אתוון דאורייתא ל

כולם ויצאו הב"ד ידי חיוב המוטל עליהם מפאת ובערת הרע מקרבך ורק שלטובת הנדונים אתה מסתפק באיזה מיתה להמיתם אם בסקילה או בשריפה ע"כ לענין זה שוב הם עצמם הבעלים ולא שייך ביטול כיון שאין כאן ידיעת בעלים מן התערובות וכנ"ל וא"כ שפיר כתבו התוס' דרק ממיתה למיתה הוא דלא אזלי' בתר רובא משא"כ ממיתה לפטור וכמובן ולפי"ז נסתלקה קושית מהר"ץ האלבערשטאט ז"ל הנודעת משריפת בת כהן דלפי דברינו סברת התוס' הנ"ל שייכא רק בתערובות כגוונא דנסקלין בנשרפין דכל תערובות הרי אין דנין בו מתורת רוב דהא אם אין המיעוט בטל שוב חשוב קבוע וכמחצה על מחצה דמי וכמ"ש הר"ן בגיה"נ וכנודע ורק מתורת ביטול יש לדון בו וע"כ לענין זה שפיר כתבו התוס' דמיתה למיתה לא אזלי' בתר רובא והוא מטעם שכתבנו דכיון דאין כאן ידיעת בעלים מן התערובות ע"כ לא שייך ביטול משא"כ בהך דשריפת בה כהן דהוי רוב גרידא ולא רוב דתערובות א"כ לא שייכא סברא הנ"ל כלל ושפיר אזלי' בתר רובא ובאתי בכ"ז רק להעיר

כלל ד בו יבואר אם איסור שנשתנה פקע איסורי'. הרא"ש (פרק כיצד מברכין סי' ל"ה כ' וז"ל י"א שמוש"ק הוא זיעת חי' ונכון יותר שחי' ידועה היא שיש לה חטוטרת בצוארה ומתקבץ שם תחלה כעין דם ואח"כ חוזר ונעשה מוסק והר"ז הלוי ז"ל הי' אוסר לאכלו משום חשש דם והר' יונה ז"ל פי' דאפשר ליתן בו טעם להתיר דפירשא בעלמא הוא אעפ"י שמתחלה הי' דם לא חיישי' להכי דבתר השתא אזלי' שהרי הדבש אם נפל בו חתיכה של איסור ואעפ"י שהאיסור נימוח בתוך הדבש כיון שדרך הדבש להחזיר הדבר הנופל לתוכו דבש כמו דבש דיינינן לי' ומותר ה"כ אעפ"י שמתחלה דם הי' כיון שיצא מתורת דם בתר השתא אזלי' ואעפ"י שנותן טעם לשבח בתבשיל ונ"ל דאפי' ראייתו צריכה ראי' עכ"ל הרא"ש ז"ל. והנה בחידושי הארכתי הרבה בדברי הרבינו יונה הנ"ל במקומות מפוזרים ויען כי הוא דבר כללי ונוגעת לכל הש"ס הסברא הנ"ל דשינוי הדבר מתיר האיסור שבו ע"כ ראיתי לקבץ את כל הדברים הכתובים בזה בחידושי ולהעתיקם פה ואלה המה

(א) בחידושי בה' דם כתבתי וז"ל במעי"ט פ' כל הבשר סי' כ"ז כ' אהא דכבד כולי' דם הוא ושרי' רחמנא וז"ל ופי' רמ"י ז"ל הטעם דלא אסרה תורה אלא דם הנשפך כמים שנא' לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים והכבד קרוש ועומד הוא בגופה של בהמה ואינו נשפך כמים עכ"ל. ודברי הרמ"י הנ"ל הובאו ג"כ בפמ"ג ליו"ד בשפתי דעת סי' ע"ג סק"ב ע"ש ובא ליישב בזה דמנין להם לחכמים באמת הא דכבדא שרי והנה לכאורה עדיין אינו מיושב דבכריתות ד"ד ע"ב מצריך הש"ס לאו מיוחד בדם לאסור דם כיסוי וכתבו התוס' שם דאיצטריך קרא מיוחד לדם כיסוי דה"א דהואיל וצריך לכסותו א"כ אינו נשפך כמים ולא חייבה תורה רק על דם הנשפך כמים דכתיב לא תאכלנו על תשפכנו כמים קמ"ל עכ"ל התוס' וא"כ השתא דכתיב קרא בדם כיסוי נילף מיני' דאפי' דם שאינו נשפך כמים כמי אסור אולם התוס' חולין דל"ג ע"א ד"ה כתבו דדם כיסוי חשיב נשפך כמים הואיל ואין מקבלים אותו בכלי ע"ש וצע"ק ואפשר דמה שכתבו התוס' בכריתות שם תיבת קמ"ל הכוונה דקמ"ל דדם כיסוי חשיב נשפך כמים וא"כ דברי הרמ"י הנ"ל נכונים דהיכא דאינו נשפך כמים באמת שפיר שרי אולם דברי הרמ"י הנ"ל תמוהים לענ"ד מש"ס ערוך (בחולין דק"כ ע"א) דקאמר דאם הקפה את הדם ואכלו חייב הרי דחייבין אפי' אדם קפוי אעפ"י שאינו נשפך כמים ואין לומר דשאני התם דהי' צלול מתחלה דז"א דהא דם שבישלו אינו עובר עליו וכתבו הראשונים ז"ל הטעם משום דכתיב בדם ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר וע"כ דם שבישלו דאינו ראוי לכפרה שרי הרי דאע"ג דקודם שנתבשל הי' ראוי לכפרה עכ"ז מפרשינן לקרא המצריך בדם תנאי דראוי לכפרה דקאי אשעת אכילה וע"כ דם שבישלו דבשעת אכילה אינו ראוי לכפרה שרי וא"כ ה"ה לענין תנאי שהצריכה תורה בדם שיהי' נשפך כמים נמי ראוי שנאמר דקאי אשעת אכילה וא"כ בהקפה את הדם ואכלו שפיר ראוי שיופטר אע"ג דהי' צלול מתחלה אולם בשו"ת סי' ז' הקשה באמת על הראשונים ז"ל הנ"ל דמנא להו דקרא דראוי לכפרה קאי אשעת אכילה ע"ש ונלענ"ד שי"ל דגם הראשונים ז"ל הנ"ל מודים דתנאי דראוי לכפרה קאי אעיקרו של דם שיהי' ראוי לכפרה מעיקרו ואז אף אם אח"כ נעשה אינו ראוי לכפרה שפיר אסור וה"ה לענין תנאי דנשפך כמים שפיר אמרי' ג"כ דקאי אעיקרו של דם וע"כ דם שהי' צלול תחלה שפיר אסור אעפ"י שהקפהו אח"כ ועכ"ז לענין דם שבישלו שפיר כתבו הראשונים ז"ל דשרי מטעמא דאינו ראוי לכפרה וזה לפמ"ש בשו"ת הרי"ם שם לחדש טעם אחר בהא דדם שבישלו אינו עובר עליו והוא עפ"י המבואר בש"ס פרק כיצד מברכין דפרי שנשתנה לגריעותא ע"י הבישול אז לאו במילתי' קאי לענין ברכה ואם הי' ברכתו תחלה בפה"א אז אחרי הבישול מברכין עליו שהנ"ב ע"ש ומבואר בזה דבישול חשוב שינוי אם הוא לגריעותא וע"כ בדם שהבישול מגרעו וכמ"ש הרא"ה בבד"ה שהבישול שורף הדם ע"ש א"כ הבישול בדם חשיב שינוי וע"כ דם שבישלו שפיר שרי מטעם שינוי וכסברת הרבינו יונה הנודעת המובאה ברא"ש ברכות לענין מוס"ק שמן חי' עכת"ד השו"ת הרי"ם ז"ל שם והנה גוף סברתו זאת דהא דדם שבישלו אינו עובר עליו הוא מטעם שינוי לענ"ד היא ג"כ דעת הר"ן בפרק כל הבשר גבי ההוא בר יונה שכ' וז"ל וטעמא דדם שבישלו דכיון שנתבשל נפק לי' מתורת דם וכן בדם שמלחו הואיל ומלוח הרי הוא כרותח דצלי חשוב נשתנה ואינו עובר עליו עכ"ל הרי דלא הזכיר כלל טעמא דאינו ראוי לכפרה רק דנשתנה ונפק מתורת דם אולם התוס' במנחות דכ"א ע"א וכל הראשונים ז"ל הרי כתבו הטעם בהא דדם שבישלו וכו' לפי שאינו ראוי לכפרה ונלענ"ד די"ל דלא פליגי בזה כלל הר"ן וראשונים ז"ל הנ"ל כ"א ששני הטעמים איצטריכי באמת וטעם אחד הם וזה על פי מה שראיתי בשו"ת נחלת יעקב סי' ב' בהגהות נכדו הגאון מהר"א תאומים ז"ל שכ' וז"ל ובעיקר קושית המ"א שם בדינו של הרבינו יונה ז"ל כבר כתבנו בגליון האלפסי ברכות הכרעת דעתנו בזה בס"ד דהיכא דאישתני לדבר שאם הי' נולד כן תחלה הי' מותר אז גם עתה ע"י השינוי נהפך להיתר ודנין לי' כאילו נולד כך אבל אם גם בתחלה כן הי' אז הי' אסור אזי אין מועיל השינוי עכ"ל. ולפי"ז אע"ג דבישול הדם חשוב שינוי עכ"ז השינוי לבדו הרי אינו מתיר וע"כ שפיר הוצרכו הראשונים ז"ל לטעמא דאינו ראוי לכפרה וא"כ אילו הי' תחלה כך ר"ל שהי' גם תחלה אינו ראוי לכפרה כמו שהוא עתה אחרי הבישול אינו ראוי הרי הי' מותר וא"כ שוב שפיר מועיל השינוי להתיר כיון שנשתנה לדבר שאילו הי' מתחלה כך הי' מותר משא"כ טעמא דאינו ראוי לכפרה לחודי' ג"כ לא מהני להתיר אילו לא הי', בישול נחשב שינוי כיון דמתחלה לפני הבישול הרי הי' ראוי לכפרה וע"כ