אתוון דאורייתא מב

והיא פרט מפרטי איסורי הנזירות וודאי דנוהגת גם בימי צרעתו ככל שאר האיסורין שכוהגים גם אז אע"פ שאין הימים עולין למניין וע"כ שפיר הוי גם אז עשה ול"ת ורק קדושת הגוף איננו אז כיון שאינו מונה אז מניין הנזירות והוא אז רק איסור גרידא בכל האיסורים הנ"ל אבל אין בו קדושה וע"כ שפיר גם לב"ש מהני שאלה בנזיר מצורע ודו"ק היטב. אולם מה שהקשיתי אנכי לר"א ראיתי אח"כ דבלא"ה לק"מ דבס' טורי אבן הביא שתי סוגיות ערוכות דס"ל לר"א דיש שאלה בנזירות א' בנזיר דל"ב ע"ב) דתנן התם דאותם שסרו נזירות משחרב הבית מפני שלא ידעו שחרב הבית מתירין להם ע"י פתח שאילו ידעו שחרב הבית ולא יוכלו להביא קרבנותיהם ויצטרכו להיות נזירים כל ימיהם לא היו נזרים אבל אותם שמזרו עד שלא חרב הבית אין מתירין להם ע"י פתח זה שאין פותחין בנולד וקאמר עלה בגמ' שמפוהו רבנן לר' אליעזר דס"ל פותחין בנולד פי' מדלא פליג ר"א לומר שראוי להתיר גם לנזירים שנזרו לפני חורבן הבית ש"מ, דשטפוהו ונצחוהו רבנן לר"א דס"ל (בנדרים דס"ד ע"א) דפותחין בנולד ושחזר בו ר"א מדעתו זאת והודה לרבנן דאין פותחין בנולד עש"ה והשתא ממאי דחזר בו ר"א הרי לדידי' בלא"ה לא מהני שאלה בנזירות כלל ועל כרחך לומר דגם לר"א יש שאלה בנזירות. ב' ובחגיגה ד"י ע"א דדריש ר"א שני פעמים כי יפליא אחד הפלאה לאיסור ואחד הפלאה להיתר ע"י שאלה לחכם ע"ש והנה אני העני מצאתי ג"כ ככה שבועות דכ"ח ע"א) דפריך אמ"ד אכלה כולה אין נשאלין עלי' מבריתא דמפורש בה דמהני שאלה בנזיר שהביא כבר קרבנותיו ומשני דאיירי בשלא גילח עדיין ור' אליעזר היא דאמר הגלחת מעכבא ע"ש וא"כ מפורש דגם לר"א מועיל שאלה בנזירות דדוחק לומר דהאי תנא ס"ל כוותי' דר"א בהא דתגלחת מעכבא ולא ס"ל כוותי' בהא דאין שאלה בנזירות דכל כה"ג דרך הש"ס להקשות בפירוש ולתרץ האי תנא ס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא וא"כ על כרחך לומר דהא דאמרי' בנזיר ד"ט ע"א, דב"ש לטעמייהו דס"ל דאין שאלה בהקדש ס"ל ג"כ דאין שאלה בנזירות ע"ש אין הכוונה שמי שסובר שאין שאלה בהקדש מוכרח לסבור דאין שאלה בנזירות דז"א דאפשר שיסבור ג"כ דאין נזירות הקדש אלא דעל ב"ש דאמרי בהדיא שם בנזיר דאין שאלה בנזירות ע"ש שפיר נוכל לומר דטעמייהו משום דסברי דנזירות הקדש ולטעמייהו אזלי דס"ל דאין שאלה בהקדש והא דקאמר התם דב"ה דס"ל דיש שאלה בנזירות לטעמייהו אזלי דס"ל דיש שאלה בהקדש ה"ה שהי' יכול לומר דב"ה חולקים וסוברים שאין נזירות הקדש אלא דעדיפא מינה קאמר דאפי' אם נאמר דמודים בזה עכ"ז הא לב"ה ניחא כיון דבהקדש גופי' ס"ל דיש שאלה אולם ר"א שפיר ס"ל כב"ש בחדא דאין שאלה בהקדש גמור ובנזירות ס"ל דאין נזירות הקדש ופליג בזה אב"ש וז"פ

והנה ביישוב קושית הטורי אבן מהא דנזיר דל"ב ע"ב וכן ביישוב קושיותינו מהך דשבועות דכ"ח ע"א והך דיבמות ד"ה ע"א הנ"ל הי' נלענ"ד עוד לחדש אח"כ במהרי"ט אלגאזי בכורות פרק חמישי שכ' ג"כ סברא זאת דהא דאמרי' בנזיר ד"ט ע"א) דנזירות כהקדש לענין שאלה הוא רק בעבור שיש בנזירות חיוב קרבנות דהוי קדשים עש"ה ולענד"נ להסביר זה עוד יותר שאף שבקבלת הנזירות אין עוד הקדש בפועל רק חיוב בעלמא להביא קרבן עכ"ז לפי המבואר ברש"י ביצה ד"כ ע"א) אהא דאמרי' התם דאם אמר הריני נזיר ע"מ שאגלח ממעות מעשר שני אזי הוא נזיר ואינו מגלח ופירש"י וז"ל נזיר ואינו מגלח ממעות מעשר אלא מן החולין דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמירה לגבוה:

כמסירה להדיוט וכי הדר אמר על מנת לאו מילתא הוא עכ"ל ומבואר בזה דגם בהרי עלי אמרי' אמירה לגבוה:

כמסירה להדיוט ועל כרחך הכוונה דכשנתחייב קרבן מיד יש לגבוה שותפות בנכסיו כשיעור הקרבן שנתחייב וז"ש רש"י דהוי כמסירה להדיוט ודו"ק וא"כ הוי שפיר החיוב קרבן ג"כ הקדש בפועל ועוד נראה להביא ראי' דהחיוב להביא קרבן דינו כהקדש בפועל ולא הוי כשאר מצוה בעלמא וזה מדאורי' בהוריות די"א ע"א) בעא מיני' רבא כו' נשיאות מהו שתפסיק ה"ד כגון שאכל חצי כזית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה (להיות נשיא) ועבר והשלימו מהו פי' שאחרי שעבר מנשיאותו השלים לכזית דהיינו שאכל אח"כ עוד חצי זית מהו שתפסיק הנשיאות לענין הקרבן) ופריך תיפשוט לי' מהא דאמר עולא א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת וחזר בו הואיל ונדחה ידחה כו', עכ"ל הגמ'. ולכאורה מאי קושי' הא התם כבר הפריש קרבן והוי הדיחוי בקדשים משא"כ כאן שלא הית' הפרשה עוד ורק שיש לומר שהחיוב להביא קרבן נדחה כשהי' נשיא וא"כ אי נימא דהחיוב רק מצוה בעלמא היא א"כ הא איבעי' דלא איפשיטא הוא בע"ז ובסוכה אי יש דיחוי אצל מצוות ע"ש ועל כרחך לומר דהחיוב להביא קרבן דינו כהקדש בפועל ושפיר שייך דיחוי כמו בקדשים ממש ודו"ק. אולם בשבועות דל"ד ע"ב איתא ותיהדר עדות ותיגמר מפקדון דמזיד דלאו כשוגג (פי', שלא יתחייבו עדים במזיד קרבן שבועת העדות כמו שהכופר בפקדון במזיד פטור מקרבן שבועת הפקדון) כי היכי דיליף פקדון ממעילה (לענין זה שמזיד פטור מקרבן בפקדון כמו שפטור המועל בהקדש במזיד מקרבן מעילה) עכ"ל הגמ' ואי איתא דחיוב קרבן דינו כקדשים א"כ מאי פריך דכי היכי דילפי' פקדון ממעילה לענין פטור מקרבן במזיד ניהדר ונגמר עדות מפקדון הא קי"ל דאין למדין למד מן הלמד בקדשים ועל כרחך דחיוב קרבן הוי מצוה בעלמא וע"כ כשדנין לענין חיוב או פטור מקרבן שפיר למידין למד מן הלמד וצע"ק] ולפי"ז נלענ"ד דבנזיר מצורע דאי נימא דאין עדל"ת ועשה א"כ לא יוכל לגלח לצרעתו ויוכרח להיות מצורע כל ימיו ושוב לא יוכל להביא קרבנות נזירות לעולם ופקע מיני' חיוב קרבנות הנזירות וא"כ שוב אין הנזירות הקדש ושוב שפיר מועיל שאלה וא"כ שוב שפיר דוחה כיון שאם לא ידחה יהי' לו קולא דשאלה ודו"ק. ולפי"ז מיושבת ג"כ סוגי' דשבועות הנ"ל כיון דשם איירי כשכבר הביא קרבנותיו רק שלא גילח עדיין א"כ עכ"פ כיון שכבר נפטר מקרבנות שוב אין הנזירות הנשאר לענין חיוב תגלחת הקדש ושפיר מהני שאלה ולפי"ז מיושבת ג"כ סוגיא דנזיר הנ"ל שהקשה ממנה הטורי אבן הנ"ל דכיון דשם איירי שחרב הבית א"כ ליכא חיוב קרבן עוד ולא הוי הקדש ושפיר מהני שאלה אולם בהא יש לשדות נרגא לכאורה דחיוב קרבן אכתי איכא אלא שאנוס מלקיים החיוב הואיל ואין בית ומהרה כשיבנה ביהמ"ק יקיים חיובו ונראה דגם זה לק"מ דהא אנן לר' אליעזר קיימינן ור' אליעזר הרי ס"ל) במועד קטן די"ח ע"א במשנה דמשחרב ביהמ"ק עצרת כשבת (לענין אבילות) עכ"ל והכוונה דכשהי' ביהמ"ק קיים הי' נחשב עצרת למועד שבעה ימים כיון שקרבן חגיגה שלו יש לו תשלומין כל שבעה אחרי העצרת וע"כ הי' עצרת מפסיק לאבילות שבעה אבל משחרב ביהמ"ק דבטל הבאת קרבן ע"כ תשוב עצרת כשבת רק יום אחד וע"כ דינו רק כשבת לענין אבילות דעולה למניין ואינה מפסקת עש"ה ומבואר בזה דמשחרב ביהמ"ק אין ענין הקרבן נחשב כלל לר"א