אתוון דאורייתא טז

שלנה פרט על כל אבידה חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון וכו' ופריך אי מה הפרט מפורש דבר שנבלתו מטמא במגע ובמשא אף כל כו' אבל עופות לא כו' ומשני א"כ ניכתוב רחמנא חד פרט ופריך הי כיכתוב רחמנא אי כתב רחמנא שור ה"א קרב לגבי מזבח אין שאין קרב לגבי מזבח לא ואי כתב רחמנא חמור ה"א קדוש בבכורה אין שאין קדוש בבכורה לא ומשני א"כ כיכתוב רחמנא שור וחמור שה ל"ל ש"מ לאתויי עופות ופריך ואימא לאתויי עופות טהורים דומיא דשה דמטמא בגדים אבית הבליעה אבל עופות טמאים דלית להו טומאה דלא מטמאי בגדים אבית הבליעה לא וכו' והנה (שם דס"ג ע"ב) מייתי הש"ס תנא דבי חזקי' דדריש ג"כ להך קרא בכלל ופרט ומרבי מכעין פרטא דשור וחמור ושה כל בעלי חיים ולא פריך הך פירכא דדילמא אתי לאתויי רק עופות טהורים שיש לנבלתם טומאה בבית הבליעה דומיא דשור וחמור ושה דמטמא נבלתם במגע ובמשא אבל עופות טמאים דלית להו טומאה לא וכתבו ( שם התוס' דס"ד ע"א ד"ה יאמר בסברת) התנא הנ"ל דלא פריך הך פירכא וז"ל ואור"י דסובר זה התנא שאין לנו לתלות זה הדבר בצד טומאה כיון שטומאה חלוקה יותר מדאי שזה מטמא במגע ובמשא וזה בבית הבליעה דווקא עכ"ל כוונתם דא"א לומר דהנך פרטי אתי' לאתויי רק עופות טהורים מפאת הדמיון שדומים להם בטומאה כיון שהטומאה חלוקה יותר מדאי וכו' והנה צריך להבין מדוע התנא הקדום חשיב זה לדמיון ותנא דבי חזקי' לא חשיב לי' לדמיון ולפמ"ש י"ל דבהך סברא קמיפלגי דהתנא הקדום סובר דטומאת נע"ט היא מטעם מגע אלא שייחדה התורה מקום למגעו שאין לו טומאת מגע בשום מקום רק בבית הבליעה וכנ"ל וע"כ כיון שעכ"פ הוא מטעם מגע א"כ שפיר שם הטומאה משתתף עם טומאת שור וחמור ושה שנבלתם ג"כ מטמא במגע אלא שמגעם הוא בכל מקום מן הגוף וגם בכלים ואוכלין ומשקין. ומגע נע"ט יש לו מקום מיוחד בבית הבליעה דאדם ועכ"פ שם הטומאה שוה בשניהם ששניהם מטמאים ע"י מגע ותנא דבי חזקי' ס"ל דטומאת נע"ט היא מטעם אכילה ולא מטעם מגע ע"כ שפיר הטומאה חלוקה לגמרי כיון שהם מטמאים ע"י מגע ומשא ואלו נע"ט מטמא ע"י אכילה ודו"ק היטב ועי"ל דתנאים הנ"ל נחלקו במחלוקת אביי ורבא ( בנדה דמ"ב ע"ב) דס"ל לאביי דמקום נע"ט דהיינו בית הבליעה של אדם שנבלת ע"ט מטמא בו בלוע הוי ורבא ס"ל דבית הסתרים הוי הנפקותא ביניהם אי נבלת בהמה מטמא במקום ההוא במשא דאי בלוע הוי הא קי"ל דטומאה בלוע אפילו במשא אינו מטמא ואי בית הסתרים הוי הא קי"ל דבית הסתרים מטמא במשא אעפ"י שאינו מטמא במגע עש"ה בנדה ולפי"ז י"ל דהתנא הקדום סובר דבית הסתרים הוי וא"כ גם נבלת שור וחמור ושה מטמא בבית הבליעה ג"י משא ע"כ שפיר יש להם השתתפות עם נע"ט כיון שיש גם להם טומאה במקום שהוא מטמא ותנא דבי חזקי' סבר דמקום ההוא בלוע הוי וא"כ אין נבלתם מטמא שם כלל וע"כ שפיר אין להם השתתפות כלל כיון דבמקום שהם מטמאים דהיינו בגלוי או בבית הסתרים אין הכבלת ע"ט מטמא ואלו במקום שנע"ט מטמא דהיינו בבית הבליעה אזי הם אינם מטמאים כלל ודו"ק וע"ע( בנדה שם ד' מ"ב ע"א (דקאמר התם ביולדת שנעקר ממנה דם לבית החיצון לפני טבילתה לימי טומאה אז אעפ"י שטבלה אח"כ הרי היא טמאה כל זמן שהדם בה ופריך התם ר' ירמי' לר' זירא דאמאי טמאה הא טומאה בלועא זיא א"ל זיל שיילי' לר' אבין דאסברית כיהלי' וכו' אזל שיילי' א"ל עשאוהו כנבלת ע"ט שמטמאה בגדים בבית הבליעה ופריך הש"ס מי דמי התם אין לה טומאה בחוץ הכא כי נפיק לבראי ליטמא וכו' עכ"ל הגמ' וצריך להבן באיזה סברא נחלקו ר' זירא ור' אבין דס"ל דעשאוהו כנע"ט וכו' עם המקשן שהקשה דמי דמי התם אין לה טומאה בחוץ וכו' וגם דברי המקשן הנ"ל בעצמם צריכים הבנה ולפמ"ש י"ל ( דתנא התוס' שם ד"ה עשאוהו) כנבלת עוף טהור כתבו וז"ל אע"ג דבעלמא לא החמירו בטומאה בלועה הכא גזרו רבנן טפי כדי שלא יבואו לטעות ולטהר אפי' כשיצא הדם לחוץ וכו' עכ"ל ולכאורה לדברי התוס' הנ"ל ל"ל לומר עשאוהו כנבלת ע"ט וכו' ולא אמרו סתם שיטמא מכח הגזירה הכ"ל וצ"ל בפשיטות דאילו לא מצאו חכמים דכוותה באורייתא בשום מקום שתטמא טומאה בלועה לא היו מחדשים וגוזרים טומאה כזאת כי היכי דלא ליחזי מילי דרבנן כחוכא וכדאמרי' ג"כ ( בב"מ ד"ד ע"א אא"ב) הילך חייב מתקני רבנן מילתא דאיתא דכוותה באורייתא אלא אי אמרת הילך פטור מתקני רבנן מילתא דליתא דכוותה באורייתא בתמי' ע"ש וע"ע בחגיגה ד' כ"ג ע"ב) לא חידשו דבר בפרה ופירש"י אעפ"י שעשו בה חכמים מעלות הרבה לא חידשו בגזירת מעלותי' דבר שאינו מצוי בשום מקום עכ"ל ואם שהש"ס מסיק שם דהך דלא חידשו דבר בפרה קאי אמילתא אחריתי עכ"ז גם לפי המסקנא הסברא כן הוא דלא רצו לחדש דבר חדש לגמרי עש"ה ועוד דעכ"פ הרי מצינו שם סברא זאת לגמ' וע"כ נהי דלפי המסקנא גזרו בפרה טפי משום מעלות פרה עכ"ז בעלמא שפיר י"ל כן וע"ע (בחולין דל"ו ע"ב תוד"ה מתיב שכ' וז"ל וי"ל דה"ק דכיון דמדאורייתא לא אשכחנא הכשר בלא משקה ע"כ בבוצר לגת דאזיל לאיבוד ולא חשיב משקה לא הוי להו לרבנן למיגזר שמא יבצרנו וכו' אבל אם אשכחנא מדאוריתא הכשר בלא משקה בשום מקום ניחא עכ"ל וכהנה רבות ולפי"ז י"ל דר' זירא ור' אבין נחלקו בזה עם המקשן הנ"ל דאינהו ס"ל דטומאת נע"ט בבית הבליעה היא מטעם מגע ע"כ שפיר הי' החכמים יכולים לגזור שיטמא הדם הזה את האשה ע"י מגע שנוגע בבית החיצון אף שהוא טומאה בלועה כיון דמצינו דכוותה באורייתא טומאת מגע בדבר הבלוע דהיינו בנבלת ע"ט אמנם המקשן הנ"ל סובר דטומאת נע"ט היא בתורת אכילה ולא בתורת מגע וא"כ אכתי אין לטומאת הדם הזה דמיון כיון שטומאתו רק במגע ובמשא והרי לא מצינו טומאת מגע ומשא בבלוע בשום מקום שנבלת ע"ט הרי מטמא רק בתורת אכילה וע"כ שפיר ס"ל דאין לגזור טומאה כזאת וזהו שהקשה המקשן התם אין לה טומאה בחוץ וכו' הכוונה דכיון דנע"ט אינו מטמא בחוץ במגעו בשום מקום א"כ רחוק הוא שנאמר שטומאתו בבית הבליעה הוא בתורת מגע דא"כ מדוע אין לו מגע בשום מקום מן הגוף ולא בכלים ואוכלין ומשקין ככל טומאות מגע וע"כ יותר סברא שטומאתו היא רק בתורת אכילה וע"כ שפיר אין לו טומאה בחוץ רק בבית הבליעה דהיינו בגרון מפאת הנאת גרון דחשיב אכילה בכה"ת וכנ"ל וא"כ אכתי אין לטומאת הדם הזה דמיון באורייתא ואין ראוי לגזור טומאה כזאת ודו"ק ובאתי רק להעיר ודע דמגופא דקרא דכתי' וכל נפש אשר תאכל נבילה וגו' אין להוכיח שהטומאה מפאת אכילה די"ל שפיר דהטומאה מטעם מגע ואפקה רחמנא בלשון אכילה לגלות דבעי' שיעור אכילה בכזית וכעין שהי' בבית המנוגע דכתי' ג"כ והאוכל בבית יכבס בגדיו ואעפ"כ אין האכילה מטמא רק השהי' בבית ואפקה:

רחמנא בלשון אכילה לומר דבעי' שישהה שיעור אכילה וכמבואר (בברכות דמ"א ע"א וכן במי חטאת כתי' ומזה