אתוון דאורייתא לו

א איסור נותר וטמא וכמבואר ביבמות דל"ב ע"א (דכל היכא דאין איסור חע"א עכ"ז מיתלא תלי וקאי וכשנסתלק איסור הראשון אז איסור השני חל ע"ש וא"כ כיון שגם אם יסתלק איסור דם ע"י הבישול עדיין יהי' אסור משום נותר וטמא א"כ שוב שפיר נש זבח הדם הזה לגריעותא ע"י הבישול בכל האופנים כיון שעצמותו הרי נגרע ע"י הבישול והיתיר הרי לא נעשה על ידו וע"כ שוב שפיר כ"ע מודים בזה דע"י בישולו פקע איסור דם ושפיר צריך קרא לכ"ע למעט דם קדשים מנותר וטומאה דיש נ"מ לבישלו ודו"ק כי נכון הוא בעזה"י

ועפיד"ז נראה ליישב קושית הצל"ח בפסחים סוגי' דחזקי' ור"א שהקשה על מה שכתבו התוס' שם דדם נבילה איננו אסור משום נבילה דאל"כ הא דפריך שם אר' אבוה והרי דם וכו' ה"ל לתרוצי דכשהותרה נבילה היא ודמה הותרו וכמו דמשני שם אגיד ועל כרחך דדם נבילה אין בו איסור נבילה וע"כ איננו בכלל תיסר שהתירה תורה למכור נבילה לעכו"ם ע"ש וע"ז הקשה הצל"ח דדילמא אכתי דם נבילה אסור משום נבילה ושפיר היא בכלל היתר מכירת הנבילה לעכו"ם ועכ"ז אין ראי' ממה דדם שרי בהנאה דדילמא הית' כוונת התורה שיבשלנו תחלה ואח"כ ימכרנו דדם שבישלו תו לית בי' משום איסור דם עכת"ק ונלענ"ד ליישב עפ"י דברי השו"ת הרי"ם הנ"ל דהא דדם שבישלו אינו עובר עליו הוא משום דנשתנה לגריעותא ע"י הבישול וכנ"ל והנה כבר הערותי ע"ז למעלה דאיך שרי מכח זה הא אדרבה אם יהי' מותר ע"י הבישול שוב הרי אישתני למעליותא מפאת שנסתלק ממנו איסורו ושוב ראוי שיהי' אסור ונראה לפמ"ש בשו"ת הרי"ם שם לחדש עוד דדם שבישלו עכ"פ איסור יוצא מן הטמא אית בי' דמה שהוא נתבשל עתה הרי הוא יוצא מדם חי שהוא אסור ע"ש ולפי"ז בפשיטות לק"מ שהרי לא נשתנה למעליותא ע"י הבישול כלל כיון שעדיין הוא אסור משום יוצא ואע"ג דאיסור יוצא קיל מאיסור דם דדם הוא במכות ובכרת משא"כ יוצא דהוא איסור גרידא מה"א דהטמאים לאסור צירן ורוטבן וכו' ויש נ"מ בדיעבד לענין מכות וחטאת עכ"ז כיון שלכתחלה הוא אסור וכמו שהי' תחלה שפיר י"ל דלא חשיב הבישול מעליותא וכמובן ולפי"ז נראה לפמ"ש במ"א דיוצא מאיסור אכילה שאסור גם בהנאה אז אין היוצא ממנו אסור בהנאה דהא לר' יהודה איסור הנאה היא רק עשה דנלמד מלכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסורין שבתורה ולאו הבא מכלל עשה עשה ונודעת, דעת הרב המגיד הובאה ( בש"ך ליו"ד סי' ע"ט סק"ד דרק יוצא מאיסור לאו אסור אבל לא יוצא מאיסור עשה ע"ש ולדעת הרמב"ם בפ"ח מה' מאכלות אסורות אליבא דהה"מ שם הוי הנאה רק כח"ש דהוא קיל עוד מעשה וכמ"ש התוס' בשבועות דכ"ג ע"ב וא"כ פשוט דאין היוצא ממנו אסור בהנאה (ואפי' לר"ע דס"ל דאיסור הנאה נלמד מנבילה ואפי' נאמר דגם לר' יהודה קרא דאותו גילוי מילתא בעלמא הוא לומר שהנאה הוא בכלל אכילה ושהוא בכלל הלאו דאכילה וכדעת התוס' דלוקין על הנאה וכנודע עכ"ז ג"כ יש לצדד דאין היוצא ממנו אסור בהנאה ודיברתי מזה במ"א ואכ"מ) ולפי"ז נראה דהא דדם שבישלו אינו עובר עליו זהו רק לפי האמת דדם מותר בהנאה אבל אי נימא דדם אסור בהנאה א"כ כשבישלו ונשאר רק איסור יוצא לבד והותר בהנאה א"כ הרי נשתנה למעליותא לענין הנאה וא"כ שוב לא חשוב שינוי כלל ואסור לגמרי וא"כ נתיישבה שפיר קושית הצל"ח הנ"ל כנכון דאין לומר דדם אסור בהנאה והיחל דמכירת דם נבילה הוא אחרי הבישול דז"א דאי דם אסור בהנאה א"כ הרי אין הבישול מתיר כלל ועל כרחך דדם עופר ודו"ק:

עי"ל ביישוב קושית הצל"ח הנ"ל עפ"י הצעת דברי השו"ת הרי"ם הנ"ל דהא דדם שבישלו אינו עובר עליו היינו משום דבישול גורע הדם וע"כ חשיב הבישול שינוי ופקע האיסור מפאת שנשתנה וכבר כתבתי למעלה בכלל זה באות א' שכן הוא ג"כ להדיא דעת הר"ן בפרק כל הבשר גבי ההוא בר יונה וכו' דדם שבישלו דשרי הוא מטעם שינוי ולא כמ"ש) ברש"י במנחות דכ"א דהוא מטעמא דאינו ראוי לכפרה ע"ש) וכן הוא ג"כ דעת הרבינו יונה ז"ל הובא ברא"ש פרק כיצד מברכין דשינוי מתיר איסורים ע"ש, ולפי"ז נלענ"ד לפי המבואר (ברש"י במס' ע"ז דמ"ו ע"ב אהא דגרסי' התם בעי רמי בר חמא המשתחוה לקמת חיטין קמחן מהו למנחות יש שינוי בנעבד או אין שינוי בנעבד וכ' שם ברש"י וז"ל להדיוט מישרא שרי דאין מחובר נאסר להדיוט וכי קמיבעי לי' לגבוה את"ל יש נעבד במחובר אצל גבוה הכא מאי כיון דהדר טחן להו יש שינוי בנעבד דלא מיתסר לגבוה אלא בעיני' אבל היכא דאישתני שפיר דמי או אין שינוי בנעבד ואסור דלא מהני להו שינוי ואית דגרס המשתחוה לחיטין קמחן מהו למנחות וא"א לומר כן דכיון דתלוש נינהו נאסרו בהנאה להדיוט אפי' למאן דבעי תפיסת ידי אדם בתלוש דהא איכא תפיסה טובא קצירה ועימור ודישה וכ"ש לגבוה דאסור וכיון דנעשה עכו"ם תו מאי מהני להו שינוי לא מיבעי' עכו"ם דכתי' והיית חרם כמוהו כל שאתה מהי' ממנו הרי הוא כמוהו אלא אפי' כל איסורי הנאה כן דכל הנעשה מהן נאסר דהא הנאה היא עכ"ל ראה זה חדש הוא שרש"י ז"ל חידש לנו בזה דשינוי מתיר איסורי אכילה אבל לא איסורי הנאה דהא הנאה היא עכ"פ והכוונה בזה דאיסור אכילה שנשתנה ונעשה דבר חדש שפיר פקע איסור הראשון והדבר שנעשה ממנו עכשיו הרי מותר בעצמותו אבל באיסורי הנאה אין שינוי מתיר דכיון דעכ"פ בא לו הדבר החדש מכח מה שהי' תחלה א"כ הרי שבח הדבר שהי' תחלה הוא במה שהוא עתה ולא גרע מגידולי איסורי הנאה דאסורין דכשנהנה מהם הרי יש לו הנאה מעיקרן וכן בעצי איסורי הנאה קי"ל דיש שבח עצים בפת ואסור הפת לפי שבאכילת הפת הרי נהנה הוא משבח העצים שבו שעל ידם ותהווה וה"נ הרי הדבר החדש נתהווה מן הדבר הראשון וא"כ עכ"פ יש שבח הדבר הראשון במה שהוא עתה וכשכהנה ממנו הרי הוא נהנה מהווייתו הקדום ודברי רש"י ז"ל הנ"ל דומים ממש למה שכתבו התוס' בע"ז דמ"ט ע"א דגידולי איסורי הנאה אסורים וגידולי איסורי אכילה מותרים ע"ש וכן למ"ש (התוס' שם דס"ו ע"ב (ובפסחים דכ"ה ע"ב דבאיסורי אכילה אין שבח עצים בפת רק באיסורי הנאה ע"ש והטעם פשוט דבאכילת הפת הוא נהנה רק מן העצים אבל לא אוכל את העצים וכן באכילת גידולין הוא נהנה רק מעיקרן אבל לא אוכל עיקרן וה"נ בשינוי כשנשתנה ונעשה דבר חדש ואוכלו או נהנה ממנו הרי הוא נהנה רק מהווייתו הקדום אבל איננו אוכל מה שהי' תחלה כיון שעתה הוא דבר חדש ודו"ק היטיב ולפי"ז קושיה הצל"ח הנ"ל מיושבת בפשיטות דשפיר הקשו התוס' דיש ללמוד מנבילה דדם מותר בהנאה דאין לומר דאסור רק דקרא דמכירת נבילה ודמה איירי אחרי שיבשל הדם דז"א דאי דם אסור בהנאה אז גם דם שבישלו שפיר עובר עליו כיון דהא דדם שבישלו אינו עובר עליו הוא רק מטעם שינוי וכנ"ל ובאיסורי הנאה הרי אין שינוי מתיר וכדברי רש"י הנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בעזה"י. ונראה עוד דאפי' לדעת רש"י במנחות דכ"א ע"א דטעמא