אתוון דאורייתא כט

וכדקיי"ל דאין הקדש מתחלל בפחות מפרוטה וא"כ אין יכולים להרויח בפדיונו כלום וא"כ שוב אין להקדש הזה בעלים רק הגבוה לבד וא"כ הקדש כזה שפיר אין לו ביטול כיון שאין בו ידיעת בעלים מן התערובות כיון שהגבוה לבד הוא בעליו והגבוה הרי איננו יודע מתערובות כלל רק אדרבה יודע איזו היא ההקדש ואיזו היא החולין וכנ"ל ולפי"ז בהך בריתא דנדרים הנ"ל דנשנה שם הקדש סתם וא"כ קאי בין אהקדש שהוא ש"פ בין שהוא שוה יותר מפרוטה ע"כ שפיר הוצרך לטעמא דדשיל"מ שזהו טעם מספיק בכל מיני הקדש שאילו הטעם מפאת שאין שם ידיעת בעלים הרי הוא רק בשוה פרוטה וכנ"ל אבל מתני' דמעילה הנ"ל דתנן בה בהדיא פרוטה של הקדש שנפלה לכיס או האומר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל א"כ כיון דאיירי בפרוטה ע"כ שפיר מה"ת אינו בטל ושפיר מעל ומייתי קרבן מעילה

והנה עפ"י דברי הירושלמי דתרומות הנ"ל אשר הבאתי למעלה דס"ל לר' אידי דהגזבר חשוב בעלים ממש בהקדש ומפאת זה יכול לתרום טבל של הקדש אע"ג דבתרומה בעי' בעלים א"כ י"ל ג"כ דשפיר יש להקדש ביטול אם הגזבר יודע שנתערב ההקדש דידיעת הגזבר שפיר כידיעת בעלים חשוב ויש להבין עפי"ז דברי' התוס' דמעילה דכ"א ע"ב הנ"ל דאהא דתנן שם במשנה נפלה פרוטה של הקדש בכיסו או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל כתבו הם ז"ל וז"ל ותימא ליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה ברובא וכו' עכ"ל ומוכח מדבריהם דרק אבבא דפרוטה של הקדש שנפלה קשיא להו הך קושיא דתובטל ברובא אבל לא אאומר פרוטה בכיס זה הקדש דאל"כ ה"ל לכתוב בקצרה דליבטל האי פרוטה של הקדש ברובא ומדדייקו לכתוב תיבת שנפלה מוכח דבאומר פרוטה בכיס זה הקדש לא קשה הך קושיא דתובטל ברובא וזה צריך הבנה ואולם לפמ"ש ניחא דהא באמת ראוי שלא יהי' להקדש ביטול כיון שאין שם ידיעת בעלים מן התערובות וכנ"ל וא"כ קושייתם מעיקרא ליתא וצ"ל דקושייתם היא דכיון דתנא סתמא פרוטה של הקדש שנפלה וכו' מוכח דבכל גווני איירי ואפי' בפרוטה של הקדש שבאה כבר ליד גזבר ואפי' כשהגזבר יודע ון התערובות וע"כ שפיר הקשו דבכה"ג שפיר ראוי שתובטל ברוב מפאת ידיעת הגזבר דחשיבא ידיעת בעלים וכנ"ל ואולם התינח בבבא דפרוטה של הקדש שנפלה בכיס אבל באומר פרוטה בכיס זה הקדש א"כ הרי עכשיו הוא שהקדיש הפרוטה ולא באתה ליד גזבר עדיין וא"כ שפיר אין לה ביטול כיון שאין כאן ידיעת בעלים מן התערובות וע"כ שפיר הקשו בדיוק רק אהא דפרוטה של הקדש שנפלה וכו' ועפ"י דרכנו זה יש ליישב ג"כ קושיתנו האמורה מעלה מהך דנדרים דנ"ז ע"ב די"ל דר"ש דנדרים הנ"ל ומתני' דמעילה הנ"ל פליגי בפלוגתת ר' אידי ור' יוסי דירושלמי תרומות הנ"ל דס"ל לר' אידי דגזבר כמאן דאינון בעלים ור' יוסי ס"ל דהוא הגזבר הוא אחר וכנ"ל וא"כ י"ל דרש"י ס"ל כר' אידי דגזבר חשוב בעלים וא"כ שפיר ראוי שיהי' להקדש ביטול מפאת ידיעת הגזבר וע"כ הוצרך לבא לטעמא דדשיל"מ ומתני' דמעילה הנ"ל י"ל דסוברת כר' יוסי דגזבר לא חשוב בעלים וע"כ שפיר אין להקדש ביטול מה"ת כיון שאין בו ידיעת בעלים מן התערובות ועי"ל דתרוייהו ס"ל דגזבר חשוב בעלים אלא דמתני' דמעילה איירי בהקדש שלא בא ליד גזבר עדיין או אפי' בבא ליד גזבר רק שהוציא את הפרוטה קודם שנתוודע התערובות להגזבר דאז שפיר מה"ת לא בטל ועכ"ז שפיר נקט ר"ש טעמא דדשיל"מ כיון שהוא טעם המספיק יותר דשייך אפי' בבא ליד גזבר ואפי' כשהגזבר יודע מן התערובות

ודע דבגוף המחלוקת דירושלמי הנ"ל אי הגזבר חשוב בעלים בהקדש יש להעיר מש"ס תמורה דל"ב ע"א דקאמר המתפיס עולה לבדק הבית אין בה אלא עיכוב גזברין בלבד ופירש"י שאינה קריבה עד שיבואו הגזברין לעמוד על גבה כדאמרי' בתענית האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו עכ"ל כוונתו דכיון דהעולה היא קנוי' לגבוה ואין לבעלים בה דבר מלבד זכות מצות עמידה שמצוה עליו לעמוד על גבה בשעת הקרבתה כדאמרי' בתענית האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו וא"כ רק זה הזכות מצוה הי' יכול להקדיש לבדק הבית וקנה הבד"ה זה הזכות וע"כ גזברי בד"ה מעכבים מלהקריבה עד שיבואו הם ויעמדו על גבה וא"כ מוכח מזה להדיא דהגזבר חשוב בעלים בהקדש דאין לומר דאכתי רק הגבוה בעליו וא"כ הגבוה מחויב לעמוד בשעת הקרבת העולה והגזבר עושה זה רק בעד הגבוה ובשליחותו דז"א דהגבוה הרי בלא"ה עומד שם כי מלא כל הארץ כבודו ית' ואין צורך לשליחות הגזבר ועל כרחך שהגזבר עצמו חשוב בעלים וע"כ שפיר מחויב לעמוד

והנה התוס' ריש פרק התערובות הקשו בהא דנסקלין בנשרפין וכו' דליבטל הך דמיתה קלה ברובא ותירצו דממיתה למיתה לא אזלי' בתר רובא ע"ש וזה צריך הבנה וכבר נאמרו בזה דברים רבים ואענה גם אני חלקי בעזה"י ואומר דלכאורה יש ליישב קושית התוס' בפשיטות עפ"י ההצעה הנ"ל דביטול שייך רק כשיש ידיעת בעלים מן התערובות וא"כ בהך דנסקלין בנשרפין וכו' דבעלים של האדם הרי הוא האדם בעצמו וא"כ הרי אין כאן ידיעת בעלים מן התערובות כלל שהרי אלו הנדונין יוכל להיות שכל אחד מהם יודע באמת מה חייבוהו ב"ד אם סקילה או שריפה ורק לפני הב"ד הם מכזבים ואומר כל אחד מהם שהוא הוא הנידון בקלה כיון שרואים שהב"ד שכחו ואינם יודעים מי הוא המחויב סקילה ומי הוא המחויב שריפה וא"כ כיון שאין כאן ידיעת בעלים מן התערובות שפיר לא שייך ביטול כלל ולק"מ אולם אחרי העיון זה אינו שהרי שם הספק הוא לענין החיוב אשר על הב"ד להמיתם כל אחד ואחד כדינו וא"כ כיון שדנין לענין החיוב אשר על הב"ד שפיר הב"ד הם הם הבעלים של החיוב הזה וכיון שאצל הב"ד יש כאן תערובות א"כ שפיר הרי יש כאן ידיעת בעלים מן התערובות ושפיר ראוי לומר ביטול אמנם במיתת ב"ד נודע שיש ב' עניינים א' מטעם ובערת הרע מקרבך ב' לטובת הנדון שמתכפר ע"י המיתה והנה מבואר ברש"י חולין דק"מ ע"א ד"ה אלא לשחיטה דאע"ג דעוף שהרג את הנפש דינו בסקילה עכ"ז עשה דובערת הרע מקרבך מתקיימת גם בשחיטה, ע"ש וגם הסברא הפשוטה מחייבת כן דכיון דעיקר החיוב הוא רק לבער הרע פשוט דלא שייך בזה חילוק של ארבע מיתות ב"ד ודי בכל מיתה שימיפוהו שהרי נתבער הרע ורק מפאת הכפרה אשר הוא לטובת הנדון בזה שיערה תורה דעבירה חמורה אין מתכפרת רק במיתה חמורה ועבירה קלה מתכפרת במיתה קלה וא"כ החילוק של ארבע מיתות ב"ד הוא רק לטובת הנדון וכמובן ולפ"ז נראה דמה שהב"ד נחשבים בעלים לענין מיתת ב"ד היינו רק בהחיוב אשר הוא מפאת ובערת הרע מקרבך שדבר זה מוטל על הב"ד לבער הקוצים מן הכרם מפאת שהם עיני העדה וכמובן אבל ענין טובת הנדון מובן מסברא שרק הנדון הוא הבעלים של דבר שהוא לטובתו ולכפרתו ולא הב"ד וע"כ כאן כיון שסוף סוף יהרגו כולם