אתוון דאורייתא קא

תמרים לחיותא היכי שדינן להו ביו"ט (כיון דלאדם לא חזי ולהאכילה לבהמה לא שרי אסירי בטלטול) א"ל הואיל וחזו להסקה תינח ביבישתא ברטיבתא מאי איכא למימר א"ל הואיל וחזו להיסק גדול עכ"ל הגמ' הצריך לענייננו ומבואר בזה דר' יוסף ס"ל דראוי להיסק גדול מיקרי ראוי אע"ג דהיסק גדול לא שכיח וכנ"ל וא"כ שוב לדידי' הדק"ל דא"כ ביטלת כל מלאכת שבת וכו' דראוים לחולה שיש בו סכנה וכמובן ועל כרחך צ"ל דר' יוסף לית לי' הואיל והיינו משום דסובר דלא אזלינן בתר המעשה רק בתר המחשבה דהא פלוגתא דהואיל בהא תליא וכנ"ל וא"כ ר' יוסף לטעמי' שפיר ס"ל ג"כ בהך דמ"ק דאזלינן בתר המחשבה ושחשיב מלאכת זורע מפאת המחשבה לצמוחי פירא

והנה יש לי לומר בזה עוד דבר נחמד בעזה"י עפ"י הך סוגי' דביצה כ"א ב' הנ"ל שהבאתי דאביי שאל לר' יוסף ברטיבתא מאי איכא למימר א"ל חזי להיסק גדול והנה י"ל וכן נראה פשוט דגם אביי ידע את המציאות דסופלי רטיבתא ראויין להיסק גדול והא. דשאל לר' יוסף ברטיבתא מאי איכא למימר נחלק בזה עם ר' יוסף בסברא הנ"ל אי מידי דחזי רק לדבר דלא שכיח נקרא ראוי או לא ופליגי ממש בפלוגתת ר' נחמן ור' ששת דביצה הנ"ל דר' ששת ס"ל דחזי להיסק גדול מיקרי ראוי ור' נחמן ס"ל דלא מיקרי ראוי מפאת דהיסק גדול לא שכיח וכש"ס ב"ב הנ"ל וכמו שהסברנו ובזה עצמו נחלקו ג"כ אביי ור' יוסף הנ"ל דאביי ס"ל דחזי להיסק גדול הואיל ולא שכיח לא מיקרי ראוי וע"כ שפיר שאל ברנויבתא מאי איכא למימר ור' יוסף השיב לו היפוך סברא זאת רק דגם חזי להיסק גדול מיקרי חזי להסקה וכמובן ומעתה הנה נולד לנו הסברה כמין חומר בעזה"י בסיגי' דש"ס שבת דע"ו דתנן התם במתני' המוציא תבן כמלוא פי פרה (בשבת חייב) עצה (תבן של מיני קטנית) כמלוא פי גמל (דהוא תבן גס ביותר ולא חזי לפרה רק לגמל ושיעורא דפי גמל נפיש משיעורא דפי פרה) וכו' ובגמ' שם כי אתא ר' דימי אמר המוציא תבן כמלוא פי פרה לגמל (דההבן בעצמותו הרי יש בו שיעור הוצאה לפרה אלא דזה חישב להאכילו לגמל ולגמל הרי שיעורו מעט דפי גמל נפיש מפי פרה וכנ"ל) ר' יוחנן אמר חייב ר"ל אמר פטור באורתא א"ר יוחנן הכי ולצפרא הדר בי' א"ר יוסף שפיר עביד דהדר דהא לא חזי לגמל (דהרי חישב לגמל ולגמל הרי אינו ראוי מפני קטנות השיעור וע"כ אינו הוצאה וראוי שיופטר) א"ל אביי אדרבה כדמעיקרא מסתברא דהא חזי לפרה עצם התבן הרי חשוב הוא כיון דחזי לפרה ואע"פ שהוא חישב עליו לגמל ולגמל הא זוטר עכ"ז אינו נפקע חשיבות עצמותו מפאת מחשבתו ושפיר עצם המעשה היא מלאכת הוצאה ושפיר ראוי שיתחייב) וכו' עכ"ל הגמ' הרי שלך לפניך דאביי ור' יוסף נחלקו פה בהדיא אי בתר מחשבה אזלינן במלאכת שבת או בתר המעשה אזלינן דר' יוסף ס"ל דאזלי' בתר מחשבה וע"כ כיון שחישב לגמל ולגמל הא לא חזי ע"כ אין המעשה נחשב למלאכת הוצאה ופטור ואביי ס"ל דבתר מעשה אזלינן והתבן בעצמותו הרי הוא הוצאה כיון דהוא שיעור הראוי לפרה וע"כ אין מחשבו מועלת להפקיע השם מלאכה ושפיר ראוי שיתחייב וכנ"ל ומעתה הנה לפנינו מאיליו הבנה כמין חומר בעזה"י בטעם מחלקותם דתרוייהו לטעמייהו אזלי דאביי לטעמי' דס"ל בסוגי' דביצה הנ"ל דראוי למידי דלא שכיח לא נקרא ראוי א"כ יכול לסבור שפיר כרבה דאורי' הואיל ודאזלינן בתר המעשה וכנ"ל ואי דא"כ ביטלת כל מלאכת שבת דראוין לחולה שיש בו סכנה ז"א דראוי לחולה וכו' לא חשיב ראוי משום דלא שכיח וע"כ שפיר ס"ל לאביי גם בהך דשבת דאזלינן בתר המעשה במלאכה ולא בתר מחשבה וכנ"ל ור' יוסף ג"כ לטעמי' אזיל דס"ל דחזי להיסק גדול מיקרי ראוי אע"ג דלא שכיח וא"כ שוב אין יכול לסבור הואיל וכו' דא"כ ביטלת כל מלאכת שבת וכו' וכמובן וסובר כר' חסדא דלא אמרי' הואיל והיינו משום דבתר מחשבה אזלי' וע"כ שפיר סובר ג"כ בהך דשבת דבתר מחשבה אזלינן וכן סובר שפיר ג"כ בהך דמועד קטן ב' ב' דבתר מחשבה אזלינן וכנ"ל ויש לנו להפוך ג"כ כל ענייני לשיטתו הנ"ל ולומר דמפאת סברת ר' יוסף דשבת ודמ"ק הנ"ל ע"כ לית לי' דרבה דאמר הואיל וכמובן וע"כ מצי סבר בהך דביצה דחזי להיסק גדול חשיב ראוי אע"ג דלא שכיח ואביי לטעמי' דס"ל כרבה דאמרי' הואיל דהוא משום דבתר מעשה אזלי' דהכי ס"ל לאביי בהדיא בסוגי' דשבת הנ"ל דבתר מעשה אזלי' וכנ"ל וא"כ שוב ההכרח לומר דמידי דלא שכיח לא מיקרי ראוי דאל"כ ביטלת כל מלאכת שבת וכנ"ל וע"כ סבר שפיר בהך דביצה דחזי להיסק גדול לא מיקרי ראוי כיון דלא שכיח וכנ"ל ודו"ק כי כל הנך לטעמייהו מאירים כספירים בעזה"י.. והנה אשוב לענינינו ואומר דיש להבין פלוגתא דאביי ורבא עירובין דל"ז ע"ב הנ"ל וז"ל הגמ' רבא אמר שאני התם דבעינן ראשית ששירי' ניכרין אלוקח יין מבין הכותים וכו' קאי וקאמר דטעמא דתנאים האוסרים הוא משום דאחרי שאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכו' הרי הב' לוגין אלו עדיין מעורבים בשירים ואין השירים ניכרים לעצמן ולא הוי תרומה) א"ל אביי אלא מעתה הי' לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה ואם לא ירדו גשמים היום יהא זה תרומה ע"ז ה"נ דבין ירדו ובין לא ירדו אין בדבריו כלום וכ"ת ה"נ והתנן תרומת הכרי זה בתוכו וכו' קרא שם ( אע"ג דעדיין מעורבת בשירים) וכו' עכ"ל הגמ' הנה דרבא ואביי נחלקו בזה דרבא ס"ל דבעינן שירים ניכרים ואביי סובר דלא בעינן שירים ניכרים ויש להבין טעם מחלקותם עפ"י המובן לך מכלליות דברינו הקודמים דמ"ד דבעי' שירים ניכרים ההכרח שיסבור דח"ש אסור מה"ת (לפי מאי דפי' ר' הונא ברי' דר' יהושיע בסוגי' דפסחים הנ"ל דאין די בשיור במציאות רק בעינן שהתרומה תתיר את השירים ואל"כ לא חשיב שירים ניכרין ולא מצינו חולק עליו בזה שיסבור דבעינן שירים ניכרים במציאות ולא בהיתר דאף שלמעלה פילפלתי לומר דר"ש ור' ששת ס"ל כן עכ"ז זהו רק דרך פילפול ואיננו מוכרח) דאל"כ הרי אין ח"ש שירים ניכרים וכמהריט"א הנ"ל וא"כ יוצרך בכל תרומה שיהי' כזית ומשהו מטעמא דכל שהימנה עלי' וכו' וכנ"ל ואילו שמואל ור' יוחנן ור"ל כלהו ס"ל דחטה אחת פוטרת וכו' כמבואר בע"ז דף (ע"ג ע"ב) ואין חולק בזה לומר דבעינן שיעור בתרומה וכנ"ל ותו דא"כ לא משכחת תרומה לעולם דתמיד בכל שיעור שיוצרך בה נאמר כל שהימנה עלי' וכו' וכנ"ל וא"כ ההכרח לומר דח"ש אסור מה"ת וחשיב שפיר שירים ניכרים וכמהריט"א הנ"ל ואולם מ"ד דלא בעינן שירים ניכרים מצי סבר שפיר דח"ש מותר מה"ת

והנה כבר הבאתי דברי השו"ת ח"צ ז"ל ודבריו נודעים דהא דח"ש אסור מה"ת הוא מפאת דאחשבי' לאכילה ואע"ג דבעצם איננו אכילה עכ"ז אהני מחשבת האוכל לשווי' אכילה (ומ"ש למעלה דאי ח"ש אסור רק מטעם אחשבי' לא חשיב שירים נכרים כיון דהאחשבי' הוא רק בשעת האכילה ומתחלה היתר הוא הרי כתבתי רק דניתן להאמר כן אבל אין זה מוכרח וכמובן די"ל שפיר דסוף סוף מתחלה הי' אסור לו לאכלו