אתוון דאורייתא לח

נכנס ונבלע במקצתה שתוך הרוטב וnשם נבלע ברוטב ובכל החתיכות וכמו שכתבתי וא"כ אילו אירע כן בשאר. איסורין אזי לא הי' הבשר שחוץ לרוטב יכול לאסור כלל מקצתה שתוך הרוטב ולא את הרוטב והחתיכות דכיון דהבליעה אינה הולכת עמו א"כ הא קי"ל דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו יכול לילך שם וכנודע רק דבבשר בחלב נהי דהטפת חלב אינה נבלעת במקצתה שתוך הרוטב עכ"ז הבשר שחוץ לרוטב הנאסר מכח בב"ח ונעשה גוף איסור שפיר יכול לאסור מקצתה שתוך הרוטב ואת הרוטב והחתיכות אף שאין הטפת חלב הולכת עמו וכנודע וע"כ טעם בשר האסור שחוץ לרוטב הנבלע במקצת החתיכה שתוך הרוטב שפיר אוסר את מקצת החתיכה ההיא דכיון דחתיכה כולה אוכל הוא א"כ בבוא טעם מקצתה שחוץ לרוטב למקצתה שתוך הרוטב הרי לא נשתנה הטעם להיות מאוכל משקה וא"כ כיון דאכתי אוכל הוא ואסור בעצמותו משום דטכ"ע ע"כ שפיר אוסר את המקצת שבתוך הרוטב אף שאין הטפת חלב הולכת עמו כיון דבב"ח הוי גוף איסור ולא שייך אין הנאסר יכול לאסור וכו' וכנ"ל משא"כ בבוא הטעם הנ"ל לרוטב ומשם לחתיכות דכיון שנכנס בתוך הרוטב שהוא משקה מיד נמחה ונעשה משקה וא"כ מדינא ראוי שיהי' מותר לגמרי כיון דנשתמל להיות מאוכל משקה וכנ"ל ורק דמדרבנן הוא דאסור משום גזיר' אטו שאר איסורים וכנ"ל וא"כ גזירה זאת הרי שייכא רק היכא דהטפת חלב הולכת עמו משא"כ כאן שאין הטפת חלב הולכת עמו וא"כ שוב כה"ג הרי בשאר איסורין גופייהו אין הנאסר יכול לאסור וכו' וא"כ גם בהא דטפת חלב וכו' שפיר מותרים הרוטב ושאר החתיכות אבל מקצת החתיכה שבתוך הרוטב שפיר נאסרה מכח הטעם שקיבלה מבשר מקצתה שחוץ לרוטב כיון דאוכל הוא ולא נשתנה וא"ל לבוא לגזירה אטו שאר איסורין רק מעצמו אוסר משום דטכ"ע וע"כ שפיר אוסר אף שאין הטפת חלב הולכת עמו כיון דבב"ח הוי גוף איסור ולא שייך הא דאין הנאסר יכול לאסור וכו'. ומה שהי' נראה לכאורה לשני הפכיים בנושא אחד מה שמקצת החתיכה שבתוך הרוטב אסורה ואילו הרוטב עצמה ושאר החתיכות מותרים ואין צריך אפי' שיהי' בהם ס' נגד החתיכה וכמו שתמהנו למעלה הנה עתה עפ"י דברינו שב העקוב למישור והדברים מכוונים מאוד בעזה"י ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח בעזה"י וכעין דברינו אלה תמצא ג"כ בשו"ת הרי"ם בחידושיו לחולין שם שכ' לתרץ קושית הפוסקים דמדוע אין הקליפה אוסרת חברתה בבשר בחלב דנהי דאין החלב הולכת יותר מקליפה עכ"ז בשר הקליפה הראשונה שנאסר מכח בב"ח הא ה"ל גוף איסור והוא שפיר נבלע לקליפה השני' וראוי שיאסור את הקליפה השני' ותי' ע"ז וחידש דכל קליפה הוי אך ספק וראוי שיהי' מותר מטעם חזקה רק דבשאר איסורין לא שייך חזקה היתר כיון דלא נהפך היתר להיות איסור ואכתי בהיתירו עומד ולא נשתנה מחזקתו משא"כ בבשר בחלב דשניהם נעשים איסור עצמותי שוב שפיר איכא חזקת היתר וצ"ל דהא דצריך קליפה בבב"ח הוי רק גזיר' אטו שאר איסורין וע"כ שפיר אין הקליפה אוסרת חברתה דאע"פ שהקליפה הראשונה הוי גוף איסור בבב"ח ולא שייך אין הנאסר יכול לאסור וכו' עכ"ז הרי כל עיקרה של קליפה בבב"ח הוא רק גזירה אטו שאר איסורים וע"כ א"א שיהי' חמור משאר איסורים שאין הקליפה אוסרת בהם את חברתה עכת"ד ז"ל שם וה"ז ממש כעין דברינו אלה לענין המחה וכמובן ולפי"ז מצינו ג"כ טעם נכון למה שלא פירש רש"י כהר"י דאיירי מתני' כשכל החתיכה שנפלה עלי' הטפת חלב היא חוץ לרוטב אלא שמונחת על חתיכה שמקצתה חוץ לרוטב ומקצתה בתוכה דז"א דלפי מה שביארנו שיטת רש"י ז"ל א"כ בכה"ג שפיר הי' ראוי שיאסור הבשר הנפלט מזאת החתיכה אל החתיכה האחרת את החתיכה האחרת כיון דגם החתיכה האסחת אוכל הוא ואין הטעם משתנה בה מאוכל למשקה וא"כ מדוע תנן במתני' רק דזאת החתיכה אסורה וע"כ שפיר רש"י לפי שיטתו הנ"ל לא הי' יכול לפרש כפירוש הר"י הנ"ל ולפי"ז נראה דמה שלא פי' הר"י כרש"י הוא משום דהר"י ג"כ לטעמי' אזיל דהתוס' שם בחולין דק"כ ע"א כתבו דע"כ איצטריך קרא להמחה וכו' משום דהא דשתי' בכלל אכילה הוא רק במשקה מתולדתו אבל בדבר שברייתו אוכל ואח"כ הוא דנמחה ונעשה משקה אזי אין שתייתו בכלל אכילה ולאו אכילה הוא וע"כ ה"א שיופטר ע"ש ונודע שסתמא דתוס' היא שיטת ר"י בעל התוספת ושיטת הר"י דטפת חלב הנ"ל המובאה בשמו ובתוס' חולין דצ"ו ע"ב ד"ה אם כתבוה (ג"כ התוס' בסתם שם דק"ח ע"א ד"ה טפת וא"כ הר"י לטעמי' דס"ל דעיקר הפטור בהמחה הוא רק משום דאיננו אכילה וא"כ בבב"ח דלא כתי' בי' אכילה שפיר אסור אפי' בנמחה אע"ג דלא מצינן למילפי' מחלב ונבילה וכו' דאין צריך ללימוד כלל וא"כ לדידי' גם אם נפרש כרש"י יוקשה מדוע אינו אוסר מקצת החתיכה שחוץ לרוטב את הרוטב והחתיכות הנ"ל כמו שאוסרת מקצתה שתוך הרוטב כיון דלא שייך לתרץ עוד דכאן שנבלע במשקה הותר ועל כרחך מוכרחין אנו לומר כמ"ש התה"ד הובא בש"ך ובאחרונים דבב"ח הוא כמו כלאים שכשנפרד הצמר מן הפשתן חזר להיתירו ה"כ כשנפרש הבשר ואין החלב הולך עמו חוזר להיתירו ע"ש וא"כ שוב שפיר מפרשינן דבכולה חוץ לרוטב איירי ואעפ"כ אין החתיכה האחרת שמקצתה חוץ לרוטב נאסרת מחמת חתיכה זו המונחת עלי' דכיון דאין החלב נבלע לשם דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב א"כ גם הבשר הנפלט אין אוסר וכדברי התה"ד הנ"ל ודו"ק ודע כי אין להקשות על דברינו אלה ולומר דא"א להתיר בב"ח בנמחה כיון דהתורה אסרה בבשר בחלב את החלב ובליעת הבשר שבה אף שהבשר נמחה בה ונשתנה דז"א דנשתנה מועיל רק להתיר כשנשתנה אחרי שנאסר דאמרי' דהואיל ונשתנה פקע איסורו שהרי איננו עוד הדבר שהי' אסור משא"כ בשר הנבלע תוך החלב שנאסר רק בבואו לחלב דמתחלה מותר הי' וא"כ נאסר רק אחרי שנמחה ומאז לא נשתנה עוד וע"כ שפיר הוא אסור ואין ראי' מזה לאסור בשר שנאסר כבר מכח בליעת חלב ונמחה אח"כ ונשתנה אחרי שנאסר וז"פ וכו' עכ"ל בחידושי ועוד הארכתי שמה ביישוב איזה הערות אשר אפשר להעיר עוד על דברינו אלה ויישבתים כולם בטוב טעם בס"ד ולא העתקתי יתר הדברים ההם יען איננם נוגעים למכוון עניינינו פה בהא דשינוי אי מתיר איסורים

(ו) בחידושי בסוגי' דדשיל"מ כתבתי וז"ל נלענ"ד ליישב קושית התוס' ביצה דל"ח ע"ב) שהקשו אהא דאמרי' התם דאשה ששאלה מחברתה מים ומלח לעיסתה דהוי העיסה כרגלי שתיהן ולא בטלי המים ומלח בעיסה משום דהוי דשיל"מ וכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטל וע"ז הקשו הא מים ומלח בעיסה הוי מין בשא"מ ובמבשא"מ הרי גם דשיל"מ בטל ע"ש ונראה דהכה הט"ז וש"ך ליו"ד סי' ק"ב הביאו באמת בשם הת"ח להקשות לטעמא דרש"י דהא דדשיל"מ לא בטל היינו משום דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול וכו' א"כ מדוע הוא בטל באמת באינו מינו ע"ש ונלענ"ד בזה דנודע דיש ב' מיני ביטול א' דהרוב שהוא היתר מסלק מן המיעוט שם האיסור שעליו וזהו במינו ב"ן יש עוד ביטול שני שלא