אתוון דאורייתא לג

שינוי רק הבישול מפאת שהבישול משנה הטעם משא"כ מליחה אפשר דאין משנה הטעם הנה אין סתיר' לזה מסוגי' דמנחות הנ"ל דקאמר דדם שמלחו ג"כ אין עובר עליו כמו בדם שבישלו ובדם שבישלו כתבנו דהטעם הוא מפאת שהבישול נחשב שינוי וכנ"ל וא"כ מוכח דגם מליחה חשוב שינוי דז"א דאטו כל הטבעיים שוים ודילמא יין כך הוא טבעו שרק הבישול משנה טעמו ולא המליחה ולדם יש טבע אחרת שגם המליחה משנה טעמו ואולם רש"י ז"ל יש לו שיטה אחרת לגמרי בש"ס בכורות הנ"ל דאהא דמה זבח שלא נשתנה פי' הוא ז"ל שם דנדמה פסול לקרבן עכ"ל נראה מזה שהוא ז"ל מפרש דהואיל וקלט הגפן ריח התאנה ויש לו ריח תאנה ונדמה למין אחר ע"כ דמי לנדמה בבהמה וזהו שאמרו בגמ' מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו הכוונה שלא נשתנו ממינם להדמות למין אחר וא"כ לפירש"י הנ"ל אין לנו לימוד כלל מש"ס בכורות הנ"ל לפסול יין מבושל לנסכים ושוב ראיתי שכבר העיר בזה הפלפולא חריפתא ברא"ש פרק המוכר פירות שם על דברי הרא"ש הנ"ל שכ' ללמוד מש"ס בכורות הנ"ל דיין מבושל פסול לנסכים משום דנשתנה מברייתו וע"ז תמה דלרש"י ז"ל הנ"ל אין הפירוש כן כלל בש"ס בכורות הנ"ל ע"ש והנה ראיתי באמת ברש"י מנחות שם דפ"ו ע"ב דאמתני' הנ"ל דמעושן או מבושל פסול לנסכים כ' הוא ז"ל ד"ה מעושן וז"ל כשהיו הענבים מרים הי' מעשנין אותן כדי למתקן או מבשלין אותן עכ"ל הרי שהוא ז"ל פירש דמעושן ומבושל קאי אענבים מרים ולא איין מעושן ומבושל ובענבים מרים א"צ לבא לטעמא דשינוי רק הטעם פשוט דהואיל ומרים הם בעצמותם ע"כ אין מתמתקין כל כך ע"י העישון והבישול ואכתי מאיסי לגבוה מפאת מרירותם וכעין דאיתא בש"ס שם דפ"ז ע"א חוליא דשימשא מאיס ע"ש בפירש"י ופסילי משום הקריבהו נא לפחתך ומה שלא פירש"י בפשיטות דקאי איין מעושן או מבושל נראה פשוט דלטעמי' אזיל דלפי פירושו בש"ס בכורות הנ"ל הרי אין לנו לימוד כלל לפסול יין מעושן או מבושל אמנם זכרתי מש"ס זבחים דס"ד ע"א דקאמר דאין מקיפין את המזבח בנסכים שמא יתעשנו ופירש"י ז"ל ד"ה יתעשנו דהנסכים יתעשנו כשיקיף בהם את המזבח ע"י עשן המערכה וקי"ל במנחות דפ"ו דיין מעושן פסול עכ"ל וצ"ע דבמנחות פי' הוא עצמו ז"ל פירוש אחר לגמרי דקאי אענבים ולא איין וכנ"ל ועכ"פ חזינן מש"ס זבחים הנ"ל להדיא דיין מעושן שנתעשן היין ג"כ פסול אולם אפשר דע"י העישון נעשה גרוע ופסול ג"כ משום הקריבהו נא לפחתך ואכתי אין ראי' מכאן לפסול מטעם נשתנה והנה אפי' יהי' לנו טעם לפסול נשתנה עכ"ז ראוי לנו לחפש אם נמצא עוד מקום דבישול חשיב שינוי זולת הך דיין מבושל והך דדם שבישלו וכו' והנה במס' ע"ז דל"ז ע"ב אמרי' להדיא דשלקות עכו"ם אסורי' מדכתי' אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי מה מים נשתנו מברייתן אף אוכל שלא נשתנה מברייתו ע"ש ומבואר להדיא דבישול חשוב שינוי מברייתו ומצינו עוד בפ' כיצד מברכין דפרי שנשתנה לגריעותא ע"י הבישול לאו במילתי' קאי לענין ברכה ואם הי' תחלה ברכתו בפה"א אזי אחרי הבישול מברכין עליו שהכל ע"ש וע"ע בסוכה דל"ו ע"א דקאמר דאתרוג כבוש או שלוק פסול ע"ש והט"ז בש"ע או"ח כ' דאפי' כבוש בדבש כאשר הוא הדרך לטמנו בדבש למען ישאר לח ג"כ יש לפסול מטעם כבוש כמבושל ע"ש ואין שום טעם לפסול בכה"ג כ"א מחמת דבישול חשוב שינוי מברייתו ולא חשיב עוד אתרוג וגם מהש"ס גופא יש להכריח כן דעל כרחך לא איירי בחסר מבחוץ ע"י הכבישה והבישול דא"כ תיפוק לי' מטעם חסר וגם אין הטעם מכח שהכבישה והבישול ממעכין אותו בפנים דא"כ ליפשוט מינה התם דחסרון בפנים באתרוג שמי' חסרון ועל כרחך דשינוי הבישול לבד פוסלו וכנ"ל וה"ה הכבישה פוסלת ג"כ מפאת דכבוש כמבושל וחשוב שינוי ולפי"ז יהי' ראי' מכאן דדם שנכבש ג"כ שרי מה"ת כמו דם שבישלו דכיון דשריותא דדם שבישלו הוא רק משום דבישול חשוב שינוי ושינוי פוסל לזריקה והתורה אסרה רק דם הראוי לזריקה וככל הנ"ל א"כ ה"ה כבישה דחשיב שינוי כבישול וכנ"ל שפיר ראוי שיתיר הדם מה"ת כמו בישול שמתיר וע"ע בש"ס חולין דק"ה ע"א מים הראשוני' נוטלין בין בחמין ובין בצונן א"ר יצחק בר יוסף א"ר ינאי לא שנו אלא שאין היד סולדת בהן אבל היד סולדת בהן אין נוטלין בהן וברש"י ד"ה סולדת כ' וז"ל אם היד סולדת בהן ביטלם ונשתנו מתורת מים עכ"ל ומפורש גם כן בזה דבישול חשוב שינוי ושע"י הבישול נחשב לדבר אחר ממה שהי' תחלה וע"ע במ"א סי' תס"ב שנסתפק בחטה הנמצאת במי דבש אי מיקרי מי פירות דכיון שנשתנה טעם המים ע"י בישול ע"כ אפשר דבטל מתורת מים ומיקרי מי פירות ואינם מחמיצין ע"ש אולם משם אין ראי' דשם רק טבע המים נשתנה ע"י הבישול להיות טבעו כמי פירות שאינם מחמיצין משא"כ לשיסתלק דין הדבר ע"י הבישול המשנה הטעם אין ראי' משם

והנה עיינתי בשו"ת הרי"ם יו"ד סי' ז' וראיתי שהביא גם הוא ז"ל שם דברי הרא"ש פרק המוכר פירות הנ"ל ודברי הש"ס פרק כיצד מברכין הנ"ל ועפ"י דברי הש"ס פרק כיצד מברכין הנ"ל דכל שנשתנה לגריעותא ע"י הבישול לאו במילתי' קאי לענין ברכה חידש הוא ז"ל שמה דהא דדם שבישלו אינו עובר עליו אין הטעם מכח שאינו ראוי לכפרה רק הטעם משום דדם אישתני לגריעותא ע"י הבישול וכמ"ש הרא"ה בבד"ה שהבישול שורף הדם ע"ש וע"כ לאו במילתי' קאי לענין איסור עש"ה והנה עפ"י דבריו אלה דיש חילוק בשינוי אם הוא למעליותא או לגריעותא גם לענין איסור יש לפרש הא דאיתא בחולין דק"כ ע"א הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב ופריך בשלמא הקפה את הדם ואכלו אחשובי אחשבי' אלא המחה את החלב וגמעו (אמאי חייב) אכילה כתיבא בי' (וליכא) אמר ר"ל אמר קרא נפש לרבות השותה עכ"ל הגמ' ונראה הכוונה דאוכל שנעשה משקה או משקה שנעשה אוכל חשוב נשתנה ולהכי קאמר בשלמא הקפה את הדם ואכלו אחשובי אחשבי' ר"ל הוסיף במעלתו והעדיפו מאשר הי' בתחלה כי הי' ידוע להם ז"ל שדם קפוי עדיף מצלול וא"כ אישתני למעליותא ואין זה חשוב שינוי משא"כ בהמחה וכו' דגרע דגם זה הי' ידוע להם ז"ל דחלב מחוי גרע מיבש וע"כ קשיא דלישתרי מטעם נשתנה וכ"כ בחידושי הרשב"א שם דהא דאצטריך קרא דנפש לרבות המחה וגמעו היינו משום דנשתנה מבריתו וה"א דלישתרי עש"ה וכ"כ בס' מקור חיים סי' תס"ז סק"ד להביא ראי' מדברי הרשב"א אלה לדעת הרבינו יונה ז"ל הובאה ברא"ש ברכות דס"ל דשינוי מתיר איסורים בכל התורה ע"ש ואם כי יוקשה לפי"ז לשון הש"ס דקאמר אלא המחה וגמעו אכילה כתיב בי' ומוכח דאין סברת ההיתר מטעם נשתנה רק משום דאכילה כתי' בי' וליכא כיון שאינו אוכלו רק שותהו כבר עמד ע"ז החת"ס ז"ל הובא בשו"ת נחלת יעקב סי' ב' ע"ש והנה מה שכתבתי דהא דקאמר אחשובי' אחשבי' הכיונה שהעדיפו והיסיף במעלתו ראיתי באחרון אחד ונשכח ממני אנה ראיתי

שכ' דקושיית הש"ס אהמחה וגמעו הוא משום דלאו דרך