אתוון דאורייתא קו

ולכבס בערב פסח עד חצות מפאם שכן הבא ממדינת אום והיוצא מבית האסורין מספרין ומכבסין בחולו של מועד וברש"י דכיון דאשכחן בהו היתר במש"ע הלכך בארצפה עשר דקיל שרי לכולי עלמא עכ"ל ואע"ג דהא דבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מותרין לספר ולכבס בחוש"מ הרי הוא רק מפאת אי אפשר לפי שלא אחא אפשר להם לספר ולכבס לפני יו"ט ועכ"ז אמרי' דהואיל והותר הבלתי אפשר בחוה"מ הפעור ע"ב בע"פ דקיל הותר גם האפשר. י בברכות דף י"ח ע"א ובשבת מוסב ואוכל בשר (במי שמתו מוטל לפניו איירי] ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין עליו ומזמנין עליו וחייב בכל מצות האמורות בתורה רשב"ג אומר מתוך שנתחייב באלו להתחייב בכולן א"ר יוחנן תשמיש המטה איכא בינייהו וכו' עכ"ל הגמ' ומוכח מלישנא דרשב"ג דאמר מתוך שנתחייב כו' דסברתו הוא מטעמא דהואיל ואישתרי דכיון דא"א לאסור אכילת בשר ושתית יין וברכה וזימון כו' משום דהוי מילי דפררסיא והי' זה בזיון לשבת אם הי' אסור בדברים ההם ע"כ גם התשמיש אע"פ שהוא בצנעה ואין במניעתו בזיון לשבת עכ"ז אמרי' מתוך שהותרו לו אילו הדברים בהכרח ע"כ הותר לו גם התשמיש (והרי זו סברא דהואיל ואישתרי בדרבנן) וכיון דהתשמיש מותר ממילא הוא חיוב ג"כ מפאת מצוות עונה וזהו שאמר מתוך שנתחייב באילו נתחייב בכולן ודו"ק. ואולם במ"ק דכ"ג ע"ב מוכח קצת דיש טעם אחר לדברי רשב"ג הנ"ל ויש להתאים טעם הגמ' עם טעם הנ"ל ואין להאריך. י"א) עי' בצל"ח ביצה די"ב ע"א על תוד"ה דילמא וז"ל וטעם הדבר נלפע"ד דאף דלא ס"ל מתוך לענין איסור תורה עכ"ז באיסור רשויות דרבנן גם ב"ש מודה דאמרי' מתוך שהותרה לצורך כו' עכ"ל והנה אם אמרי' כן במלאכות דרבנן לב"ה ניחא כיון דלב"ה אמרי' במלאכות דאורייתא מתוך כו' ע"כ שוב במלאכה דרבנן ממילא שרי דכל דתקון כו' אבל לב"ש דלית להו מתוך בדאורייתא ואעפ"כ כ' אליבייהו דאמרי' כן בדרבנן ע"כ אין שום סברא למתוך הזה בדרבנן זולת טעמא דהואיל ואישתרי אישתרי דכיון דהוכרחו להתיר איסור רשויות שלהם לצורך אוכל נפש משום שמחת יו"ט ע"כ התירו אותם לגמרי אפי' שלא לצורך וכעין דברי המהר"ם חלאוה ז"ל הנ"ל דכיון דהוכרחו להתיר להשתמש לאור בית השואבה לצורך שמחה בעלמא הקילו להתיר להשתמש לאורו לגמרי אפי' לצורך הדיוט וכנ"ל ואולם אחרי העיון לא שייך במלאכות דרבנן ביו"ט סברא דהואיל ואישתרי דבשלמא בדאורייתא כיון שאמרה תורה כל מלאכה לא תעשו א"כ כל המלאכות בכלל האיסור אפי' לצורך אוכל נפש וא"כ מה שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו וגו' הותרו בזה המלאכות לצורך אוכל נפש מכלל איסורים מתחילה וע"כ שייך הואיל והותר לצורך כו' אבל במלאכות דרבנן שהם רק סייגים לדאורייתא א"כ עתה שכבר התירה התורה לצורך אוכל נפש לא יכלו חכמים להתחיל לאסור כלל מלאכות שהם לצורך אוכל נפש ולא היו המלאכות דרבנן לצורך א"נ בכלל איסור מעולם וא"כ לא שייך ג"כ לומר בהו הואיל ואישתרי כו' דזה שייך רק בהיתר הבא מכלל איסור לומר דהואיל ואישתרי אישתרי לגמרי משא"כ כאן שלצורך א"נ לא הותרו בהם איסורים דרבנן כ"א שלא התחיל בהם איסור מעולם ובאתי בכ"ז רק להעיר

כלל כז בו יבואר דבר המותר לכהנים לבד אי חשיב ממשקה ישראל. בש"ס זבחים דפ"ח ע"א אין מביאין מנחות ונסכים אז המדומע ופירש"י אעפ"י שמותר לכהנים דבעינן מותר לכל ישראל דכתי' ממשקה ישראל מן המואר לישראל עכ"ל ובתוד"ה מן המדומע כתבו וז"ל פי' בקונטרס מדומע דתרומה ורבינו חיים פי' מעורב בערלה ובלמי הכרם וכו' ופי' הקונטרס צ"ע איך יתיישב ממשקה ישראל כיון דשרי לכהנים עכ"ל והנה לעיל בכלל ב' הסברה מחלוקת רש"י ותוס' זבחים הנ"ל אי תרומה חשיבא ממשקה ישראל ויוצא מדברינו שם דלכ"ע דבר המותר לכהן חשוב ממשקה ישראל ורק תרומה שאני לרש"י דרש"י לטעמי' אזיל דס"ל) ביבמות פ"ו א' דכהנים בתרומה משלחן גבוה קזכי לפי הסברתינו דשם וע"כ לא חשיבא אכילה דידהו בתרומה אכילה הדיוטית ואיננה משקה ישראל עש"ה ואולם פה אדבר בעזה"י במחלוקת רש"י ותוס' הנ"ל לפי הכוונה השטחיית דפליגי אי דבר המותר לכהנים לבד השוב ממשקה ישראל או לא

והנה לכאורה נראה דדבר זה היא פלוגתא דאמוראי ביומא דס"ו ע"א דאהא דתנן שם במשנה בא לו אצל אעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו ומתודה וכך הי' אומר אנא השם חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל אנא השם כפר נא וכו' איתא התם בגמ' ואילו בני אהרן עם קדושיך לא קאמר מאן תנא א"ר ירמי' דלא כר' יהודה דאי כר' יהודה האמר יש להם כפרה (לכהנים) בשעיר המשתלח אביי אמר אפי' תימא ר' יהודה אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו עכ"ל הגמ' ומבואר דר' ירמי' ואביי פליגי בזה אי תיבת ישראל סתמא קאי גם על כהנים או קאי רק אישראלים זרים וא"כ ה"ה בהך דממשקה ישראל יש ג"כ ספק זה אי קאי גם על כהנים או קאי אישראלים זרים לבד ואי קאי גם אכהנים א"כ ממילא גם דבר המותר רק לכהנים חשוב ממשקה ישראל משא"כ אי קאי רק אישראלים זרים א"כ בעינן שיהי' דבר המותר לישראלים זרים דווקא. ואולם שתי תשובות בדבר חדא די"ל דתיבת ישראל לבד שפיר גם כהנים בכלל ושם ביומא שאני דאומר עמך ישראל ובחולין דקל"א ע"ב יש פלוגתא דתנאי אי שבט לוי איקרי עם או לא ע"ש וא"כ י"ל דבזה פליגי ג"כ אביי ור' ירמי' הנ"ל דר' ירמי' ס"ל דשבט לוי לא איקרי עם וא"כ אין כהנים בכלל עם וע"כ כיון שאומר עמך ישראל יש גילוי מתיבת עמך גם על תיבת ישראל דאין הכהנים בכלל ואביי ס"ל דשבט לוי איקרי עם וע"כ שפיר גם הכהנים בכלל או דס"ל דנהי דלא איקרו עם עכ"ז כשאומרים עמך ישראל אזי גם כהנים בכלל מפאת תיבת ישראל ולית לי' סברא דר' ירמי' דתיבת עמך היא גילוי גם על תיבת ישראל שאין הכוונה על הכהנים וי"ל עוד דאפי' למ"ד דלוים איקרו עם עכ"ז כהנים לכ"ע אין קרוים עם [ועי' תוס' שבועות די"ד ע"א ד"ה כולן דמוכח) דתיבת עם קאי טפי אלוים מכהנים] ולכ"ע אין כהנים בכלל עמך ורק בסברא שני' הנ"ל הוא דפליגי אי הו' תיבת עמך גילוי גם על תיבת ישראל או לא ותו אין ראי' מש"ס יומא הנ"ל כיון דהתם הוא מאמר הכ"נ וא"כ אין להביא ראי' מלשון בני אדם ללשון תורה וכמובן

והנה נראה עוד דאין מחלוקת רש"י ותוס' זבחים הנ"ל אי כהנים הם בכלל תיבת ישראל דוודאי נראה פשוט דגם כהנים הם בכלל אלא דמחלקותם הוא דרש"י ס"ל דכיון דכתי' ממשקה ישראל ע"כ בעינן דבר המותר לכל ישראל ותרומה דמותרת לכהנים לבד אע"ג דגם כהנים הם בכלל ישראל עכ"ז הרי הוא דבר המותר רק למקצת ישראל ולא חשיב ממשקה ישראל והכי בהדיא לישנא דרש"י זבחים הנ"ל שכ' דבעינן מותר ישראל וכו' והתוס' ס"ל דגם דבר המותר רק למקצת ישראל חשיב ממשקה ישראל ולפי"ז תהי' סברת רש"י כהא דאמרי' בכתובות ד"ז ע"א דאסור לעשות מוגמר