אתוון דאורייתא לב

דם הוא ושריא רחמנא ע"כ אף בפירש ראוי שיהי' מותר וק' דלדבריו ז"ל הרי אין החידוש בכבד בלבד רק דהתורה גזרה על כל דם שאינו נשפך כמים דשרי ואבן ילפי' מיני' דכבד שרי מטעם זה וא"כ כשנפלט מן הכבד דם והוא נשפך כמים אחרי הפליטה שפיר ראוי שיהי' אסור ואי משום דכשנפלט שוב הוי דם שבישלו ולא הי' שעת הכושר לאיסור א"כ בכל דם נמי נימא הכי דאחרי שפירש בבישול ישתרי כיון דלא הי' שעת הכושר לאיסור דדם האיברים שלא פירש שרי וצע"ג בכ"ז והנה חשבתי לומר דהא דכבדא שרי נלמד מדכתיב בפסח ראשו על כרעיו ועל קרבו וא"כ התירה תורה כל הבני מעיים ואף הכבד בכלל וכמ"ש) התוס' פסחים דע"ד ע"א ד"ה כבולע' וז"ל ואע"ג דבעי למישרי הכא גבי פסח לכתחלה אע"ג דבני מיעי' בתוכו ואיכא נמי כבד (וכבדא עילוי בישרא הרי אסור לכתחלה מדרבנן) גבי פסח לא רצו להחמיר משום דכתי' ראשו על כרעיו ועל קרבו עכ"ל אולם גם הא בורכא דהא קי"ל דדם שבישלו אינו עובר עליו וא"כ כשצולין הכבד בפסח שפיר מותרת מה"ת ואכתי אין ראי' מזה דאין בכבד איסור דם ותו דגם לדיעות הסוברים דדם שבישלו עובר עליו עכ"ז הרי התורה התירה רק צליית הכבד עם הפסח אבל אכילת הכבד הרי לא הותרה עדיין ואי דהפסח בולע מדם הכבד עכ"ז לדעות הסוברים דטכ"ע לאו דאורייתא אכתי אין ראי' ועוד דילמא הית' כוונת התורה רק לצלות הכבד אחרי שימלחנה תחלה וכמ"ש התוס' בפסחים שם שהי' עושין כן באמת למ"ד דכבדא עילוי בישרא אפי' בדיעבד אסור ע"ש ועוד נראה פשוט דרק אליבא דאמת דכבדא שרי ע"כ שפיר כתבו התוס' דפסחים הנ"ל דהוא בכלל קרא דראשו על כרעיו וגו' אבל ללמוד ממקרא זה עצמו שהכבד מותר וודאי אי אפשר דוודאי אין בכלל הכתוב דראשו על כרעיו הדברים האסורים אשר בהפסח וא"כ כיון דמסברא החיצונה כבד דם הוא ואסורה משום דם א"כ אין הכבד בכלל המקרא הזה כלל והנה לולי כתבו התוס' והראשונים ז"ל דכבד כולה דם הוא ושרי' רחמנא והביאו ראי' מגמ' פכ"ה דקאמר אסר לן דמא שרא לן כבדא הי' אפשר לומר דכבד בשר הוא רק שיש בו הרבה דם והוא אסור באמת והא דשרא לן כבדא הכוונה דהבשר שלו יש לו ג"כ טעם דם ועכ"ז מותר וה"ז כמו שאמרו שם חזיר מוחא דשיבוטא גירותא לישנא דכוורא ותדע עוד דהקלירי כתב מדם טחול הדם והוא מהירושלמי וכמ"ש התוס' בחולין שם אהך דאסר לן דמא ע"ש ועל כרחך דטחול בשר הוא דאי דם הוא ושרי' רחמנא א"כ גם דם הנפלט ממנו ראוי שיהי' מותר וכדעת התוס' הנ"ל בכבד ואילו בכריתות פרק דם שחיטה חשבי' להדיא דם הטחול בין דם האיברים לאיסור ע"ש וא"כ על כרחך דטחול בשר הוא רק טעם דם לו וא"כ ה"ה בהא דאמרי' בש"ס דידן אסר לן דמא שרא לן כבדא שפיר יש לפרש כן דכבד בשר הוא ורק טעם דם לו וכנ"ל אולם בבכורות דנ"ה ע"א איתא זכרותא דדמא כבדא (עיקר ושורש הדם הוא הכבד) כדר' יצחק דאר"י כבד (של נבילה) שנימוח מטמא ברביעית (כדין דם נבילה שהוא מטמא ברביעית) עכ"ל הגמ' ומוכח להדיא דכבד כולה אך דם קפוי הוא וכ"ס הרמב"ם בפ"ג מה' טומאת מת הי"ד וז"ל כבד שנימוחה מטמאה ברביעית מפני שהיא כדם נקפה עכ"ל וא"כ קשה באמת דמנא להו לרבנן דכבדא שרי וכמו שהעיר הרמ"י ז"ל הנ"ל וצ"ע:

(ב) בחידושי בה' דם הנ"ל כתבתי עוד וז"ל במנחות דכ"א ע"א אהא דאמר התם דדם שבישלו אינו עובר עליו כ' רש"י ז"ל וז"ל דהאצלא חייבה תורה אלא אדם הראוי לכפרה ודם קדשים משבישלו תו לא חזי למילתי' עכ"ל והנה הדבר צריך טעם דמדוע דם קדשים שנתבשל לא חזי למילתי' ופסול לזריקה והנה במנחות דפ"ו ע"ב איתא במשנה דמעושן או מבושל פסול לנסכים ע"ש וכתבו הרא"ש פרק המוכר פירות והר"ן בפרק ערבי פסחים דהטעם משום דנשתנה ע"י הבישול ושינוי פוסל לנסכים וכדאמרי' בבכורות די"ז ע"א הדלה הגפן. ע"ג תאינה יינו פסול לנסכים מ"ט זבח ונסכים מה זבח שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו עכ"ל הגמ' והכוונה דבכה"ג קלט הגפן ריח התאנה ונשתנה ריח הגפן ע"י כך עכת"ד הרא"ש והר"ן והנה לפי פירושם ז"ל דפסול דמבושל לנסכים הוא משום דנשתנה מברייתו ע"י הבישול וילפי לה מהא דהדלה וכו' א"כ לדידהו הא דמה זבח שלא נשתנה ג"כ הכוונה בהכרח דדם או אימורין שנשתנו מברייתן פסולים לזריקה ולהקטרה וא"כ תיקשי ג"כ דמאי היקישא דנסכים לזבח גופי' מנ"ל והנה גם הרמב"ם ז"ל נראה דס"ל כרא"ש ור"ן הנ"ל שכ' בפ"ו מה' איסורי המזבח ה"ט ז"ל ואלו הן היינות הפסולים לגבי נחבח המתוק והמעושן והמבושל באש או בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול עכ"ל מוכח גם דעתו ז"ל דמבושל פסול לנסכים מטעם שינוי והנה בפי"ו מה' מעשה הקרבנות הי"ד כ' ת"ל וכיצד עושה ביין הבא בפ"ע נותן עליו מלח ומנסכו וכו' עכ"ל וכתבו נושאי כליו שם דס"ל דהא דממעטי' בסוגי' דמנחות דכ"א ע"א הנ"ל יין של נסכים ממלח היינו רק יין חובה אבל נסכי נדבה בעו מלח ע"ש ואמנם אכתי תיקשי דכיון דסתם מליחה למזבח מפאת מצוות על כל קרבנך תקריב מליח הוא כמו מליחה לקדירה וכמבואר שם במנחות בגמ' ע"ש וכה"ג הוי המליחה כרותח ודמי לבישול וכמו שמדמה הש"ס שם דם שמלחו לבישלו ע"ש וא"כ גם נוסכי נדבה איך אפשר למלחם הא יופסלו מטעם שינוי אולם אין זה קושי' דכיון דהרמב"ם ז"ל לא כ' דרתיחת הבישול בעצמותו נחשב שינוי מברייתו לפסול ורק בעבור שמשנה הטעם הוא דנחשב שינוי וכמו שהעתקתי לשונו שכ' והמבושל עד שנשתנה טעמו בבישול וא"כ נהי דמליח הוא ג"כ כרותח עכ"ז אפשר שכך הוא הטבע ביין שרק רתיחת הבישול משנה טעמו אבל לא רתיחת המליחה וא"כ שפיר אין המליחה נחשבת שינוי ועוד אפשר דמדכ' הרמב"ם ז"ל הנ"ל ואלו הן היינות הפסולים כו' המתוק והמעושן והמבושל עד שנשתנה טעמו בבישול ולא כ' סתם ונשתנה טעמו בבישול ע"כ נראה כוונתו שנשתהה בבישול כל כך זמן עד שנשתנה טעמו וא"כ כיון דצריך זמן לזה ואין הטעם משתנה בתחלת הבישול מיד א"כ ה"ה במליחה וא"כ שפיר אפשר למלוח יין הבא בפ"ע ולנסכו מיד בעוד שלא נשתנה הטעם ולפי"ז יהי' ראי' מדברי הרמב"ם אלה למ"ש הבית יעקב והובא בפתיחת הפמ"ג לה' מליחה דדם שמלחו ושבישלו בתחלת מליחה או בישול עובר עליו ע"ש וזה דהא הא דדם שבישלו אינו עובר עליו נראה דהוא משום דבישול חשוב שינוי וכרא"ש ור"ן ורמב"ם הנ"ל ודם שנשתנה פסול לזריקה וכש"ס בכורות הנ"ל דקאמר מה זבח שלא נשתנה וכמו שפירשתי למעלה דהכוונה דדם או אימורים שנשתנו פסולים לזריקה ולהקטנה וע"כ דם שבישלו אינו עובר עליו דלא חייבה תורה בדם כ"א כשראוי לזריקה וכנ"ל וא"כ כיון דמוכח מלשון הרמב"ם הנ"ל דבישול בתחלתו לא חשיב שינוי וצריך זמן לזה וכנ"ל א"כ שפיר ראוי שיעבור אדם שבישלו בתחלת בישולו ואולם גם מה שכתבתי ראשונה ביישוב דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דיין הבא בפ"ע בעי מלח דהוא משום דמליחה לא חשיב