אתוון דאורייתא קז

ביו"ט משום דכתי' אך אשר יאכל לכל נפש ובעינן דבר השוה לכל נפש (ומוגמר אינו אלא למפונקים) ואולם י"ל דשם הלימוד הוא מתיבת לכל אבל כאן דלא כתי' ממשקה כל ישראל רק ממשקה ישראל א"כ אפשר דלא בעינן מותר לכל ישראל וכן בהך דכתובות שם אילו הי' כתוב אך אשר יאכל לנפש ג"כ לא הי' צריך להיות שוה לכל נפש והדיוק הוא רק מדכתי' לכל נפש ואמנם נזכרתי דברי הגמ' יבמות דע"ד ע"ב דאהא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה וכו' מייתי התם קרא דכתי' לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתי' ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה ופריך ואיפוך אנא וכו' אמר רבא אמר קרא נפש איזהו דבר ששוה בכל נפש הוי אומר זה מעשר (בקרא דכי אם רחץ בשרו כתי' נפש כי תגע בו אלמא במעשר מישתעי) עכ"ל הגמ' ומבואר דתיבת נפש לחוד מצריך ג"כ שיהי' שוה לכל נפש וממעט תרומה מפאת שאינה אלא לכהנים בלבד וא"כ שפיר י"ל דגם ממשקה ישראל מצריך דבר השוה לכל ישראל וממעט תרומה דהיא לכהנים בלבד. והנה יש לי לומר עוד יותר מזה דאפי' אי לא הי' כתוב משקה ישראל רק תיבת משקה לחוד בלתי תיבת ישראל ג"כ הי' מצריך דבר השוה לכל והי' ממעט תרומה וזה מהא דאמרינן בפסחים דל"ה ע"ב אהא דתנן שם במשנה דכהנים יוצאין ידי מצה בחלה ובתרומה ופריך שם בגמ' פשיטא ומשני מהו דתימא מצה שוה לכל אדם בעינן קמ"ל מצות מצות ריבה עכ"ל הגמ' ומבואר להדיא דלולי הריבוי דמצות מצות אזי תיבת מצה לחוד מצריך מצה השוה לכל אדם וממעט מצה של תרומה מפאת שמותרת רק לכהנים ואע"ג דלא כתי' מצת ישראל וא"כ ה"נ בהא דממשקה ישראל ג"כ יש לנו לומר כן דתיבת משקה לחוד קאי רק אדבר השוה לכל אדם וממעט תרומה כמו תיבת מצה הנ"ל וכל שכן השתא דלא כתי' משקה לחוד רק ממשקה ישראל דוודאי יש לנו לומר דבעינן מותר לכל ישראל אמנם ברש"י שבת דע"ו ע"ב ד"ה בלוסה כ' אהא דאמרינן התם דחמשת רבעים קמח חייבין בחלה הן וסובן ומורסנן וקאמר התם טעמא (דסובן ומורסנן מצטרף להשלים השיעור ולמיחשיב עיסה) שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה, וברש"י ד"ה בלוסה כ' מעורבת בסובנה ומורסנה הילכך לחם הארץ קרינא בי' עכ"ל הרי דגם דבר שאוכלין אותו עניים לחוד ואינו שוה לכל אדם מיקרי שפיר לחם הארץ וא"כ תיקשי דמדוע תיבת מצה מצריך דבר השוה לכל אדם ומאי שנא תיבת לחם מתיבת מצה וי"ל דשאני התם דכתי' לחם הארץ ע"כ י"ל דקאי אלחם שאוכלין אותו דלת העם אנשי כפרים המכוונים אנשי הארץ (בל"א לאנד מעננער כמו עם הארץ שהיא כינוי להמון ולדלת העם וע"כ שפיר עיסה בלושה בכלל מפאת שעניים אוכלין אותה ועי"ל דלחם הראוי לעניים מיקרי שפיר לחם השוה לכל אדם כיון דכל אדם הוא תחת אפשריות היותו עני ועוד דאי בעי מפקר נכסי וכו' משא"כ תרומה הראוי' רק לכהנים וזר הרי א"א לו להיות כהן ע"כ שפיר לא שוה לכל אדם וז"פ:

עוד נראה דמחלוקת רש"י ותוס' זבחים הנ"ל אי תרומה היא בכלל משקה ישראל מפאת שמותרת למקצת ישראל דהיינו כהנים או בעינן דבר המותר לכל ישראל ראוי שיהי' תלוי בפלוגתא דתנאי דפליגי בעלמא אי שה ואפי' מקצת שה (חולין ע"ט ב') וכדומה פלוגתות רבות בש"ס אם שם הדבר מצריך שיהי' כל הדבר או רק מקצת הדבר דה"נ תלוי בזה אי ממשקה ישראל פירושו ממשקה כל ישראל או ממשקה מקצת ישראל וז"פ

והנה מצאתי עוד בירושלמי סוכה פ"ד ה"ז דאהא דתנן שם במשנה שהמים והיין המגולין פסולין מע"ג המזבח קאמר שם בירושלמי מאי טעמא דכתי' ושה אחד וגו' ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל עד כדון מים יין (קושי' הוא עד כדון שמענו מים אבל יין מנלן) א"ר שובת המשמח אלקים ואנשים (וע"כ אין ראוי לגבוה כ"א כאשר הוא ראוי ג"כ לשמח אנשים) עכ"ל הירושלמי ובפני משה ד"ה עד כדון כ' לא שמענו אלא מים דממשקה ישראל כתי' דבר שהוא משקה לכל אדם מישראל עכ"ל נראה כוונתו דיין אינו משקה כל אדם דאין שותין אותו אלא מפונקים ומעונגים ורק מים היא המשקה של הכלל וע"כ יין בלא"ה אינו בכלל קרא דממשקה ישראל וע"כ הקשה הירושלמי דאכתי מנ"ל למעט יין מגולה דממשקה ישראל ליכא למעטי' דהא בלא"ה אין יין ממשקה ישראל ואפ"ה רחמנא אכשרי' לנסכים וא"כ גם יין מגולה ראוי שיוכשר ועכ"פ מבואר בזה דממשקה ישראל היינו רק דבר השוה לכל אדם מישראל ואין יין בכלל מפאת שהוא רק שתיית הנפונקים והמעונגים (כהך דכתובות דאך אשר יאכל לכל נפש ממעט מוגמר מפאת שאינו שוה לכל נפש והוא רק למפוכקים ולמעונגים) וא"כ ממילא דגם תרומה אינה בכלל כיון שאינה מאכל כל אדם מישראל רק מאכל הכהנים לבד ובאתי בכ"ז רק להעיר: