אתוון דאורייתא לז

דדם שבישלו דאינו עובר עליו הוא משום דאחרי הבישול איננו ראוי לכפרה ג"כ קושית הצל"ח הנ"ל לק"מ דנהי דעתה אין ראוי לכפרה ואין בו עתה איסור דם דהתורה אסרה רק דם הראוי לכפרה דכתי' כי הדם הוא בנפש יכפר עכ"ז הרי לפני בישולו הי' ראוי לכפרה והי' אסור אז משום דם וא"כ אי נימא דדם הוא איסור הנאה א"כ גם עתה אחרי שנתבשל הרי יש בו שבח של דבר האסור בהנאה וא"כ שפיר עדיין אסור בהנאה ומאותו הטעם שאין שינוי מועיל להתיר באיסורי הנאה דהוא משום דעכ"פ הא נהנה הוא מהווייתו הקדום וכדברי רש"י הנ"ל וכנ"ל ה"ה דהא דנעשה אין ראוי לכפרה ע"י הבישול אין מועיל להתיר הדם אילו הי' דם אסור בהנאה וכמובן וז"פ ודע כי תמהתי על החוק יעקב ז"ל בה' פסח אשר חשב שמה שדעת הרבינו יונה ז"ל הסובר דשינוי מתיר איסורים דעת יחידית היא ולא מצא לה ריע ומודע והרי גם רש"י ז"ל ס"ל בהדיא כן בדבריו הנ"ל דהא אסר רק שינוי באיסורי הנאה מטעמא דהא הנאה היא וא"כ באיסורי אכילה מוכח להדיא דס"ל דמותרים כשנשתנו ועוד קשה לפי דברי רש"י הנ"ל על החוק יעקב ז"ל שם שחשב להתיר החמץ שנפל לדבש ונתהפך לדבש מטעם שינוי והתיר זה בהפסד מרובה בסמיכה על הרבינו יונה ז"ל הנ"ל ולענ"ד קשה ממ"כ במאי איירי דאם נפל החמץ לדבש קודם הפסח ונתהפך לדבש עוד קודם הפסח פשיטא דשרי דוודאי דבש הוא ולא חמץ רק שהספק הוא בכל איסור שנשתנה דאף שעתה הוא דבר אחר עכ"ז שמא עדיין אסור הוא דלא פקע איסורו וא"כ בחמץ שנעשה דבש קודם פסח בעודו היתר איך יתכן שיאסר בפסח הלא כשבא הפסח נאסר רק חמץ הנמצא לא דבש ואם איירי בחמץ שנתהפך תוך הפסח לדבש אז אין שייכות דברי הרבינו יונה ז"ל לכאן כיון דהרבינו יונה ז"ל איירי רק במוס"ק שמן חי דהוי רק איסור אכילה משא"כ בחמץ שהי' אסור בהנאה כבר אין השינוי מועיל להתירו וכדברי רש"י הנ"ל

בחידושי בסוגי' דטכ"ע כתבתי וז"ל נלענ"ד להסביר פלוגתת רש"י ור"י בסוגי' דטפת חלב שנפלה על החתיכה אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה ה"ז אסורה בחולין דק"ח ע"א דהר"י פי' דבכולה חוץ לרוטב איירי ורש"י פי' דאיירי במקצתה תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב ונפלה הטפה על מקצתה שחוץ לרוטב ואציע תחלה דזה מוכרחין אנו לומר לרש"י דהחלב אינו נבלע רק במקצת החתיכה שחוץ לרוטב ואינו נכנס במקצתה שתוך הרוטב שאילו הי' נכנס שם וודאי שהרוטב הית' מבלבלה אותה בה ר"ל ברוטב ובכל החתיכות וא"כ הי' הכל ראוי שיצטרף לבטל כיון שסוף הטפה להתפשט למקצתה תוך הרוטב ומשם לרוטב ולחתיכות ועל כרחך דהחלב נשארה רק במקצתה שחוץ לרוטב ורק הבשר שחוץ לרוטב שנאסר מכח בב"ח וודאי דנבלע מן הבשר הזה עצמו למקצתה שתוך הרוטב דאל"כ מדוע אותה חתיכה אסורה הל"ל רק דמקצתה שחוץ לרוטב אסור ומדתנן אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה ה"ז אסור מוכח דכל החתיכה אסור וא"כ על כרחך הטעם שהבשר עכ"פ שחוץ לרוטב שהוא עצמות החתיכה לא בלוע שפיר נבלע במקצתה שתוך הרוטב ואוסרתו ואולם גם בזה תוגדל הפליאה דהרי כשבא בליעת הבשר הזה למקצתה שתוך הרוטב וודאי דמתפשט מיד ברוטב ובכל החתיכות וא"כ כשאין ס' ברוטב ובכל החתיכות נגד המקצת האיסור שחוץ לרוטב הי' ראוי שיאסרו הרוטב וכל החתיכות וא"כ מדוע אמרי' התם דבלא ניער וכיסה אז רק החתיכה לבדה אסורה ולא מצרכינן כלל ס' אפי' נגד המקצת האיסור שחוץ לרוטב וה"ז ממש שני היפוכים בנושא אחד מה שמקצת החתיכה שבתוך הרוטב אסורה ואילו הרוטב עצמה ושאר החתיכות, שבה מותרות כי כל מב שבא ונבלע במקצתה שחוץ הרוטב הרי הוא נבלע ג"כ ברוטב ובחתיכות וא"כ איך אפשר שיהי' חילוק בין מקצתה שתוך הרוטב לרוטב עצמה ולחתיכות אם אין בהם ס' נגד המקצת שחוץ לרוטב דביש ס' י"ל דהרוטב והחתיכות מותרים ואילו זאת החתיכה עצמה אף מקצתה שתוך הרוטב אסורה מטעם איסור דבוק אבל באין ס' קשה איך אפשר שמקצתה שתוך הרוטב אסורה והרוטב והחתיכות יהיו מותרים ואפי' בים ס' ג"כ קשה דיצטרך ס' נגד כל החתיכה ולא לבד נגד החלק האסור שחוץ לרוטב דהא כיון דפסקינן דכל החתיכה נשארת באיסורה יהי' הטעם מפאת איסור דבוק או מאיזה טעם שיהי' א"כ עכ"פ כיון דהחתיכה כולה ואפי' מקצתה שתוך הרוטב אסור א"כ ראוי שתאסור את הרוטב והחתיכות אם אין בם ס' נגד כולה וכמובן וכבר האריך והרחיב הדיבור בכ"ז בשו"ת הרי"ם בחידושיו לחולין שם יעויש"ה ונלענ"ד ליישב שיטת רש"י ז"ל הנ"ל עפמ"ש הרשב"א בחידושיו לחולין דק"כ ע"א אהא דמצריך התם בש"ס קרא לחייב כרת בהמחה את החלב וגמעו ופי' הרשב"א בחידושיו דע"כ בעינן קרא לחייב דאי לאו קרא ה"א דהואיל ונשתנה מברייתו שנעשה מאוכל משקה לישתרי עש"ה ועי' בס' (מקור חיים סי' חס"ז סק"ד שהביא דברי הרשב"א הנ"ל לראי' לדעת הרבינו יונה ז"ל הובאה ברא"ש ברכות דס"ל דשינוי מתיר איסורים ע"ש והנה תלי"ת מצאתי גם אני סברא זאת ממש במרדכי פרק כל הבשר שכ' אהא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן וז"ל אור"י דעיקר קרא דהטמאים לא אתי לאיסור קיפה וכו' אלא אתי לצירן והוא לחלוחית היוצא מן הבשר וכן רוטבן לפי שמהותך השמנונית במים וסד"א דלא ליחסר אלא כמו שנברא שהוא יבש לא מחוי עכ"ל ומפורש בדברי המרדכי אלה דהא דאצטריך קרא לרוטבן היינו משום דהטעם נבלע במים ונמחה בו ונעשה מאוכל משקה ונשתנה מבריאתו וע"כ ה"א דלישתרי. ולפי"ז נראה דכיון דאצטריך קרא לכה"ג א"כ נהי דשם (בחולין דק"כ ע"א וע"ב(אייתי קראי ע"ז בששה איסורים והם חמץ חלב נבילה שרצים תרומה ביכורים וקאמר התם דילפי' בכל איסורים לחייב בהמחה וגמעו במה הצד מהנך שש איסורים ע"ש עכ"ז לפי המבואר ברש"י ורשב"א (חולין דק"ח ע"א (אהא דקאמר התם בגמ' דאי בב"ח חידוש הוא כי ליכא נ"ט נמי ע"ש ופירשו הכוונה דכיון דבב"ח חידוש הוא ע"כ כי היכי דקי"ל דמחידושא לא גמרי' ה"נ חידושא מעלמא לא גמרי' וע"כ אין ללמוד בב"ח מזרוע בשלה להתיר כי ליכא נ"ט ע"ש ולפי"ז כיון דאוכל איסור שנשתנה ונעשה משקה אסור רק מכח הלימוד מכל איסורים הנ"ל במה הצד א"כ בב"ח דחידוש הוא ולא גמרי' לי' משאר איסורים א"כ נשאר הדין בבשר בחלב כפי הסברא החיצונה דבנמחה שרי הואיל ונשתנה וא"כ נמצא דבשר הנאסר מכח בב"ח שהפליגו טעמו תוך משקה שרי מה"ת כיון שנשתנה ונעשה מאוכל משקה וכדברי המרדכי הנ"ל והנה לדינא וודאי שאין הדבר כן שבשר הנאסר מכח בב"ח ונמחה ונעשה משקה או שהפליט טעמו לתוך משקה שלא יהי' אסור וצ"ל דמדרבנן עכ"פ אסרוהו גזיר' אטו שאר איסורים דהא חענ"כ בכל האיסורי' קי"ל דהוא רק גזירה דרבנן אטו בב"ח וא"כ אם החמירו חכמים לומר חענ"נ בכל איסורים מחמת גזיר' אטו איסור אחד דבב"ח כל שכן שהי' להם לגזור ולאסור המחה בבב"ח שהוא איסור אחד משום גזיר' אטו כל האיסורים דהמחה אסור בהם מה"ת ולפי"ז י"ל דבאמת הטפת חלב אינה נכנסת רק במקצתה שחוץ לרוטב ורק שהבשר הנאסר מחוץ לרוטב שהוא מן החתיכה עצמה