אתוון דאורייתא כ

כלל ב בו יבואר ענין איסור טבל ותרומה :

נסתפקתי הא דתרומה אסורה לזר אם הוא איסור חדש שנתחדש ע"י ההפרשה או דילמא עניינו שאיסור טבל שבו במקומו עומד שהתרומה התירה, איסור טבל שבה אך לכהן אבל לא לזר ותדע שהרי עונשם שוה שעונש טבל הוא במיתה ביד"ש וכן תרומה עונשה מיתה ביד"ש ע"כ נראה קצת מזה שאיסור תרומה לזר הוא מטעם טבל ומצאתי כן מפורש ( בתוס' יבמות דס"ו ע"ב ד"ה אלא דאהא) דאיתא התם בגמ' דתרומה אסורה לזר בהנאה של כילוי כתבו הם ז"ל שהוא משום דאיסור טבל בהנאה של כילוי ילפי' בפרק שני דשבת מקראי וכי היכי דילפי' לאסור טבל בהנאה של כילוי ה"נ ילפי' לאסור זו בתרומה דמסעת הרמה לא הותרה אלא לכהנים אבל לא לישראל עכ"ל כוונתם דכיון דבטבל יש לימוד מקרא דאסור בהנאה של כילוי ע"כ התרומה ממילא אסורה לזר בהנאה של כילוי כיון דהתרומה הותרה רק לכהנים אבל לזרים האיסור טבל שבו במקומו עומד וה"ז מפורש כדברנו הנ"ל ועוד מצאתי סברא זאת בירושלמי שבת פרק שני הלכה ה' דפליגי התם ר' חייא ובר קפרא בזר ששימש בשבת דלר"ח חייב שתים דשבת לכל נאסרה וכשהותרה במקדש הותרה אך לכהנים ולא לזרים ולב"ק כשהותרה במקדש לגמרי הותרה ואין כאן אלא משום זרות ופלוגתא זו היא ג"כ בבלי יבמות דל"ב ע"ב) אלא דבירושלמי שם הוסיף להביא בפלוגתא זאת דר"ח אמר לב"ק וז"ל הרי טבל עד שלא ניתקן אסור לזה ולזה משניתקן אסור לזרים ומותר לכהנים (פי' דמייתי ראי' דלא אמרי' כשהותרה לכל הותרה שהרי טבל משניתקן הותרה גם התרומה ואעפ"כ לא הותרה לכל רק לכהנים) א"ל שנייא היא דכתי' וכל זר לא יאכל קודש (פי' דגם שם לכל הותרה ואיסור תרומה לזר איסור חדש הוא דכתי' וכל זר וגו') עכ"ל הרי מפורש שסברא זאת הוא פלוגתת ר"ח וב"ק דלר"ח איסור טבל במקומו עומד בתרומה ולב"ק איסור הטבל חלף הלך לו ואיסור התרומה לזר איסור חדש הוא וראה זה חדש הוא בס"ד ואחד מתלמידי העיר בזה מש"ס נדרים די"ב ע"א דקאמר דאם נדר והתפיס בחלת אהרן ובתרומתו מותר משום דהוי מתפיס בדבר האסור לא בדבר הנדור וכ' הרא"ש שם ד"ה כחלת אהרן וכתרומתו וז"ל ואע"ג דמיחסרי ע"י פיו (שקורא שם ואומר ה"ז תרומה) לא הוי דבר הנדור דהא מעיקרא נמי הוא אסור משום טבל ופיו לא אסר אלא התיר שהוציא השיריים מידי טבל עכ"ל ונראה מזה שהתרומה מתרת אך את האיסור טבל אשר בהשירים אבל היא עצמה נשארת בטבלה לגבי זרים ע"כ דברי התלמיד ויפה העיר וע"ע בתוס' שם ד"ה כחלת שכ') ת"ל וא"ת והלא קדושת התרומה חלה ע"י דיבור והפרשה וא"כ הוי דבר הנדור וי"ל מכל מקום אין איסור שבתרומה בא ע"י הפרשה שהרי קודם לכך נמי הי' אסור משום טבל דהפרשת התרומה אינה כ"א להתיר עכ"ל ומדנקטו התוס' בקושייתם קדושת התרומה ובתירוצם איסור שבתרומה ע"כ נראה בכוונתם שיש בתרומה ב' ענינים א' קדושה ב' איסור והקדושה שבה הוא דבר מחודש ע"י ההפרשה אבל האיסור שבה הוא מטעם טבל לפי שעדיין לא התירה איסור הטבל שבה כ"א איסור הטבל אשר בשירים ועפי"ז יובן ג"כ מה שיש בתרומה ענינים מחודשים אשר אינם בטבל כחיוב חומש לזר ועשה דושמרתם את תרומותי ואכילתו בטומאת עצמו הוא בעשה ובטומאת הגוף הוא במיתה ביד"ש ונוהג בו שלישי לטומאה שכ"ז איננו בטבל והיינו משום דכ"ז בא מפאת קדושת התרומה אשר נתחדשה ע"י ההפרשה אולם באמת אין ראי' מדברי התוס' ורא"ש הנ"ל לומר דיש איסור טבל בתרומה די"ל דאיסור טבל לגמרי חלף תלך לו ע"י ההפרשה ואיסור התרומה איסור חדש הוא מטעם קדושת התרומה לא מטעם טבל ועכ"ז לא מיקרי דבר הנדור דדבר הנדור הוי אך כשהי' מותר באמת לפני נדרו ואחרי הנדר נאסר אבל בתרומה דגם לפני ההפרשה הית' אסורה משום טבל ע"כ נהי דפקע איסור טבל ע"י ההרמה ונתחדש איסור תרומה עכ"ז כיון שלא הית' התרומה מותרת בפועל באיזה זמן ונאסרה אח"כ ע"י דיבורו כ"א איסורה הי' מאז ומקדם ע"כ לא מיקרי דבר הנדור כיון שלא חידש דיבורו לאסור המותר ורק החליף איסור באיסור שהפקיע איסור הישן דטבל וחידש איסור החדש דתרומה וע"ע ברש"י יבמות דפ"ו ע"א שכ' דטבל אסור רק מפני תרומה המעורבת בו ע"ש וא"כ לדעת רש"י הנ"ל אין עוד מקום לומר דאחרי שהופרשה התרומה יש בה איסור טבל דאדרבה נהפך הוא דכל עיקר איסורו של טבל הוא רק מפני עירוב תרומה וע"ע בסנהדרין דפ"ג ע"ב דס"ל לרב דזר שאכל את התרומה אין בו רק עונש מכות אבל לא מיתה ביד"ש וא"כ לרב על כרחך דאיסור התרומה איסור חדש הוא דאי איתא דהתרומה נשארת בטבלה הי' ראוי שיהי' מיתה ביד"ש בתרומה כמו בטבל דהא בטבל מודה רב דעונשו מיתה ביד"ש ע"ש בסנהדרין אולם אי מהא לא ארי' די"ל דע"י ההפרשה הוקלש איסור טבל ממיתה ללאו וכעין זה איתא בקידושין די"ג ע"ב דקאמר דהא דמיתת הבעל מתיר ילפי' מדאסר רחמנא אלמנה לכ"ג מכלל דלכולי' עלמא שריא ופריך ודילמא לכ"ג בלאו לכ"ע בעשה ומשני האי עשה מאי עבידתי' אי אהני מיתת הבעל תישתרי לגמרי אי לא אהני מיתת הבעל תוקמה במילתא קמייתא ופריך אלמה לא אפיקתי' ממיתה ואוקימתי' אעשה מידי דהוי אפסולי המוקדשין דמעיקרא אית בהו מעילה ואסירי בגיזה ועבודה פרקינהו מעילה לית בהו בגיזה ועבודה אסירי עכ"ל הגמ' וא"כ גם כאן שפיר י"ל דע"י ההפרשה הוקלש איסור טבל ממיתה ללאו אולם באמת קשה בעיני לומר שיהי' איסור טבל בתרומה שהרי איסור התרומה נלמד ממקרא בפ"ע דכתי' וכל זר לא יאכל קודש וכן עונש מיתה ביד"ש אשר בתרומה נלמד ג"כ ממקרא בפ"ע וכמבואר שם בסנהדרין וא"כ מנין לנו לומר דאיסור תרומה מטעם טבל הוא הא קי"ל דלא דרשי' טעמא דקרא ותג דאפי' למ"ד דדרשי' טעמא דקרא זהו רק כשנותנים טעם שכלי המחויב מסברא החיצונה אל הכתוב אבל כאן אפי' נימא דאיסור התרומה מטעם טבל הוא עכ"ז הרי זה עצמו גזה"כ הוא מה שהתרומה מתרת איסור טבל אשר בהשירים ואינה מתרת איסור טבל שבה וא"כ לא שייך כאן כלל הא דדרשי' טעמא דקרא ואם גם נאמר דבאמת איסור התרומה איסור חדש הוא אלא דסוף סוף כיון שלא התירה תורה התרומה לזר ואדרבה אסרה אותה ע"כ מעילא גם איסור טבל הקדום נשאר שהרי לא הותר בשום כתוב ונימא דתרתי איתנהו בתרומה איסור תרומה וגם איסור טבל עכ"ז גם זה לא ניתן להאמר כלל דא"כ הי' מהראוי שזר האוכל תרומה ילקה שמונים ואם שמשטחיות דברי הירושלמי הנ"ל מוכח דלר"ח יש באמת ב' איסורים בתרומה דהיינו איסור תרומה וגם איסור טבל שהרי מדמי לי' לזר ששימש בשבת דחייב שתים לר"ח עכ"ז גם זה באמת מקושי ההבנה והדבר צריך אצלי תלמוד

עד כה דברנו בענין איסור תרומה ועתה נבאר ענין איסור טבל בעזה"י והנה כבר הבאתי דעתו רש"י ביבמות דפ"ו ע"א דטבל אסור מפני עירוב תרומה שבו והתוס' הקשו עליו שם דא"כ הי' ראוי שיהי' טבל מותר לכהן כיון שתרומה מותרת לו והנה בחידושי בסוגי'