אתוון דאורייתא מה

אולם)הר"ן בנדרים דכ"ב ע"ב (כ' בפשיטות דרק מדרבנן הוא דאין שאלה בשבועה לב"ש ע"ש וא"כ דברינו במק"ע בס"ד ודו"ק בכ"ז

ודע דאם נאמר באמת דלב"ש עדל"ת ועשה וכהכרח הנ"ל מסוגי' דיבמות הנ"ל מנזיר מצורע דעדל"ת ועשה ודחי רק דשאני נזיר שכן ישנו בשאלה וא"כ לב"ש דס"ל (נזיר ד"ט ע"א) דאין שאלה בנזירות א"כ עדל"ת ועשה ולב"ה דס"ל בנזיר שם דיש שאלה בנזירות א"כ אין עדל"ת ועשה יש להסביר בזה פלוגתא דב"ש וב"ה בביצה די"ב ע"א) אי אמרי' מתוך חית לצורך וכו' דלית להו לב"ש מתוך ולב"ה אית להו מתוך וי"ל דלטעמייהו אזלי דלכאורה יש לימוד דאמרי' מתוך וכו' מדאצטריך קרא לאסור שריפת קדשים ביו"ט וכמבואר, בשבת דכ"ד ע"ב בפסחים דפ"ג ע"ב) אלא די"ל דלא אמרי' מתוך וכו' והשריפה באמת מלאכה אסורה ואעפ"כ אצטריך קרא כי היכא דלא נימא דעדל"ת אלא דנזה הרי א"צ קרא כיון דיו"ט עשה ול"ת ואין עדל"ת ועשה וא"כ שפיר יש לימוד דאמרי' מתוך והתינח לב"ה אבל לב"ש דס"ל דעדל"ת ועשה שפיר אין לימוד לומר מתוך וכו' וע"כ שפיר סבירא להו מסברא דלא אמרי' מתוך ואין להקשות דלב"ה אדרבה השתא דגלי קרא דאסור לשרוף קדשים ביו"ט א"כ נלמוד מהתם דלא אמרי' מתוך דז"א דכבר הקשה זה בס' יריאים להר"א ממיץ ז"ל ותי' שיש בשריפת קדשים ג' כתובים הבכ"א ואין מלמדין ע"ש וא"כ אדרבה שפיר יש לימוד משם לומר בעלמא להיפוך וכמ"ש התוס' בקידושין דל"ה ע"א(דכל ב"כ הבכ"א הוי בעלמא איפכא ע"ש וז"פ

כלל ח ביאור ענין איסור יבמה לשוק

נסתפקתי איסור יבמה לשוק מה עניינו אם עניינו שאישות הבעל לא נסתלק לגמרי וניתק ממיתה ללאו או דילמא אישות הבעל נסתלק לגמרי ואיסורה לשוק איסור חדש הוא ואת"ל שאישות הבעל לא נסתלק לגמרי ג"כ יש להסתפק אם איסורה עדיין מכח הבעל או דילמא האישות הנשאר נתרוקן ליבם ואיסורה עתה מכח היבם וכן באופן השני הנ"ל שאישות הבעל נסתלק לגמרי ג"כ יש להסתפק אם איסורה איסור בעלמא לא איסור אישות או דילמא חידשה תורה אישות חדש בינה ליבם ואיסורה מכח אישות היבם אלא שהוא אישות קלוש וע"כ איסורה רק בלאו והנה מה שכתבתי שנקלש אישות הבעל וע"כ היא עסה אך בלאו גרידא מצינו דוגמתו בקידושין די"ג ע"ב בגמ' דבעי למילף דמיתת הבעל מתיר לעלמא מדאמר רחמנא אלמנה לכ"ג אסורא מכלל דלעלמא שריא ופריך ודילמא לכ"ג בלאו לכ"ע בעשה ומשני האי עשה מאי עבידתי' אי אהני מיתת הבעל תישתרי לגמרי ואי לא אהני תוקמה במילתא לתא קמייתא ופריך אלמה לא אפיקתי' ממיתה ואוקימתה אעשה מידי דהוי אפסולי המוקדשין דמעיקרא אית בהו מעילה ואסירי בגיזה ועבודה פרקינהו מעילה לית בהו בגיזה ועבודה אסירי עכסה"ג הרי שרצה הש"ס לומר דע"י מיתת הבעל הוקלש האישות שלו ממיתה לעשה וא"כ שפיר י"ל דביבמה גזרה תורה שאישות הבעל שלה נקלש וניתק אחרי מיתתו ממיתה ללאו והנה מה שכתבתי עוד די"ל דאיסורה איסור אישות מכח היבם ג"כ יש לו מקום ביבמות די"ד ע"ב דס"ל לר' אושעיא אליבא דר"ש דיש זיקה וזיקה ככנוסה דמיא עש"ה וע"ע בקידושין די"ד ע"א דפריך אהא דתנן דיבמה קונה את עצמה במיתת היבם מנ"ל ומשני ק"ו ומה אשת איש שהיא בחנק מיתת הבעל מתירתה יבמה שהיא בלאו לא כל שכן ופריך מה לאשת איש שכן אוסרה מתירה תאמר ביבמה שכן אין אוסרה מתירה א"ר אשי הא נמי אוסרה מתירה יבם אוסרה ויבם שרי לה עכסה"ג הרי שהש"ס עצמו מסופק בזה דהמקשן הי' סבור דאיסור יבמה לשוק עדיין הוא גם עתה מכח הבעל וע"כ חשיב לי' למיתת היבם שאין אוסרה מתירה כיון שהאוסר הוא הבעל והמתיר הוא היבם במיתתו ועל כרחך סברת המקשן הנ"ל דאיסור יבמה לשוק הוא מפאת שלא נסתלק עדיין אישות הבעל לגמרי וכנ"ל ור' אשי הוא שחידש דהיבם הוא האוסר ולא הבעל ויותר מפורש מזה מצינו עוד (בגיטין דפ"ג ע"ב דאמר היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר' ופריך ולא והרי יבמה דבעל אוסר ויבם מתיר ומשני התם יבם הוא דקאסר לה דאי מבעל הא שריא וקיימא עכ"ל הגמ' הנה שגם פה נחלקו בזה המקשן והתרצן דהמקשן ס"ל דאיסור יבמה לשוק הוא מכח אישות הבעל עדיין והתרצן חידש דאישות הבעל חלף הלך לו לגמרי כמו בכל אשה שמותרת לגמרי ע"י מיתת הבעל וזהו שאמר דאי מבעל הא שריא וקיימא ואיסורה לשוק מכח היבם הוא ולא מכח הבעל וע"ע בתוס' קידושין ד"ד ע"ב דאהא דבעי התם למילף בגמ' דאשה נקנית בביאה מק"ו מיבמה ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה זו שנקנית בכסף אינו דין שנקנית בביאה ודחי הש"ס דמה ליבמה שכן זקוקה ועומדת תאמר בזו שאין זקוקה ועומדת וע"ז כתבו הם ז"ל וז"ל והר"א משזנ"א פי' שכן זקוקה ועומדת שביאה זו (סל היבם) אינה עושה אלא גומרת קידושי ראשון (קידושין של אחיו המת) ומשום דאשכחן ביאה גומרת לא נאמר שתקנה תחלת קניין עכ"ל ונראה מדבריהם אלה שנשאר אישות קלוש מן הבעל והיבם בביאתו גומר את האישות הזה ועל כרחך צ"ל שזה האישות הנשאר מן הבעל מיד אחרי מיתתו הוא נתרוקן מן הבעל ליבם ואיסורה לשוק אחרי מיתת הבעל הוא מכח היבם וכמו שצידדנו למעלה לומר כן דאין לומר דגם אחרי מיתת הבעל האישות הנשארת מתייחסת לבעל ולא ליבם דא"כ א יפרנסו התוס' הנ"ל את דברי הש"ס קידושין י"ד א') וגיטין פ"ג ב') הנ"ל שמפורש בהם שהיבם הוא האוסר ולא הבעל ודו"ק

והנה מה שנסתפקתי ג"כ אם איסור יבמה לשוק איסור ביאה בעלמא הוא או הוא מכח אישות דבר זה יש בו נפקותא לדינא לענין יהרג ואל יעבור ולענין אין דשב"ע פחות משנים דאי נימא דאיסור יבמה לשוק מכח אישות הוא י"ל דאיסורה איסור עחיה ואף שאסורה רק בלאו עכ"ז כיון שאיסורה מחמת אישות הרי זו ערוה אלא שערוה זו עונשה לאו וע"כ כיון שהיא ערוה דינה שפיר כשאר עריות לענין יהרג ואל יעבור ולענין אין דשב"ע וכו' אבל אם איסורה איסור ביאה בעלמא הוא לא מחמת אישות ה"ל איסור גרידא ואין בו דין ערוה כלל ועיין תוס' יבמות דל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה דאהא דאמרי' התם דיבמה שהולידה בן ומת הבן בתוך ל' חוששין שמא הוא נפל וצריכה חליצה הקשו הם ז"ל דמדוע לא אזלי' בתר רובא דרוב נשים וולד מעליא ילדן ותירצי וז"ל ואור"י דחיישי' למיעוט מצוי כזה כמו במים שאין להם סוף דאשתו אסורה וגוסס שאין מעידין עליו להשיא את אשתו אע"ג דשמא התם משום חומר ערוה החמירו וכו' עכ"ל הצריך לענינינו ומוכח להדיא דאיסור יבמה לשוק אין בו משום ערוה ועיין עוד בש"ס בבא מציעא ד"כ ע"א דגרס' התם ההוא גיטא דאישתכח בי דינא דר' הונא דהוי כתי' בי' בשוירי מתא דעל רכיס נהרא א"ר הונא חיישי' לשני שוירי א"ל ר' חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה ר' הונא מינך נפק דק ואשכח דתנן כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר א"ל ר' עמרם לרבה היכי פשיט מר איסורא מממונא א"ל תרדא שטרי