אתוון דאורייתא קג

לאכילה אינה תרומה עכ"ל הרי דדייק דבעינן היתר אכילה דייקא ואולם אם נאמר דטבל אסור לבטל לכתחלה מה"ת עדיין יש להעיר דהא אכתי התרומה מתרת את השירים בסוגי' דפסחים הנ"ל גם לאכילה שהרי עד עתה שהי' טבל הי' אסור לבטלם ולאוכלם ועתה הרי אפשר לבטלם ולאוכלם ע"י ביטול (דהא קיימינן התם למ"ד דחמץ מותר בהנאה וא"כ הביטול מותר מה"ת לדיעות הסוברים דמה"ת מותר לבטל איסור) ואי דצריך מעשה הביטול תחלה עכ"ז שפיר חשוב שירים נכרים כמו בכל תרומה שעדיין השירים טבולים למעשרות ומחוסר מעשה הפרשת המעשרות ואעפ"כ חשיב שירים נכרים וכמו שהארכנו למעלה וי"ל דכיון דלא יוהאכלו השירים כ"א ע"י ביטול ע"כ בטל כמאן דליתי' דמי ולא חשיב שירים נכרים ויש להאריך בזה ובאתי בכ"ז רק להעיר: כלל כו בו יבואר אי אמרי' הואיל ואישתרי אישתרי באיסורים דרבנן

בקונטרס הגדול אשר לי בסוגי' דחצר אשר כתבתי עוד בבחרותי חידשתי שמה ריש פרק הזורק אהא דאמרי' התם ההוא שכ"מ דכתב לי' גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא ולא הספיק למיתבי' לה למחר תקף לי' עלמא אתו לקמי' דרבא אמר להו זילו אמרו לי' ליקני' נהילה לההוא דוכתא דיתיב בי' גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותיפתח ותחזיק בי' ותנן נעל גדר פרץ כ"ש הרי זו חזקה (ותקנה את הגט מטעם אגב) א"ל ר' עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף לסוף איגלאי מילתא דארוסה הואי וכו' הדר אמר רבא לא שנא ארוסה ול"ש נשואה גיטה וחצירה באין כאחד עכ"ל הגמ' וכתבתי ע"ז בחידושי וז"ל

עוד דקדקו הראשונים דמאי איריא דהותר רבא קנין החצר בשבת ולא הותר לטלטל הגט בשבת ולגרש בנתינה בלא קנין החצר ונלפענ"ד ליישב ויתורץ ג"כ מה שהביאו הראשונים בשם הר"ש שהותר איסור טילטול הגט בשכ"מ בשבת והראשונים ז"ל תמהו עליו שהוא נגד הגמ' הנ"ל דהרי רבא לא הותר לגרשה על ידי טילטול ונלפענ"ד לפמ"ש למעלה בחידושי שם והוא סברא הכתובה בספר קצה"ח סי' ומפורסמת בכל האחרונים) דהא דגיטה וחצירה באין כאחד תלוי אי צריך קנין וזכי' בגט או אין צריך רק נתינה וקבלה בלבד דאי צריך קנין וזכי' אז לא אמרי' גיטה וחצירה כו' ואי צריך רק נתינה וקבלה אז אמרי' גיטה וחצירה כו' (וע"ש בקצה"ח שכתב דזה סבת החילוק שבין גט לשטר מתנה דגבי גט אמרי' גיטה וחצירה באין כאחד ואילו גבי שטר מתנה לא אמרי' שטר מתנתו וחצירו באין כאחד והיינו משום דבגט א"ל קנין הגט רק קבלה בלבד ע"כ אמרי' שפיר גיטה וחצירה כו' משא"כ בשטר מתנה שצריך לקנות השטר וגם את החצר ע"כ א"א להתחיל קנין כלל עש"ה מילתא בטעמא) ולה"א דרבא דלא ידע מהא דגיטה וחצירה כו' היינו משום דהי' סובר דצריך קנין וזכי' בגט (כמו שפלפל בזה בס' טיב גיטין שם וגם אני בחידושי הארכתי שם ואכ"מ) וע"כ לא אמרי' גיטה וחצירה כו' ולבסוף דאמר דגיטה וחצירה כו' נתחדשה לו אז הסברא דאין צריך קנין וזכי' בגט רק נתינה וקבלה בלבד וע"כ אמר ג"כ סברא דגיטה וחצירה וכו' ולפי"ז נלפענ"ד לחדש דהנה זה פשוט בכל מפרשי הסוגי' דאע"ג דגירושין גופייתו (היינו היתר קשר אישות ע"י גירושין) אסור בשבת מ"מ משום שכ"מ התירו אלא דטילטול הגט וכן קנין החצר לא הוו גוף הגירושין כי אם היתר של איסורים אחרים לבד עצם הגירושין דהיינו איסור טלטול מוקצה ואיסור עשיית קנין בשבת וע"כ לכאורה שפיר הקשו הראשונים דמאי חזית לגרש ע"י קנין החצר ולהתיר איסור קנין בשבת ולא לעבור על איסור טלטול ה"ל לגרש ע"י נתינה ולהתיר איסור טלטול שלא לעבור על איסור קנין ולפי"ז נלפענ"ד לפמ"ש התוס' ביבמות דף ח' ע"א ד"ה רבא אהא דס"ל לרבא התם דלא אמרי' סברא דהואיל ואישתרי אישתרי מאיסור אשת אח לאיסור אחות אשה ואילו במצורע שחל שמיני שלו בערב פסח וראה קרי בו ביום וטבל אמרי' הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו היינו משום דשם טומאה אחת הוא אבל אחות אשה ואשת אח הם שני שמות ובשני שמות לא אמרי' סברא דהואיל ואישתרי אישתרי עש"ה ולפי"ז נלפענ"ד לומר גם כאן באיסורין דרבנן דכיון דלס"ד דרבא דס"ל דצריך קנין וזכי' בגט א"כ הגירושין גופייהו נכלל בהם איסור קנין תמיד שהרי הגט גופי' הוא קנין כיון דצריך קנין וזכי' בגט וה"ל כשאר קנין נייר וא"כ כיון דעל כרחך הוצרך לגרש בשבת דהגירושין הרי הותרו בשכ"מ א"כ על כרחך להם לעבור אאיסור קנין בשבת מפאת קנין הגט וע"כ יותר מסתבר להתיר איסור קנין דחצר כיון שכבר הותר איסור קנין בגט וכעין דאמרי' באיסורין דאורייתא בכה"ג הואיל ואישתרי אישתרי משא"כ איסור טילטול הגט שאיננו שם אחד עם האיסור קנין וא"כ איסור חדש הוא ול"ש בי' סברא דהואיל ואישתרי כו' לרבא וע"כ שפיר הותר רבא הקנין ולא הותר הטילטול כיון שהי' אפשר לגרש בלי עבירת איסור טילטול כלל ע"י דתיזול איהי ותיחוד ותפתח כו' מבלי שתטלטל הגט כלל משא"כ בלי עבירת הקנין הרי אי אפשר לגרש שהרי הגט עצמו צריכה לקנותו וכנ"ל. ולפי"ז נתיישבה שפיר דעת הר"ש הנ"ל שהותר לגרש בשבת בשכ"מ ע"י טילטול והוא לכאורה נגד הגמ' וכנ"ל ולפמ"ש ניחא בפשיטות דבאמת הרי איסור והקנין והטלטול שוה אלא דלה"א דרבא דס"ל דצריך קנין וזכי' בגט וע"כ כיון דאפי' יגרש ע"י הטלטול יעברו ג"כ אאיסור קנין דגט ע"כ אמרי' הואיל ועל כרחך אישתרי איסור קנין דגט אישתרי נמי איסור קנין דחצר ולא הותר איסור טלטול שאינו מוכרח להיות היתר בכאן משא"כ אליבא דאמת דחידש רבא דגיטה וחצירה כו' והיינו משום דחידש דא"צ קנין וזכי' בגט דע"כ אמרי' גיטה וחצירה כו' וכמ"ש למעלה וא"כ במה שהותר איסור הגירושין בשכ"מ בזה הרי לא הותר לפי האמת איסור הקנין כלל כיון דהגירושין לפי האמת איננם קנין כלל וא"כ שוב קנין החצר ואיסור טילטול שניהם שוים ושפיר הותר הר"ש ז"ל האיסור טלטול דמאי חזית להתיר איסור קנין יותר מאיסור טלטול וכקושיית הראשונים הנ"ל באמת וא"כ למה לנו לחפש עצות לגרש ע"י קנין החצר כשאפשר לגרש סתם בנתינה וטלטול כיון ששניהם שוים באיסורן ורק לה"א דרבא דלא ידע מהא דגיטה וחצירה כו' והי' סובר דצריך קנין וזכי' בגט ע"כ שפיר שייך להתיר יותר איסור קנין החצר מטעמא דהואיל ואישתרי כו' מלהתיר איסור טלטול שאינו מוכרח להיות היתר בכאן ולא שייך בי' הואיל ואישתרי וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא בעזה"י עכ"ל בחידושי

והנה מה שחידשתי בזה דגם באיסורים דרבנן שייך הואיל ואישתרי אישתרי לכאורה יש להסתפק בזה ולומר דזה שייך רק באיסורין דאורייתא שהאיסורים הם מגזה"כ אבל בדרבנן לא שייך זה דכל תקנות וגזירות חכמים הכל תלוי בטעמים ולזה יש טעם להתיר ולזה אין טעם וכמובן וע"כ שמתי אל לבי לברר זה ונלפענ"ד דגם באיסורין דרבנן שייך הואיל ואישתרי אישתרי ויש לי הרבה ראיות לזה בעזה"י ואלה המה. א') בש"ס זבחים דצ"ט ע"ב איתא דלמ"ד אנינות לילה מדרבנן ובאכילת פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת ובאכילת