אתוון דאורייתא לה

שע"י מעשה הקנין שקנה אותה נעשה אדונה וע"כ כשנשתנה גופה ואיננה עוד אותו הגוף שקנה אז שפיר אדנותו מסתלקת ויוצאת לחירות ולפי"ז נראה דה"ה באיסורין כל דבר שהוא אסור מאליו ומעצמותו ע"כ אף שנשתנה אכתי באיסורו עומד דבמה יופקע איסורו אבל בנעבד שאין איסורו מעצמותו רק שהאדם ע"י עבדו אליו השים והטיל עליו מיאוס ותיעוב ע"כ אם נשתנה ממה שהי' תחלה שפיר סר התיעוב שבו כיון שאין התיעוב שבו מעצמותו רק שהאדם הוא אשר הטילו עליו בעבדו אותו וע"כ אם נשתנה לדבר אחר א"כ הדבר האחר שהוא עתה הרי לא תיעבו האדם ושפיר ראוי שיהי' מותר ולפי"ז נראה ג"כ דלהיפוך לענין קדושה ג"כ כך הוא דאם יש קדושה עצמיית בדבר אז אין הקדושה מסתלקת ממנו ע"י שינוי משא"כ אם נמצאת קדושה בדבר רק ע"י מעשה אדם אז ג"כ אם נשתנה הדבר ממה שהי' תחלה הרי מה שהוא עתה לא נתקדש ושפיר פקעה קדושה מיני' וע"כ בדם דאם נתקבל מאליו בכלי שרת לא מהני רק שצריך פעולת אדם ולמ"ד כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת צריך ג"כ דעתו וא"כ כיון שנשתנה הדם ע"י הבישול הוי עתה כלא נתקדש ושפיר אין ראוי לזריקה ואין לומר דא"כ יקבלנו עתה אחרי הבישול מחדש בכלי שרת ויתקדש עתה דז"א דקידוש דם בכלי שרת הרי אין מועיל רק בשעת קבלה מצוואר בהמה וכמבואר בזבחים דכ"ה ע"א דאם נשפך הדם מן הצוואר על הרצפה ואספו פסול ע"ש וע"כ לענין שלא יהי' הדם ראוי לזריקה שפיר תועיל שינוי אבל לענין איסור דם שהאיסור הרי הוא דבר עצמיי בו ע"כ שפיר אין מועיל שינוי להתיר וע"כ שפיר צריכים לבא לטעמא דאינו ראוי לכפרה וזה נכון מאוד בעזה"י

(ג עוד בחידושי בהלכה הנ"ל וז"ל נלענ"ד ליישב קושית העולם אהא דאיתא בפ"ק דבכורות דפריך דחלב מנ"ל דשרי הא ראוי שתהי' אסורה משום דם למ"ד דדם נעכר ונעשה חלב וכו' ומשני דמדאצטריך רחמנא לאסור בב"ח מכלל דחלב לחודי' שרי ופריך דילמא איצטריך קרא דבב"ח לאסור בישול והנאה ע"ש ומקשים העולם הא בבב"ח איכא ג' כתובים חד לאיסור בישול וחד לאיסור אכילה וחד לאיסור רכאה וא"כ אי נימא דחלב לחודה אסור באכילה וקרא דבב"ח אתי רק לבישול והנאה א"כ ל"ל ג' כתובים הא בתרי סגי עכת"ק העולם ונלענ"ד ליישב עפ"י מה שהקשה הפמ"ג ליו"ד בסי' ק"ה אסוגי' דבכורות) הנ"ל דקאמר דחלב לחודה שרי מדאסר רחמנא בב"ח ואמאי הא חלב אפשר דאסור עדיין מכח דם אלא דבב"ח דרק דרך בישול אסרה תורה א"כ כיון שנתבשלה החלב ה"ל דם שבישלו דאינו עובר עליו וא"כ שפיר איצטריך לאסור מכח בב"ח ע"ש ונלענ"ד דהא בלא"ה קשה דמדוע יאסר חלב משום דם דדם נעכר ונעשה חלב הרי עתה שהוא חלב אינו ראוי לזריקה וראוי שיהי' מותר כמו דם שבישלו דשרי מפאת שאינו ראוי לזריקה כמ"ש הראשונים ז"ל ואולם בס' שו"ת הרי"ם ביו"ד סי' ז' חידש דהא דדם שבישלו שרי איננו מטעם שאינו ראוי לכפרה רק מטעם דנשתנה לגריעותא ע"י הבישול דדם מבושל גרע מחי וכמ"ש הרא"ה בבד"ה ע"ש וע"כ לאו במילתי' קאי לענין איסור וכעין המבואר בש"ס פרק כיצד מברכין דפרי שנשתנה לגריעותא ע"י הבישול אז אחרי הבישול לאו במילתי' קאי לענין ברכה דאם הי' ברכתו תחלה בפה"א אזי אח"כ מברכין עליו שהנ"ב עש"ה בשו"ת הרי"ם הנ"ל ולפי"ז שפיר ראוי שתהי' חלב אסורה משום דם למ"ד דדם נעכר ונעשה חלב שהרי שינוי דם לחלב איננו שינוי לגריעותא דאדרבה דם נפשו של אדם קצה ממנו וכדאי' במשנה סוף מכות ע"ש משא"כ בחלב שטובה לשתי' וע"כ שפיר אין השינוי הזה מתיר ולפי"ז שוב בחלב שבישלה ג"כ שפיר אסורה עדיין משום דם דכיון דחלב מבושלת איננה רעה מחי' א"כ הרי לא נשתנה כלל ושפיר אסור משא"כ בדם שבישלו דדם נגרע ע"י הבישול ע"כ שפיר מותר ודם שנעשה חלב ובישל החלב שפיר חמור באמת מדם עצמו שבישלו ולפי"ז שוב קושית העולם הנ"ל ג"כ לק"מ דכיון דעכ"פ כתיבי ב' כתובים בבב"ח לאסור בישול והנאה א"כ בישול הרי חשוב שינוי באמת להתיר כשנשתנה לגריעותא ע"י הבישול וכנ"ל וא"כ נהי דהבישול בעצמותו איננו מגרע החלב עכ"ז עתה שבישלה עם בשר ונאסרה בהנאה מכח הבישול א"כ שוב שפיר אישתני לגריעותא שהרי מתחלה הית' מותרת בהנאה ובהי דעלויותה איננו גרוע עכ"ז כיון דארי' דאיסורא רביע עלה הרי שפיר גרועה היא מכח זה וא"כ שוב שפיר לגמרי נסתלק ממנה איסור דם ושוב שפיר איצטריך גם לא תבשל הג' לאסור גם אכילתו אבל חלב חי' אכתי שפיר פשר שתהי' אסורה משום דם ושפיר פריך הש"ס ודו"ק

(ד) עוד בחידושי שם וז"ל בזבחים דמ"ה ע ב הקשו התוס' למ"ד דאין איסור חל על איסור אפי' בכולל ומוסיף וב"א א"כ ל"ל קרא למעוטי דם קדשים מנותר וטומאה תיפוק לי' דאין איסור נותר וטומאה חל על איסור דם והניחו בקושי' ע"ש ובגליון הש"ס להגאון ר' עקיבא איגר ז"ל תי' דנ"מ לדם שבישלו דלית בי' תו משום איסור דם ע"ש והנה לדעת רש"י ודעימי' דס"ל להלכה דדם שבישלו עובר עליו א"כ אכתי קשה קושית התוס' הנ"ל ונלענ"ד ליישב גם לדעתם ז"ל עפמ"ש בשו"ת הרי"ס יו"ד סי' ז' והבאתיו כבר כ"פ דהא דדם שבישלו אינו עובר עליו היינו משום דדם מבושל גרוע מו ובמ"ש הרא"ה ע"ש ובישול כשהוא לגריעותא חשוב שינוי להפקיע האיסור שבו עש"ה ולפי"ז נראה דדעות הסוברים דדם שבישלו עובר עליו ולא מהני הא דנשתנה להתיר יסודם בזה הוא מש"ס שבת ד"פ ע"ב דתנן שם במשנה הגס כדי ליתן על מלוא כף סיד חייב ובג' פריך תנא דקול מעלי לי' לסיד (מדמשערינן בחול כשיעור שינתן בסיד) אר"ח ר' יהודה היא דתני' לא יסיד אדם (בזמן הזה) את ביתו בסיד (משום אבילות על חורבן ביהמ"ק) אלא א"כ עירב בו תבן או חול (שאז אין הסיד לבן ושרי) ר' יהודה אומר תבן מותר חול אסור מפני שהוא טרכסיד (הסיד הוא חזק ומתקשה יותר כשעירב בו חול משאם לא עירב בו וע"כ אסור) רבא אמר אפי' תימא רבנן קלקולו זהו תיקונו וברש"י ד"ה קלקולו זהו תיקונו דאי לאו דמקלקל לי' ומשחירו לא הוי מישתרי (משום אבילות) הילכך על כרחך הא דקשיא לי' מעליותא היא לגבי' ומשערינן בי' עכ"ל ומבואר בזה דאע"פ שהחול מגרע את הסיד בעצם עכ"ז אדרבה כיון שע"י הגרעון הזה הותר הסיד לסוד בו ע"כ קלקולו זהו תיקונו וחשוב מעליותא ולא גריעותא וא"כ לענין דם שבישלו נמי כיון דבישול אינו נחשב שינוי רק בנשתנה לגריעותא א"כ אם תתיר את הדם ע"י הבישול א"כ הרי בזה עצמו נשתנה למעליותא דנהי דעצמותו גרוע במבושל מבאי עכ"ז הרי לא הי' אפשר לאוכלו חי מכח איסורו וע"כ שפיר הוי זה מעליותא במה שנסתלק ממנו איסורו וא"כ כיון שאילו יהי' מותר אחרי הבישול שוב יהי' אישתני למעליותא ע"י הבישול וזה הרי לא חשוב שינוי כלל וע"כ שוב שפיר אסור באמת ושפיר סבירא להו ז"ל דדם שבישלו עובר עליו כיון שאם תתירו אדרבה יהי' אסור ואולם החינח בדם דעלמא משא"כ בדם שהוא נותר וטמא דאילו יופקע איסור דם ע"י הבישול אז הרי יחול מיד