אתוון דאורייתא כא

דמאכילין אותו הקל הקל (ביומא דפ"ג ע"א דפליגי התם רבנן ובן תימא בטבל ותרומה הי מינייהו חמור טפי דלרבנן תרומה חמורה משום שא"א להתיר האיסור שבה משא"כ טבל דאפשר לתקוני' ולבן תימא טבל חמור משום דאסור לכל משא"כ תרומה דמותרת לכהנים וכתבתי ע"ז בחידושי וז"ל נלענ"ד לבאר הפלוגתא בסוגיין אי טבל חמור וכו' עפמ"ש) ברש"י יבמות דפ"ו ע"א) דטבל, אסור מפני תרומה המעורבת בו והקשו עליו התוס' שם) דא"כ ראוי שיהי' טבל מותר לכהן כיון שתרומה מותרת לו ע"ש ונראה ביישוב דעת רש"י דכמו דמצינו בקדשים דקודם הזריקה וההקטרה הוי הכל לגבוה ואחרי הזריקה וההקטרה אז הכהנים או הבעלים משלחן גבוה קזכי כמבואר (בקידושין דכ"ב ע"ב) ובכמה דוכתי בגמ' ה"נ אפשר דהתרומה המעורבת בטבל היא חלק גבוה וע"כ אסורה אז לכל ואחרי ההפרשה אז הכהנים משלחן גבוה קזכי ומצאתי ראי' ברורה, לסברא זאת מלשון הרמב"ם ז"ל בה' תרומות פי"ב הי"ט) שכ' וז"ל וכן אסור להן שיחטפו תרומות ומעשרות ואפי' לשאול חלקן בפיהן אסור אלא נוטלין בכבוד שעל שלחן המקום הן אוכלין ועל שלחנו הן שותין ומתנות אלו לד' הם והוא זוכה להן שנא' ואני נתתי לך את משמרת תרומותי עכ"ל ולשון שעל שלחן המקום הן אוכלין שכ' הרמב"ם ז"ל הוא ממש כלשון משלחן גבוה קזכי המוזכר בש"ס בכמה דוכתי גבי קדשים ואין להקשות ע"ז מהא דתנן בקידושין דנ"ח ע"א דהמקדש בתרומות מקודשת ואלו, בקדשים תנן שם דנ"ב ע"ב דהמקדש בחלקו אינה מקודשת וקמפרש טעמא בגמ' משום דמשלחן גבוה הוא דקזכי ע"ש וא"כ מוכח מזה דבתרומה לאו משלחן גבוה קזכי דז"א דכמו כן מצינו בגזל הגר דג"כ משלחן גבוה הוא דקזכי בי' הכהנים ואעפ"כ שלהם הוא אפי' לקדש בו את האשה וכמ"ש התוס' בזבחים דמ"ד ע"ב דיש קרא ע"ז ע"ש וא"כ ה"כ אפשר דיש איזה מקרא ע"ז ולק"מ וכ"כ התוס' ביצה דכ"א ע"א ד"ה אבל בהדיא דאפי' כשנעשה שלו לגמרי אפי' לקדש בו את האשה נמי שייך משלחן גבוה קזכי עש"ה ולפי"ז יש מקום לומר דאיסור תרומה מיקרי שפיר איסור השוה בכל אעפ"י שמותרת לכהנים וזה לפי המבואר בחולין דק"כ ע"א דנבילה לא חשיבא הותרה מכללה אצל מליקה דשאני כהנים דמשלחן גבוה קזכי ופירש"י משלחן גבוה קזכי והיתירא משום גבוה הוא אבל לגבי הדיוט לא אשכחן דהותר עכ"ל הכוונה בזה דאכילת הכהנים במליקה איננה אכילה שלהם כלל כ"א נחשב כאכילת מזבח כיון דמשלחן גבוה קזכי וא"כ הרי לא הותרה נבילה לאדם בשום מקום ולא הוי הותר מכללי ולפי"ז נראה לפמ"ש דגם בתרומה כהנים משלחן גבוה קזכי א"כ שפיר ה"ל איסור התרומה איסור השוה בכל דמה שתרומה מותרת לכהנים הרי כביכול כאכילת גבוה נחשב זלא כאכילת אדם ודו"ק היטיב ולפי"ז נראה לבאר מחלוקת רש"י ותוס' בזבחים דפ"ח ע"א דאהא דתני' התם דאין מבאין מנחה מן המדומע משום דלא הוי ממשקה ישראל פירש"י דהך מדומע היינו תרומה המעורבת בחולין והקשו עליו התוס' ת שם שהרי תרומה מותרת לכהן והרי גם הכהן ישראל הוא ושפיר חשוב ממשקה ישראל דאטו בעינן שיהי' מותר לכל ישראל וע"כ פירשו הם פירוש אחר מפירש"י ע"ש ואוצפ לפמ"ש ניחא דרש"י לטעמי' אזיל דס"ל דבתרומה כהנים חן גבוה קזכי. וכמו שביארנו דעתו ביבמות הנ"ל וא"ב אין אכילת הכהנים בתרומה אכילה שלהם כלל וכמ"ש ע"כ שפיר לא הוי ממשקה ישראל כלל והתוס' ג"כ לטעמיהו אזלי דפליגי ביבמות ארש"י הנ"ל מכח קושייתם הנ"ל הראוי שיהי' טבל מותר לכהן וס"ל ביבמות שם דטבל אסור עצמיי הוא לא מפני עירוב תרומה ע"ש וא"כ שוב אין הכרח לומר דבתרומה כהנים משלחן גבוה קזכי ושפיר חשיבא התרומה אכילה הדיוטית של הכהנים וע"כ שפיר ס"ל דתרומה הוי ממשקה ישראל ודו"ק היטב. ולפי"ז, נראה לבאר הפלוגתא בסוגיין ולומר דרבנן ובן תימא פליגי באמת בסברות רש"י ותוס' דיבמות הנ"ל דרבנן דס"ל דתרומה חמירא ס"ל כרש"י הנ"ל דטבל אסור אך מפני עירוב תרומה וא"כ על כרחך התרומה חמורה ממנו זהו שאמרו בגמ' דטבל קל משום דאפשר לתקוני' הכוונה בזה דמזה יש ראי' דטבל אסור אך מפני עירוב תרומה שהרי כשמתקנין אותו ונוטליו תרומתו ממנו שרי וא"כ כיון דאיסורו רק מפני עירוב תרומה ממילא שהוא קל מתרומה וע"כ לא חשו חכמים לחומר שיש בטבל במה שאסור לכל משא"כ בתרומה דמותרת לכהנים דז"א דלפי סברת החכמים הנ"ל דטבל אסור מפני עירוב תרומה א"כ על כרחך כהנים בתרומה משלחן גבוה קזכי וא"כ שוב אין שום קולא בתרומה מפאת שמותרת לכהנים וחשובה שפיר איסור השוה בכל כמו טבל וככל הנ"ל ובן תימא דס"ל דטבל חמור ס"ל כדעת התוס' הנ"ל דטבל הוא איסור עצמיי וא"כ שוב אין ראי' לומר דבתרומה כהנים משלחן גבוה קזכי ושוב אכילת הכהנים בתרומה אכילה הדיוטית שלהם הוא וכנ"ל וע"כ שוב הוי שפיר קולא מה שהתרומה מותרת לכהנים וע"כ שפיר ס"ל דתרומה קולא מטבל מפאת שמותרת לכהנים משא"כ טבל שאסור לכל ודו"ק היטיב אולם אחר העיון נתיישבתי דא"א לומר כלל דאכילת הכהן בתרומה איננה אכילת הדיוט שהרי שלו היא לגמרי אפי' לקדש בו את האשה ולקנות בו עבדים וקרקעות ובהמה טמאה וכמפורש בכמה משניות ועל כרחך דמשניתנה להם לגמרי היא שלהם ושוב הוי אכילת הדיוט ורק במליקה דהיא קדשים דאף בשעת אכילה אינה של כהנים שהרי אינם יכולים לקדש בה את האשה וכה"ג דהמקדש בחלקו אינה מקודשת וע"כ כיון דבשעת אכילה גופה אך משלחן גבוה קזכי ואינה שלהם כלל ע"כ שפיר קאמר הש"ס חולין הנ"ל דמליקה לא חשיב הותר אצל כהנים משום דכהנים משלחן גבוה הוא דקזכי וכמו שהסברתי דכיון דבשעת אכילה ג"כ היא של גבוה ע"כ חשוב כאכילת מזבח ולא כאכילת הדיוט וע"כ אינו נחשב להותר להדיוט כלל אבל בתרומה דהוא שלו לכל חפציו ודאי דגם אכילתו אכילת הדיוט היא וכמובן וז"פ ועוד נזכרתי מגמ' ערוכה ביבמות דפ"ז ע"א דאהא דאיתא התם דכהנת החוזרת לבית אבי' כשנתאלמנה מישראל חוזרת רק לאכילת תרומה אבל לא לאכילת חזה ושוק קאמר שם ר' פפא הטעם משום דכתי' מלחם אבי' האכל לחם הקנוי לאבי' פרט לחזה ושוק דכהנים משלחן גבוה הוא דקזכי עכ"ל הגמ' א"כ מבואר להדיא דבתרומה לאו משלחן גבוה קזכי וא"כ צ"ע באמת על דברי הרמב"ם הנ"ל דמוכחי דגם בתרומה כהנים משלחן גבוה קזכי ודע דמ"ש התוס' דל"ח ע"א ד"ה והה"ד) לערלה בשתים וז"ל וא"ת טבל ותרומה ומעשר נילף בק"ו מחדש שינהגו בין בארץ ובין בח"ל וכו' וי"ל דאיכא למיפרך מה לחדש שכן אינו בשאלה תאמר בהני שהן בשאלה וטבל אע"ג שאינו בשאלה דלעולם הוי טבל עד שתקנו מ"מ כיון דאיסורו אינו אלא מחמת תרומה ומעשר לא חמיר מינייהו עכ"ל ההכרח לומר דאין כוונתם דטבל אסור אך מפני עירוב הרומה וכדברי רש"י דיבמות הנ"ל דהא הם ז"ל פליגי ע"ז ביבמות שם וכנ"ל אבל כוונתם רק דכיון דאיסור טבל הוא מסבת שלא הופרשה עליו תרומה א"א שיהי' חמור מתרומה דאח"כ ודו"ק ובלא"ה ההכרח לומר כן בכוונתם שהרי הזכירו מעשר