ"ל פליגי דרב ס"ל דאיסור יבמה לשוק מחמת אישות שיש בינה ובין היבם הוא וע"כ מיפסלא בזכות שהרי בענין אישות הזנות אוסרת וכמו שאוסרת באשת איש ממש ושמואל ס"ל דאיסור יבמה לשוק איסור ביאה גרידא הוא ולא מחמת עניין אישות כלל ואין בינה ובין היבם עניין אישות כלל וע"כ אין כאן שום טעם שתיאסר בזכותה ליבם ושפיר נקטו לישנא דהרי היא כאשת איש ואינה כאשת איש דזהו עיקר פלוגתתם אם איסורה מפאת אישות או איננו מפאת אישות ורק איסור גרידא הוא ודו"ק. ועי"ל בהסברת פלוגתת רב ושמואל הנ"ל דפליגי בשני הסברות הנזכרות בש"ס קידושין י"ד א' וגיטין פ"ג ב' אשר הבאתי למעלה דמצינו שם ב' סברות בענין איסור יבמה לשוק א' שאישות הבעל עדיין לא נסתלקה לגמרי ואיסורה עדיין מכח הבעל ב' שאין איסורה עתה מכח הבעל כ"א שהיבם הוא האוסר וכמו שבארתי למעלה בהא דס"ל להמקשן בסוגיות דקידושין ודגיטין הנ"ל שאין היבם האוסר והתרצן חידש דהיבם אסר והיבם שרי לה ע"ש ולפ"ז י"ל עפ"י מאי דאיתא ביבמות דצ"ה ע"ב דבעי למילף התם שהבא על אחות אשתו נאסרת אשתו עליו מק"ו ומה במקום הבא על איסור קל שאין האוסרה אוסרה כל ימיו (הבא על אשת איש שהוא איסור קל מפאת שאין האוסרה אוסרה כל ימי' שהרי יש לה היתר בגט) נאסר האוסר הבעל שאסרה ע"י קידושין על הבועל נאסר עתה בה ע"י ביאת הבועל דאשה שזינתה אסורה לבעלה) מקום שבא על איסור חמור שהאוסרה אוסרה כל ימי' ( (אחות אשתו שאסורה לו כל ימי חיי אשתו) אינו דין שיהי' נאסר האוסר (שתיאסר אשתו האוסרת עליו את אחותה שה ה"י הביאה שבא על אחותה) וכו' עכ"ל הגמ' ומוכח מלשון הגמ' הזה דמה שאשת איש נאסרת לבעלה ע"י זנות זהו רק בעבור שהבעל הוא האוסר על הבועל וע"כ זרה תורה שיהי נאסר האוסר וע' ברא"ש פ"ק דכתובות סי' ד' ובקרבן נתנאל שם ס"ק ח' שדקדק מש"ס דיבמות הנ"ל דהיכא שאין הבעל האוסר אזי ג"כ אין נאסר וכגון בא"א שנבעלה לעכו"ם דבלא"ה אסירא עלי' אזי אין נאסרת לבעל באותה ביאה ע"ש ולפי"ז י"ל דרב ושמואל הנ"ל פליגי בב' הסברות דש"ס קידושין ודגיטין הנ"ל וס"ל לרב דיש אישות בינה ובין היבם ומכח היבם היא אסורה לעלמא וע"כ כיון שהיבם אוסר לכן הוא ג"כ נאסר וע"כ שמורת יבם שזינתה אסורה ליבמה ושמואל ס"ל שאיסורה עדיין מכח הבעל לא מכח היבם וא"כ אין היבם האוסר וממילא ג"כ אין נאסר וע"כ אינה נאסרת