אתוון דאורייתא כב

ג"כ בדבריהם וזה וודאי שאין טבל אסור מפני עירוב מעשר שבו שהרי מעשר עצמו אין בו איסור ואפי' מע"ש חוץ לחומה הוא רק בלאו ואלו טבל עונשו מיתה ביד"ש וא"כ א"א שיהי' איסור הטבל מפני עירוב מעשר שבו ת"ק, ועוד ראיתי להעיר דהא דאמרי' בסנהדרין דפ"ג ע"א) דמיתה ביד"ש דטבל ילפי' בג"ש דחילול חילול מאוכל תרומה בטומאת הגוף ופריך דאדרבה נילף חילול חילול מנותר שיהי' טבל בכרת כנותר ומשני מסתברא מתרומה ה"ל למילף שכן תרומה חוץ לארץ וכו' ופירש"י סימן הוא זה תרומה וזה תרומה מעורבת בו (אבל נותר הרי אינו תרומה כלל) ואין נוהגין בחוץ לארץ אבל נותר נוהג במדבר ובשעת היתר הבמות בכל מקום וכו' עכ"ל הנה התוס' דיבמות הנ"ל דלית להו דטבל תרומה מעורבת בו על כרחך לא יפרשו כן הך סימן דתרומה בש"ס (סנהדרין הנ"ל כ"א) יפרשו זה תרומה וזה אסור מחמת תרומה לפי שלא הופרש עליו תרומה (וכמ"ש בכוונתם בדבריהם בקידושין הנ"ל) אבל נותר אין לו שייכות לתרומה כלל ודו"ק היטב עכ"ל בחידושי והנה מה שהקשיתי בחידושי אלה אמה שחידשתי דבתרומה כהנים משלחן גבוה קזכי מהא דהמקדש בתרומות מקודשת ואלו המקדש בחלקו אינה מקודשת משום דמשלחן גבוה הוא דקזכי וא"כ מוכח דבתרומה לאו משלחן גבוה קזכי הנה הדבר הזה יוקשה גם על התשב"ץ ז"ל שכ' בס' זוהר הרקיע במ"ע חרוז כ"ז בענין ביכורים וז"ל ונתינתן לכהן נראה שאינה נמנית (למצוה) שהרי משלחן גבוה קזכי שהם טעונין הגשה עכ"ל וא"כ כיון דביכורים כהנים משלחן גבוה הוא דקזכי א"כ יוקשה ג"כ ממשניות ערוכות ( בביכורים פ"ב מ"א ופ"ג מי"ב דביכורים הם נכסי כהן לקנות בהן עבדים לקרקעות וכו' ע"ש אולם באמת אין זה קושיא כלל דנהי דמשלחן גבוה קזכי והגבוה נותנם להם עכ"ז הגבוה נותן להם הביכורים שיהי' שלהם לגמרי משא"כ בקדשים שפיר אמרו דאינה מקודשת מטעם דכהנים משלחן גבוה וכו' וזה משום דבקדשים גם בשעת אכילה אינה שלהם רק משלחן גבוה וכו' ואוכלים אותם רק בתורת התארחות אצל גבוה ואינם שלהם כלל וכדיליף ( בקידושין דנ"ב ע"ב מקרא ע"ש וכמו שהעליתי במסקנא באמת בחידושי אלה החילוק הזה בין קדשים לתרומה ומה שהקשיתי עוד מש"ס יבמות דפ"ז ע"א כעת רואה אני דעפ"י החילוק הנ"ל גם קושיא זו לק"מ די"ל דהש"ס דיבמות הנ"ל ה"ק דתרומה הוא לחם הקכוי לאבי' שאחרי שנתן הגבוה התרומה להם הוא שלהם לגמרי וקנוי' להם ככל קנייניהם משא"כ בחזה ושוק דגם בשעת אכילה משלחן גבוה וכו' ופירוש זה מוכרח ג"כ לפי דברי התשב"ץ אי"ל שכ' דבביכורים כהנים משלחן גבוה קזכי וזה שהרי פשוט דכהנת החוזרת לבית אבי' חוזרת גם לאכילת ביכורים כמו לאכילת תרומה כדמוכח להדיא ברמב"ם ה' בכורים פ"ג ה"ה) דכל האוכל בתרומה אוכל בביכורים מלבד אונן שאוכל בתרומה ולא בביכורים ע"ש וא"כ כיון דחוזרת גם לביכורים יוקשה איפוא מש"ס יבמות הנ"ל דאינה חוזרת לחזה ושוק משום דכהנים משלחן גבוה קזכי וא"כ על כרחך דבביכורים לאו משלחן גבוה קזכי אלא וודאי דכוונת הש"ס דיבמות הנ"ל הוא רק לחילוק שכתבנו דבחזה ושוק גם בשעת אכילה משלחן גבוה וכו' ואינם שלהם גם בשעת אכילה משא"כ בתרומה דכשניתכה להם מן הגבוה לגמרי ניתנה להם שתהי' שלהם ככל קנייניהם וע"כ ה"ה לביכורים שפיר חוזרת כמו לתרומה כיון דגם משלחן גבוה קזכי דביכורים עניינו כן שמשניתנו להם מן הגבוה לגמרי ניתנו להם וכנ"ל ודע דמלבד מה שהבאתי בחידושי אלה ראי' מגזל הגר) ומתוס' ביצה דכ"א ע"א ד"ה אבל דשייך) משלחן גבוה קזכי אפי' בדבר שהוא אחרי הזכי' של כהן לגמרי אפי' לקדש בו את האשה וכנ"ל הנה מצינו עוד ככה להדיא בחרמי כהנים דעד שלא באו ליד כהן הרי הן כהקדש לכל דבריהם וכשבאו ליד כהן הן כחולין לכל דבריהם וכמבואר (בבכורות דל"ב ע"ב) ע"ש אלמא דאעפ"י שהכהן זוכה בם מן ההקדש שהרי של ההקדש הי' מתחלה עכ"ז אחרי הזכי' הוא שלהם לגמרי לכל צרכיהם וכדיליף שם מקראי ע"ש וכן מצינו עוד (בעירובין דכ"ד ע"ב) דקאמר בשדה אחוזה היוצא לכהנים ביובל דכהנים משלחן גבוה קזכי בי' ע"ש ואעפ"י שהיא שלהם לכל דבר וכמבואר אר ברמב"ם בהלכותיו ע"ש והנה מה שהבאתי בחידושי אלה דברי רש"י סנהדרין דפ"ג ע"א דטבל תרומה מעורבה בו נזכרתי שככה מפורש ג"כ בגמרא ערוכה בנדה ד"ז ע"א דקאמר דטבל חמור מחולין שנעשו על טהרת תרומה משום דהתם (בחולין שנעשו וכו') לא פתיכא בי' תרומה הכא (בטבל) פתיכא בי' תרומה עכ"ל הגמ' וע"ע בחגיגה דכ"ה ע"א כדי יין וכדי שמן המדומעות וברש"י ד"ה המדומעות וז"ל מפרש בגמ' והשתא משמע של טבל תרומה וחולין מעורבין עכ"ל וע"ש בגמ' דכ"ה ע"ב ומפורש גם בזה דטבל תרומה מעורבת בו ונקרא מדומע מפאת היותו חולין ותרומה מעורבין ועל כרחך לומר דאין מחלוקת בזה בין רש"י ותוס' דיבמות הנ"ל רק דהתוס' דשם ג"כ יודו דטבל יש בו עירוב תרומה אלא דלדידהו ז"ל אין זה סבת איסור טבל כ"א איסור עצמיי הוא וכמו שכתבו שם ע"ש אבל עכ"פ לענין המציאות יודו שתרומה ישנה גם בטבל וז"פ ודע דדעת רש"י דיבמות הנ"ל הוא ג"כ דעת הר"ן בנדרים דפ"ד ע"ב שכ' וז"ל ובעיני נראה דמאן דס"ל (דמעשר עני) אינו טובל היינו טעמא משום דס"ל דאי אפשר שיהי' הכרי חמור מפני מעשר עני המעורב בו יותר ממעשר עני עצמו דבשלמא תרומה בדין הוא שתהא טובלת דכיון שהיא עצמה אסורה ראוי שתאסור תערובתה דכיון דעל כרחו צריך להרימה מן הכרי אינה מתבטלת שם ומש"ה אוסרת וכו' עכ"ל והנה מה שהקשה דראוי שתובטל התרומה בטבל צ"ע לפמ"ש הוא עצמו ז"ל במס' ע"ז בסוגי' דזוז"ג דהיכא דאפשר להיתר להעשות כאיסור וא"א לאיסור להעשות כהיתר אז אין האיסור בטל והביא ראי' לזה מש"ס מנחות (אם דשם קאמר הכי רק לר' יהודה דס"ל מב"מ ל"ב עכ"ז הר"ן כ' שם כן גם לדידן ולהלכה) ע"ש וא"כ שפיר אין התרומה מתבטלת בטבל כיון שאפשר להיתר להעשות כאיסור שהרי אפשר לו לעשות הכל תרומה ואילו האיסור א"א לו להעשות כהיתר שהרי בהכרח הוא צריך לתרום חטה אחת עכ"פ ואי דצריך שישאיר חטה אחת חולין ג"כ כדי שיהי' שירים נכרים וא"כ יש חטה אחת בהיתר שא"א להיותה כאיסור עכ"ז זאת החטה הרי א"א שתבטל את החטה של תרומה שהרי הוא רק חד בחד ודו"ק וצע"ק. והנה מצאתי מפורש כדברינו אלה דאין תרומה בטילה בטבל מפאת שאפשר למבטל להעשות כבטל והוא בירושלמי חלה פ"ג ה"ה וז"ל א"ר יוסי הדא אמרה טבל שנתערב בתרומה הואיל ואותו הטבל יכול להעשות כתרומה כיוצא בו אינו בטל ע"כ ע"ש בפי' הפני משה ד"ה הדא אמרה שפי' דאיירי בנתערב מיעוט תרומה ברוב טבל שאין התרומה בטילה לפי שאפשר למבטל להעשות כבטל ע"ש אולם אם תהי' סברת הירושלמי כדברי הר"ן ע"ז הנ"ל והר"ן כ' שם כן רק כשאפשר למבטל להיות כבטל וא"א לבטל להיות כמבטל וכנ"ל אזי נוכרח לומר דהירושלמי איירי בתרומה שבאתה ליד כהן דתו לא מהני שאלה ונתערבה אח"כ בטבל ודו"ק והנה לפי מה שצידד הפמ"ג בפתיחה לה' תערובות לומר דהיכא שאין הרוב היתר מבורר אינו