אתוון דאורייתא כח

שצ"ל ותרמו תחת וטרחו וע"ע (בב"ק דמ"ד ע"ב) במשנה ר' יהודה אומר שור המדבר שור הקדש שור הגר שמת ואין לו יורשים פטורים מן המיתה לפי שאין להם בעלים ע"כ ומוכח ג"כ לכאורה דהקדש אין לו שם בעלים כלל אולם שם י"ל דהטעם משום דבעי' והועד בבעליו וזה לא שייך בהקדש ואולם לר' אידי דירושלמי הנ"ל דס"ל דגזבר כמאן דאינון בעלים קשה שהרי יכולין להתרות בפני הגזבר וצ"ל דהגזבר כבעלים רק בדבר שהוא זכות להקדש כגון תרומה אבל בדבר שהוא חוב להקדש כגוונא דהתם דמעידין בו לעשות השור הקדש שור הנסקל אינו בעלים וכעין זה קי"ל באפטרופוס וכמבואר בקידושין דמ"ב ע"א) בגמ' ע"ש וע"ע)בב"ק דע"ו ע"א דפריך דגנב והקדיש ראוי שיתחייב בד' וה' מפאת מכירה דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ע"ש ומוכח דהגבוה נחשב בעלים ממש לענין ממון שבו דאל"כ לא הי' ראוי שיוחשב מכירה וכמובן ונהי דהש"ס שם דחי ומחלק דשאני מכרו להדיוט דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון משא"כ במכרו לשמים דמעיקרא תורא דראובן והשתא נמי תורא דראובן ש"ש עכ"ז כבר כתבו התוס' שם דע"ט ע"א דזהו רק בקדשי מזבח דהבעלים מתכפרים בהם ע"כ אכתי שם בעליהם עליהם משא"כ בהקדיש לבדק הבית חשוב לקושטא דמילתא מכירה להתחייב בד' וה' וכדמוכח מברייתא, שם דע"ט ע"א אולם הרמב"ם ז"ל בה' גניבה פ"ב ה"ו (ס"ל דאפי' הקדש בד"ה לא חשוב מכירה עש"ה בהשגות ובכ"מ וא"כ לדעת הרמב"ם הנ"ל שפיר י"ל דאין להקדש שם בעלים כלל ושזהו כוונת הגמ' במה דדחי דהקדש אכתי נמי תורא דראובן שזה יורה שהקדש אין לו בעלים כלל וע"כ העולם קורים אותו עוד על שם בעלי' הראשונים ולא כן במכירה להדיוט שקיבל החפץ בעלים אחרים ע"כ קורים אותו על שם הבעלים האחרים דהשתא ומניחין שם הבעלים שהי' לו כבר וזהו שאמרו דמכרו להדיוט מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון משא"כ במכרו לשמים וכו' והכוונה שזה יורה שאין להקדש בעלים כלל וע"כ אינו חשוב מכירה להתחייב בד' וה' ובאתי בכ"ז רק להעיר

ודע דעפ"י הכלל הנ"ל העולה בידינו מש"ס ביצה הנ"ל דממונא לא בטיל ואין שם הבעלים של המיעוט בטל בתוך הרוב שהוא של אדם אחר אולם איסור שהוא מכח השם בעלים כמו תחומין שרגלי החפץ כרגלי הבעלים אז גם האיסור אין לו ביטול אבל איסור שאיננו מכח השם בעלים כגון נבילה של ראובן שנתערבה בשחוטות של שמעון אז שפיר האיסור בטל וכמו שכתבנו למעלה הנה עפ"י הכלל הזה יש לי להבין דברי הרמב"ם פ' שקלים פ"ג הי"א שכ' שאם נתן שקל של עיר הנדחת לא עשה כלום ובכ"מ כ' וז"ל הטעם מפני שהוא אסור בהנאה וצריך טעם למה פרט עיר הנדחת עכ"ל ואולם ולפי ההצעה הנ"ל ניחא דבנתן שקל של שארי איסורי הנאה שפיר יצא כיון שאיסור השקל בטל בתוך שארי השקלים המותרים המונחים בלשכה ואלו השם בעלים הרי אין לו ביטול וא"כ גם אחרי התערבו בלשכה עם שאר השקלים אכתי נחשב לשקל שלו ואינו מתבטל השם בעלים שלו בתוך השקלים של שאר השוקלים וע"כ הוי הנתינה שפיר אחרי הביטול של האיסור ונחשב כאילו נתן אז שקל של היתר כיון שעדיין שקל שלו הוא וא"כ שפיר מתייחס לנתינתו אבל שקל של עיר הנדחת אשר הדין הוא דנכסי איש של עיר אחרת אשר המה בתוך עה"כ אינם אסורים והמה חוזרים לו ולהיפוך ג"כ נכסי אנשי עה"כ אף שהנכסים המה חוץ לעה"נ עכ"ז נקבצין לתוכה ונשרפין עמה וכמבואר כ"ז סוף חלק וברמב"ם פ"ד מה' עכו"ם ע"ש וא"כ מבואר איפוא שאיסור ממון של עה"נ איננו מפאת עצמותו רק בעבור היותו של האיש אשר הוא מעה"נ וא"כ איסורו הוא רק מפני השם בעלים וא"כ אין לו ביטול כמו שהשם בעלים אין לו ביטול וכעין איסור תחומין הנ"ל וע"כ שפיר כ' הרמב"ם ז"ל בדיוק דבשקל של עה"כ לא עשה כלום

עוד אני חוזר ליישב קושית התוס' מעילה דכ"א ע"ב) הנ"ל שהקשו דתובטל האי פרוטה של הקדש שנפלה לכיס ברובא ונלענ"ד ליישב ולחדש עוד מטעם אחר דאין להקדש ביטול מה"ת וזה עפמ"ש הש"ך ליו"ד סי' ק"ט דבלא נודע התערובות לא שייך ביטול ומקורו (מירושלמי ערלה פ"ב ה"א ושם בירושלמי קאמר פשיטא שידיעתו מתירתו ידיעת חבירו מהו שתתירו, ע"ש והנה אם נאמר דבעי' ידיעת בעלים דווקא א"כ בהקדש דהגבוה בעליו והגבוה הרי אינו יודע מתערובות רק אדרבה יודע איזו היא ההקדש ואיזה הם החולין א"כ שפיר ראוי שלא יהי' ביטול להקדש ואולם גם ע"ז יוקשה מהא דחשיב בש"ס נדרים דנ"ז ע"ב הקדש בין הדברים שאינם בטילים מטעם דשיל"מ דתיפוק לי' דמה"ת לא בטל וכנ"ל ונראה ליישב דשם בנדרים הרי הוא מאמר ר' שמעון בבריתא וכמו שהבאתי וא"כ י"ל דר"ש לטעמי' אזיל דבתרומות פ"ה תנן סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת אסור ור"ש מתיר ע"ש ובתוספתא שם מבואר דפליגי בלא נודע בנתים וכמ"ש הפ"מ בירושלמי שם ע"ש וא"כ נראה דבהא פליגי דר"ש סבר דבלא נודע נמי שייך ביטול וע"כ אינו חוזר וניעור ות"ק ס"ל דבלא נודע לא שייך ביטול וע"כ כשנפלה אחרת שפיר שניהן אוסרין כיון שעדיין לא נתבטלה הראשונה ולפי"ז ר"ש לטעמי' דס"ל דבלא נודע נמי שייך ביטול ולא בעי ידיעה מן התערובות כלל ע"כ שפיר הוצרך לטעמא דדשיל"מ לשלא יהי' להקדש ביטול אבל לדידן שפיר י"ל דמה"ת אין להקדש ביטול משום דבעי' ידיעת בעלים מן התערובות לענין ביטול תה ליתא בהקדש וכנ"ל ועי"ל בפשיטות דכיון דהך מילתא אי בעי' ידיעת בעלים מן התערובות הוא איבעי' בירושלמי וכנ"ל א"כ י"ל דפליגי בי' באמת ר"ש ומתני' דמעילה הנ"ל דר"ש ס"ל דלא בעי' ידיעת בעלים וע"כ שפיר הוצרך לטעמא דדשיל"מ ומתני' דמעילה הנ"ל סוברת דבעי' ידיעת בעלים וע"כ שפיר אין להקדש מה"ת ביטול

עי"ל ביישוב הקושי' מהך דנדרים הנ"ל עפמ"ש התוס' במנחות דע"א ע"ב ד"ה ומתירין) דהא דקי"ל הקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחילל הוא רק בבעלים שהקדישוהו אבל לא באחרים דאעפ"י דכשנותן שויו גם אחר יכול לפדות כמו הבעלים עכ"ז דין דש"מ על ש"פ דמחולל הוי רק בבעלים ע"ש והנה בבכורות די"א ע"א מבואר דאפי' לר' יהודה דס"ל דפטר חמור אסור בהנאה עכ"ז יש לבעליו בו זכות ונקראים בעלים מפאת שיכולים לפדותו בשה בפחות משויו ע"ש וא"כ שפיר י"ל לפי"ז דבכל הקדש נחשבים הבעלים שהקדישוהו לבעלים גם אחרי שהוקדש מפאת הזכות שיש להם בו שאם פדאוהו ש"מ על ש"פ דמחולל כיון שהם מיוחדים בזכות הזה דאחר אין יכול לפדותו רק בשויו וכתוס' מנחות הנ"ל וזכות הזה שפיר חשוב הוא להקרא בעלים עבורו וכש"ס בכורות הנ"ל וא"כ שפיר ראוי שיהי' להקדש ביטול אם בעליו שהקדישוהו יודעים שנתערב דזה שפיר הוי ידיעת בעלים מן התערובות וכנ"ל ואולם זה יונח רק היכא שההקדש שוה יותר מפרוטה דאז הריוח שיכולים שפיר נחשבים הבעלים לבעלים מפאת הריוח שיכולים להרויח בפדיונו כשיפדוהו רק בפרוטה אבל היכא שההקדש עצמו הוא רק פרוטה דאז אין לבעלים עוד זכות הזה כיון שגם בפדיונו הם מוכרחים לתת פרוטה