אתוון דאורייתא קד

קדשים דעלמא דהוא רק עשה אסרו לאונן בלילה לאכול קדשים אזי בליל פסח איידי דאכיל פסח אכיל נמי קדשים וכמ"ש בפרש"י ז"ל שם דמגו דשרו לי' רבנן אכילת פסח שרי לי' נמי אכילת שאר קדשים עכ"ל וזהו ממש סברא דהואיל ואישתרי אישתרי אם שיש לחלק בזה דשם איסור אחד הוא מטעם אנינות וא"א שיהי' אונן לזה ולא לזה עכ"ז נראה משטחיות דברי רש"י ז"ל כמ"ש שצא בסוכה דל"ט ע"א איתא דאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש סעודות וברש"י ד"ה כ' אבל מזון ג' מוסרין דאיכא למימר לסעודת שבת צריך וכיון שהותר בע"ש הותר לכל ימות השבת עכ"ל ואע"ג דמסירת דמי שביעית לע"ה אך מדרבנן הוא דאסור דאילו הי' איסור לאורייתא וודאי דגם לצורך שבת הי' אסור וא"כ מבואר להדיא דשייכא סברא דהואיל ואישתרי כו' גם באיסור דרבנן. ג') במרדכי בפרק אין מעמידין כ' וז"ל וראב"י העזרי כ' פרק כ"מ דאף בביתו אם היסב על השלחן ישראל האוכל מפת של עכו"ם ופת עכו"ם נקי' בידו והבעל הבית נזהר מפת של עכו"ם כיון שמצוה מוטלת עליו יבצע על היפה וראי' מירושלמי פת נקי' טמאה ופת קיבר טהורה על איזה מהן שירצה יבצע וכיון שהותר לו לבצוע מותר כל הסעודה הזאת וזכר לדבר דאמרי' מתוך שהותר לצרעתו הנחר לקריו עכ"ל. ד' )(המג"א בסי' פ"ח על מש"ס בהגה"ה וז"ל יש שכ' שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר כו' ואפי' במקום שנהגו להחמיר בימים נוראים וכה"ג שרבים מתאספים לילך לביהכ"נ מותרים לילך לב"ה כשאר נשים כי הוא להם עצבון גדול שהכל מתאספים והם יעמדו חוץ ע"כ וכ' ע"ז) המג"א סק"ג וז"ל ונ"ל כיון שמותרים לילך לב"ה מותרים ג"כ להתפלל רמז לדבר דאמרי' ריש יבמות הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו, עכ"ל. ה') בירושלמי סוף עירובין אהא דתנן שם במשנה שרץ שנמצא במקדש (בשבת) כהן מוציאו בהמיינו כו' (ולא חייש לטלטול דאין שבות במקדש) ר' עקיבא אומר מקום שחייבין על זדונו כרת כו' היינו (היינו מכל העזרה שהנכנס לה בטומאה חייב כרת) משם מוציאין אותו ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר ובירושלמי שם איתא וז"ל הוציא ממקום שחייבין עליו כרת ונפל למקום שאון חייבין עליו כרת כבר נראית לצאת (ומותר להוציאה הלאה לגמרי כיון דהתחלת הוצאתה הראשונה הי' בהיתר) מצא אחר בצידו (כשנפלה זו במקום שאין חייבין עליו כרת מצא אצלה שם עוד שרץ אחר) מוציא את שניהם או אינו מוציא אלא את שנראה לצאת (מי אמרי' דהואיל ואישתרי להוציא את זו שנראית לצאת ואע"פ שעתה היא שאין במקום שאין חייבין עליו כרת מותר ג"כ להוציא את השני' עמה אע"פ שתחילת מציאתה של שני' הוא במקום שאין חייבין עליו כרת או דילמא נהי דההיא שרי להוציאה הואיל והתחיל בה בהיתר במקום שחייבין עליו כרת מ"מ השני' אסורה להוציא כיון דתחילת מציאתה במקום שאין חייבין עליו כרת ולא אמרי' דהואיל ואישתרי הראשונה אישתרי השני') וכו' משביתה אחת למדו כמה שביתות עכ"ל הירושלמי ובפני מהה שם פירש דהך משביתה אחת כו' הוא פשיטות האיבעי' הנ"ל וז"ל הפ"מ דמכיון שהותר לו שבות אחת במקדש לטלטל ולהוציא זה שנראה לצאת מוציא גם את השני עמו דכיון שהותר הותר כמה שביתות עכ"ל וא"כ ולפי' הפ"מ הנ"ל הרי נפשטה האיבעי' וסבירא לן לפי פשיטות האיבעי' דאמרי' סברא דהואיל ואישתרי כו' אפי' באיסורין דרבנן ואולם בקרבן עדה שם פירש דהך אמשביתה אחת כו' יש לו מובן אחר לגמרי ואינו מוסב כלל על האיבעי' הנ"ל ולפי פירושו שם נשארה האיבעי' הנ"ל איבעי' דלא איפשטא עש"ה והנה י"ל דאין האיבעי' דהירושלמי הנ"ל אי אמרי' באיסורין דרבנן סברא דהואיל ואישתרי כו' רק י"ל דזה הי' פשוט לירושלמי דגם בשבותין דרבנן שייך הואיל ואישתרי כו' רק האיבעי' הוא דכיון דמה שמותר להוציא את הראשונה אחרי שנפלה במקום שאין חייבין עליו כרת איננו היתר בעצם רק ההיתר שלו הוא ג"כ קצת מטעמא דהואיל ואישתרי כו' דכיון דהותר כבר להוציא ממקום שחייבין עליו כרת ע"כ מותר להוציאו גם אחרי שנפל במקום שאין חייבין כו' וע"כ י"ל דרק היתר בעצם יכול לגרור עוד היתר ואמרי' בי' סברא דהואיל ואישתרי כו' אבל זו שאין היתר שלה ג"כ כי אם מטעמא דהואיל ואישתרי כו' ע"כ אין היתר מפאת הואיל ואישתרי יכול לגרור עוד היתר שני מטעמא דהואיל ואישתרי ויש לסברא זאת דמיונות רבים ומבוארים אצלי בחידושי במק"א באריכות ואולם זהו אם נאמר דהא דאין שבות במקדש הוא רק מטעם דחוי' או אפי' אם הוא מטעם הותרה ג"כ יש מקום לדברינו הנ"ל אבל אם נאמר דהא דאין שבות במקדש היינו משום שבשעה שגזרו על השבותים לא התחילו לגזור כלל על השבותין דמקדש (וקצת שבותים האסורים גם במקדש אסרו אותם בפירוש אבל השבותים המותרים במקדש הם מפאת שלא התחילו כלל לגזור על שבות דמקדש) אזי נראה דהוי כאן שפיר רק חד הואיל ואישתרי דמה שהותר להוציא הראשונה ממקום שחייבין עליו כרת הרי זה איננו בגדר אישתרי רק שלא התחיל להיות איסור מעולם כיון דהיתר שלה הוא מטעמא דאין שבות במקדש וא"כ מה שהותר להוציא אותה אחרי נפילתה למקום שאין חייבין עלי' כרת הרי זה ההיתר הראשון ושפיר ראוי לומר דמותר להוציא גם את השני' מטעמא דהואיל ואישתרי וכו' ודו"ק ויש לדון בזה הרבה ובאתי פה רק להעיר. ו') מצאתי בקידושי מהר"ם חלאום, ז"ל (אחד מגדולי הראשונים ז"ל) בפסחים דכ"ו ע"א וז"ל וא"ת דאמרי' בהחליל אשה בוררת חיטין לאור בית השואבה ומקשה בירושלמי והלא מועלות ופריק קול ומראה וריח אין בהם כו' ומאי קא פריק והא איסורא מיהא איכא איכא למימר שאני התם דכיון שאין האיסור אלא דרבנן והקילו להשתמש לאורה שלא לצורך גבוה אלא לשמחה בעלמא כיון דהקילו הקילו אפי' לצורך הדיוט לגמרי עכ"ל ז') דקדקתי אני העני מהא דאמרי' במגילה דכ"ז ע"א איבעי' להו מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כיון דלא מעליא לי' אסור או דלמא כיון דליכא לעלויי עלויא אחרינא שפיר דמי כו' ת"ש מניחין ס"ת ע"ג ס"ת כו' הנחה קאמרת שאני הנחה דלא אפשר דאלת"ה מיכוך היכי כרכינן והא קא יתיב דפא אחברי' אלא כיון דלא אפשר שרי ה"נ כיון דלא אפשר שרי עכ"ל הגמ' ולכאורה אין לדברי הש"ס הנ"ל הבנה כלל דהא כריכה שפיר שרי כיון דלא אפשר בענין אחר אבל הנחת ס"ת ע"ג ס"ת דאפשר בעניין אחר מדוע יהי' מותקועל ועל כרחך דכוונת הש"ס הוא דהואיל והוצרך להתיר הנחת תורה ע"ג תורה בכריכה ע"כ הואיל ואישתרי אישתרי לגמרי ואפי' בהנחה בעלמא של ס"ת על גבי ס"ת ואע"ג דהנחת תורה ע"ג תורה פשיטא דאין טעם לאוסרו כ"א מדרבנן וא"כ מבואר בזה דגם בדרבנן שייך הואיל ואישתרי אישתרי ושוב אחרי כן מצאתי במרדכי פ' הניזקין שכ' וז"ל הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין משום כדי חייו כ' ראבי' ומשום כדי חייו אמרו אפי' יותר מכדי חייו וכן אנו מפרשים גבי מה שאירש מאבא מכור לך וכן בפרק א"כ גבי רבית דעכו"ם וכדאמרי' במגילה מיכרך דפא אדפא