אתוון דאורייתא יד

נא איכא להתיר שהרי באמת רוב ע"ה מעשרין הן אלא שסמכו חכמים מיעוטא לחזקת טבל וחשו להחמיר (תוס' יבמות דקי"ט ע"א ד"ה מחוורתא) וא"כ כיון איסור דמאי מכח החזקת איסור ע"כ זה הדמאי הותר במחנה הרי פקע חזקת איסור דידי' ה יש לו חזקת היתר למ"ד דמחזיקין מאיסור וסור דה"נ יש לנו להחזיק איפכא מהיתר להיתר הכא ההיתר שהי' לדמאי מפאת שהי' במחנה יש לנו להחזיק גם אאחרי בואו לעיר לומר שהוא מעושר ומותר מפאת שהוא מעושר ודברתי מזה במ"א אי שייך לומר בפ"ג חזקה מהיתר להיתר ובגוף נידון הירושלמי הנ"ל הערותי בו במ"א מכמה דוכתי ואכ"מ

אשוב לענינינו ואומר דמה שחידשתי דמליקת עוף קדשים זו היא שחיטתו והכרחתיו מש"סן מש"ס(זבחים דס"ט ע"א )וכנ"ל לכאורה קשה ע"ז מש"ס( יבמות דל"ב ע"ב) דפליגי התם ר' חייא ובר קפרא בזר שאכל מליקה חייב אחת או שתים ומטעמא דאאחע"א הוא דפליגי ע"ש אבל כ"ע מודי דמליקה לזר יש בה איסור משום נבילה וא"כ מוכח דמליקה לא חשיב שחיטה וי"ל דלגבי הכהן הוא דחשיבא מליקה שחיטה אבל לא לגבי זר וע"ע בזבחים דמ"ד ע"ב) דמצריך הש"ס קרא מיוחד דלכל חטאתם להתיר חטאת העוף לכהנים דסד"א נבילה היא עכ"ל הגמ' ואי איתא מדוע סד"א לומר כן הא ] לגבי כהן מליקתו היא שחיטתו ואיננה נבילה כלל וי"ל דרק אחרי דכתי' קרא דלכל חטאתם להתיר חטאת העוף לכהנים הוא דאמרי' דטעמא דקרא משום דמליקתו היא שחיטתו לגבי כהנים משא"כ לולי קרא הנ"ל לא הייתי אומר כלל כן ושפיר הי' אסור להם משום נבילה אולם עדיין צ"ע דכיון דלזר לא חשיבא מליקה שחיטה וכנ"ל א"כ חידוש הוא דחדית רחמנא לגבי כהנים להחשיב המליקה לשחיטה אצלם א"כ מנ"ל באמת למידרש טעמא דקרא הכי דילמא באמת אין כוונת התורה כלל להחשיב המליקה לשחיטה אצלם ומליקה היא נבילה באמת גם להם אלא שגזה"כ הוא שנבילה זאת מותרת להם וזהו ענין החידוש שחידשה תורה אצלם וע"ע( במנחות דמ"ה ע"א) דפריך אקרא דוכל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי א"ר יוחנן פרשה זו אלי' עתיד לדורשה רבינא אמר כהנים הוא דאצטריך לי' סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו אישתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל עכ"ל הגמ' וקשה ג"כ דמדוע סד"א לומר כן הרי המליקה איננה נבילה כלל לגבי כהנים כיון דמליקתו היא שחיטתו אצלם וא"ל דכוונת רבינא דה"א דהואיל ומליקה חשיבא שחיטה לגבייהו בקדשים ה"ה דחשיבא שחיטה בחולין דז"א דא"כ הול"ל דסד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו בקדשים אישתרי נמי בחולין ומדאמר דסד"א דאישתרי נמי נבילה וכו' מוכח דהייתי טועה להתיר גם שאר מיני נבילה ולאו דווקא נבלת המליקה והיינו על כרחך משום דמליקת קדשים לא חשיבא שחיטה כלל והוי נבילה באמת וע"כ שפיר ה"א דהואיל ואישתרי מליקה לגבייהו אישתרי נמי שאר נבילה וכו'] אולם י"ל דהא דס"ל לר' יוחנן דפרשה זו אלי' עתיד לדורשה ולא תי' כרבינא היינו משום דפליג באמת בזה ארבינא וס"ל דטעם היתר מליקה לכהנים הוא משום דמליקתו זו היא שחיטתו וע"כ לא הי' יכול לתרץ כרבינא וכנ"ל ואדרבה תמצא בזה דעת ר' יוחנן מוסברת דלטעמי' הוא דאזיל כיון שהוא הוא הבעל המאמר בסוגי' (דזבחים דפיד ע"ב) הנ"ל דשוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ חייב וקשה עליו קושית הגמ' ממתני' דשוחט עוף בפנים והעלה בחוץ פטור וצריך לתרץ כתי' הגמ' דשחיטת עוף. בפנים מיקטל קטלי' והיינו משום דמליקתו היא שחיטתו וע"כ השחיטה באמת איננה שחיטה כלל ומיקטל קטלי' וכפירושינו הנ"ל וא"כ כיון דס"ל לר' יוחנן דמליקתו היא שחיטתו ע"כ שפיר הוצרך לומר דפרשה זו אלי' עתיד לדורשה ולא הי' יכול לתרץ כרבינא וכנ"ל. וע"ע בחולין דק"כ ע"א דפריך דל"ל קרא דנפש לרבות השותה בחלב כגמריני' מנבילת עוף דכתי' בי' ג"כ קרא דנפש לרבות השותה ומשני דמה לנבילה שכן לא הותר מכללו תאמר בחלב שכן הותר מכללו אצל חי' ופריך דנבילה נמי הרי הותר מכללו במליקת חטאת העוף לכהנים וכו' ע"ש וקשה ג"כ דאין זה דומה כלל לחלב דחלב חי' הרי גם היא חלב כחלב בהמה אלא שהתירתו תורה וע"כ שפיר ה"ל חלב איסור שהותר מכללו משא"כ נבילה הרי לא הותר כלל במליקה כיון דמליקתו היא שחיטתו ואיננה נבילה כלל וענין השחיטה הוא שנשתנה בחטאת העוף שהצריכתו תורה לשחוט ע"י מעשה המליקה אבל איסור נבילה הרי לא הותר בו כלל ולפמ"ש דסברא זאת דמליקתו היא שחיטתו במחלוקת שנוי' בין ר' יוחנן ורבינא דמנחות הנ"ל א"כ י"ל בפשיטות דעדיפא מינה משני בחולין שם שינויא דהוי אליבא דכ"ע יעויש"ה בחולין והנה מה שהקשיתי אהך סברא דמליקתו זו היא שחיטתו מהא דאמרי'( ביבמות דל"ב) דמליקה אסורה לזר מטעם נבילה נתיישבתי דגם בשעיר המשתלח הרי אמרי' ביומא דס"ד ע"א דדחייתו לצוק זו היא שחיטתו לענין או"ב ואעפ"כ לכ"ע אסור באכילה דרק לענין הנאה פליגי בי' שם דס"ז ע"א אי שרי או אסור עש"ה אבל באכילה לכ"ע אסור ועל כרחך שהאיסור הוא מטעם נבילה דא"ל שהוא מטעם הקדש שהרי למ"ד דמותר בהנאה על כרחך דפקע מיני' איסור הקדש דלענין הקדש הרי אין שום חילוק בין אכילה והנאה וכנודע ועל כרחך צ"ל דנהי דדחייתו לצוק זו היא שחיטתו עכ"ז לענין היתר אכילה בעינן שחיטה ממש וצ"ע להבין הסברא בזה ועכ"פ כיון שמצינו כן בדחי' לצוק א"כ ה"ה במליקה שפיר י"ל כן. עוד מצאתי בעזה"י ראי' ברורה ונפלאה דמליקה בקדשים היא שחיטתו מהא דאמרי' בפסחים דס"ג ע"ב) דהמולק את העוף בערב פסח על החמץ עובר בלא תעשה אבל הקומץ את המנחה על החמץ אינו עובר וברש"י ד"ה אינו עובר כ' וז"ל דקמיצה וודאי לאו שחיטה היא עכ"ל כוונתו דכיון דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי ע"כ בעי' שחיטה דווקא וא"כ כיון דמולק על החוק חייב על כרחך דמליקה חשיבא שחיטה בקדשים דא"ל דאפי' אי אין מליקה שחיטה כלל עכ"ז שפיר חייב הואיל ועבודת המליקה היא במקום עבודת השחיטה בבהמה דז"א דהא גם קמיצת מנחה היא במקום שחיטה בבהמה וכמבואר בזבחים די"ג ע"ב) ובכמה דוכתי ועל כרחך דלענין שוחט על החמץ בעי' שחיטה ממש וע"כ שפיר פטור בקמיצה הואיל ואיננה שחיטה וא"כ מוכרח מזה דמליקה חשיבא שחיטה ממש בקדשים ומה שכתב רש"י דקמיצה וודאי לאו שחיטה היא צ"ל בכוונת תיבת וודאי דמליקה נהי דאיננה שחיטה סתמית עכ"ז בעוף קדשים עכ"פ היא שחיטתו או דנהי דאיננה שחיטה לגבי זרים עכ"ז לגבי כהנים עכ"פ חשיבא שחיטה וכנ"ל משא"כ קמיצה דוודאי לאו שחיטה הוא כלל וכלל ודו"ק ויש לעיין עוד הרבה בכ"ז ובאתי רק להעיר

והנה הספק אשר הזכרתי למעלה אי טומאת נבלת עוף טהור דמטמא בבית הבליעה הוא מטעם אכילה או מטעם מגע דע דנלענ"ד מוכח מכמה דוכתי דהיא רק מטעם אכילה והם. א) מש"ס (מנחות ד"ע ע"א דבעי למימר התם דאם הכניס פיו למעי נבילת עוף טהור ואכל הבצים אשר בפנים אינו טמא כדין