אתוון דאורייתא לט

מנינו דגם העצם נתהפך לדבר אחר דאם נתהפך יין במים עד"מ ואין בו כדי ליתן מעם אזי בטל היין בעוצם ניטוטו ונשפך למים ממש וכנודע וא"כ בתערובות נבשא"ע יש לנו איפוא ב' ביטולים א' ביטול העצם שאם נתערב עד"מ יין אסור במים מותרים אזי נתהפך היין להיות מים ועדיין הי' ראוי שאף שאותו היין נעשה מים עכ"ז הוא מים אסורים עכ"פ אלא דלזה מועיל הביטול הב' דכיון דהרוב הוא היתר ע"כ מסלק הוא את שם האיסור מן המיעוט ונלענ"ד דבאמת אין צריך לבא לביטול הב' של שם האיסור בתערובת מבשא"מ וזה לפמ"ש הרא"ש בברכות בשם הרבינו יונה והובא) במ"א סי' רט"ז ס"ק י"ג( דטוס"ק שמן דם חי' שרי באכילה משום דנשתנה והוא עצם אחר ע"ש ואף החולקים עליו טעמם רק דלא נשתנה לדבר המותר דאנה התיר' תורה מוס"ק כזה אבל בנשתנה לדבר המותר לכ"ע שרי מלבד הרא"ש דחולק עליו אף בנשתנה לדבר המותר יעויש"ה ובאחרונים ולפי"ז גם כאן כיון דנשתנה היין למים א"כ הרי נשתנה לדבר המותר וא"כ הרי סר האיסור מאיליו מן היין מטעם שינוי וא"צ עוד לביטול בזה לשיסתלק שם איסור מעליו דבלא ביטול ג"כ מאיליו מותר מטעם שינוי וכן הוא בכל תערובות מבשא"מ וכמובן ולפי"ז נראה פשוט דטעמא דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בהיתר שלא ע"י ביטול לא שייך כלל בתערובות מבשא"מ דרק כשדנין על איסורו של המיעוט ואנו מתירים אותו לעצמינו מפני הביטול על זה שייך שפיר לומר דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול וכו' אבל במין בשא"מ דכשדנין על עצמותו של המיעוט מה הוא אז הרי אין נפקותא כלל אם יש מתירין לאיסורו כיון דדנין רק על דבר של מציאות ולא לענין איסור והיתר כלל ופשוט הוא שלא יועיל מה שיש לאיסורו של היין עד"מ מתירין לומר מכח זה דעדיין יין הוא ולא מים וא"כ שפיר הועיל הביטול עכ"פ לומר שנתהפך עצמותו למים וא"כ שוב לענין האיסור שבו הרי א"צ לבא לביטול כלל וכמו שכתבתי ולא שייך לומר כלל עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול וכו' כיון שאחרי התהפכות העצם הרי מאיליו פקע איסורו ולא מטעם ביטול כלל וכנ"ל משא"כ במין במינו שהעצם שוה ולא נשתנה וא"כ א"א שיסתלק האיסור מן המיעוט כ"א ע"י מה שהשם איסור בעצמו נתבטל ברוב ההיתר וע"כ שייך שפיר סברא דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול וכו' וזה נכון בסברא בעזה"י ולפי"ז גם קושית התוס' הקדומה לק"מ דהא דדשיל"מ בטל בא"מ שייך רק בשארי איסורים דניתרים ע"י שינוי לדעת הרבינו יונה ז"ל הנ"ל וע"כ כיון שנשתנה הדבר לאינו מינו ממילא שרי וא"ל עוד לביטול האיסור וכנ"ל משא"כ בנידון מים ומלח הנ"ל דהאיסור תחומין הרי הוא מפאת השם בעלים שתחום החפץ כרגלי בעלי' א"כ כיון דפשיטא דשינוי לא מהני לסלק שם בעלים וחפץ שנשתנה עדיין הוא של אותן הבעלים שהי' שלהם קודם השינוי דרק עם גזל מהני שינוי אבל לא שינוי לחוד וא"כ אפי' אם תחשוב את המים ומלח לנשתנו מכח הביטול עכ"ז הרי גם אחרי השינוי אכתי הם של האשה שהשאילתן ויש עליהם עדיין איסור תחום דרגלי הבעלים אלא שאתה רוצה לומר שיתבטל האיסור הזה בתוך הרוב שאין לו איסור זה וא"כ לענין ביטול האיסור הרי שוב שפיר שייכא סברא דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול וכו' וככל דשיל"מ במינו ודו"ק היטב כי נכון הוא בעזה"י

(ז) עד הנה העתקתי את אשר כתבתי בחידושי על סוגיות על דברי הרבינו יונה הנ"ל ועתה אכתוב עוד איזה הערות בזה בעזה"י והם א) מש"ס ע"ז דכ"ט ע"ב בעחני אלו דברים של עכו"ם אסורין וכו' היין והחומץ של עכו"ם שהי' מתחלתו יין וכו' ובגמ' שם פריך אחומץ פשיטא כיון דאחמיץ פקע לי' איסורי' בתגין ע"כ וק"ל דאי נימא דאיסור שנשתנה שרי א"כ מאה פשיטא הא לרבי דס"ל דיין וחומץ שני מינין וכשתרהו. מיין על חומץ או להיפוך אפי' בדיעבד אין תרומתו תרומה משום דהוי תורם ממין על שאינו מינו וכמבואר (בבבא בתרא דפ"ד ע"ב ע"ש א"כ כשנעשה היין חומץ ה"ל שינוי גמור שנשתנה למין אחר וא"כ יש סברא שיהי', מותר מטעם, שינוי אולם התוס' ביבמות דפ"ט ע"א ד"ה קישות כתבו) דמה"ת הוי גם לרבי מין אחד ורק מדרבנן עשאום לרבי כשני מינין ע"ש ועוד נראה לפי המבואר בש"ס (ב"מ דע"ג ע"ב) א"ל רבא מברניש לר' אשי חזי מר רבנן דקאכלי רביתא דקיהבי זוזי אחמרא בתשרי וקמבחרי לי' בטבת (בטבת היו בוחרין יין טוב מייכות המוכר ונוטלין ואי הוו שקלו לי' בתרי שמא הי' מחמיץ עד טבת ואישתכח דמשום דאקדימו מעות בתשרי קיבל עליו המוכר אחריות החימוץ וה"ל רבית) א"ל אינהו נמי אחמרא קא יהבי (זוזי) אחלא לא קיהבי מעיקרא דחמרא חמרא דחלא חלא ההוא שעתא הוא דקנבחרי ופירש"י דיין שנחמץ קלקולו בתוכו הוא מאי אלא שלא הי' ניכר ויין מקולקל הרי לא לקח הימנו וע"כ בחירתם בטבת יין בלתי חימוץ מיינות המוכר לא חשיב רבית כלל ע"ש ולפי"ז נראה דרק בתורם מיין על חומץ דכיון דזה שהוא חומץ מקולקל הוא מעיקרו וזה שהוא יין טוב הוא מעיקרו ע"כ שפיר הוי שני מינים שונים משא"כ כשאותו היין עצמו נעשה חומץ אין שייך לומר שנשתנה למין אחר דכיון דהוא עצמו נעשה חומץ אגמ"ל שמאז הי' מקולקל ושפיר הוא אותו המין שהי' קודם שנעשה חומץ כיון שגם מתחלה מקולקל הי' ומעיקרא דחלא חלא אבל בתורם מיין זה על חומץ אחר שפיר הוי ב' מינים ודו"ק ב) ע"ע בטהרות פ"ג מ"א דאוכלין שניים שנמחו ונעשו משקה אם הי' כביצה מכוונת נטהרו לגמרי לפי' הרמב"ם והרא"ש שם וכתבו הטעם דכיון שנעשה מאוכל משקה ה"ל נשתנה ופקע טוואתו לגמרי וחשיב כאילו נולד משקה חדש שלא קיבל טומאה מעולם עש"ה וצע"ק על הרא"ש מדידי' אדידי' שהרי הוא ז"ל עצמו חולק על הרבינו יונה בברכות שם ואוסר מוסק שמן דם חי' אעפ"י שנעשה ממשקה אוכל וי"ל דאיסור מטומאה לא גמרי' ועי"ל דנהי דכשנעשה מאוכל משקה או להיפוך חשיב שינוי בעצמות הדבר עכ"ז לענין איסור דם דכתי' בי' אכילה ע"כ מה שנעשה ממנו אוכל לא חשיב שינוי להתיר כיון שגם מתחלה בהיותו צלול הרי בהכרח הי' החיוב רק מטעם שתי' בכלל אכילה כיון דבקרא כתי' רק אכילה ועוד יש לחלק שפיר בגוף השינוי ולומר דכשנעשה מאוכל משקה וכגוונא דטהרות הנ"ל חשיב שינוי טפי מכשנעשה ממשקה אוכל וכגוונא דמוסק וזה שהרי קי"ל דשתי' בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתי' וא"כ השתנות ממשקה ואוכל הרי מה שהי' וזחלה הוא ג"כ בכלל מה שהוא עתה וע"כ שפיר אין זה דומה להשתנות מאוכל למשקה דמה שהי' תחלה אכילה הרי עתה נסתלק לגמרי כיון דבשתי' אין אכילה בכלל ודו"ק ג) דע שדמיון הרבינו יונה הנ"ל שדימה דם חי' שנתהפך מאיליו בטבעו למוש"ק לאיסור שנפל לדבש ונתהפך לדבש שכן טבע הדבש שמהפך כל אוכל הבא בו לדבש ומביא ראי' מהך דדבש להתיר העוש"ק הנ"ל צריך לי עיון קצת ממס' פרה פ"ח מי"א דתנן המים (מי חטאת) שנשתנו ושינויין מחמת עצמן כשירין ע"כ וע"ש בפ"ט מ"ה בפי' הר"ש בשם התוספתא דמבואר שם דשינוי מחמת עצמו לא חשיב שינוי כל כך כמו שינוי ע"י דבר אחר ע"ש וא"כ הזב נהי דאיסור הנהפך ע"י הדבש לדבש שרי עכ"ז אפו