אתוון דאורייתא ק

עובר כל האיסור כמו בריא האוכל וחייב שפיר מיתה והארכתי בזה בחידושי בסוגי' דמאכילין הקל הקל וכו' ואכ"מ) ולתרץ זה צ"ל דמה שהתרומה מתרת רק לחולה שיש בו סכנה לא חשיב שירים נכרים דהא בעינן שהתרומה תעשה את השירים ראוים לאכילה ובמה שהם ראוים רק לחולה שיש בו סכנה אכתי לא חשיבי ראוים לאכילה כיון דחולה שיש בו סכנה לא שכיח ומידי דחזי רק למילתא דלא שכיח לא חשיב ראוי ואין השירים איפוא נחשבים ראוים לאכילה ולא הוי שירים נכרין וכנ"ל וא"כ איפוא מוכרחת ג"כ מברייתא דפסחים הנ"ל לפי הטעם דשירים נכרין הסברא השני' דר' נחמן דביצה הנ"ל דחיזרא לח הואיל וראוי רק להיסק גדול דלא שכיח לא חשיב ראוי להסקה וע"כ י"ל שפיר דר"נ ור"ש בסך מילתא הוא דפליגי דר"נ ס"ל דטעמא דברייתא דפסחים הנ"ל הוא מפאת שירים נכרין וע"כ שפיר הכריח מזה שתי סברותיו דשבת ודביצה הנ"ל וכנ"ל ור' ששת ס"ל דטעמא דברייתא מפאת תתן לו ולא לאורו ולא מפאת שירים ניכרין וא"כ אין הכרח לא לסברא זו ולא לסברא זו וע"כ שפיר סבר בהך דשבת דלא חשיב אהני מעשיו מפאת דאי משתקלא לה חדא וכו' ורק בתר השתא אזלינן והשתא הא נשאר שיעור טומאה (ואי דא"כ איך תרומה מתרת ח"ס טבל הא השתא הוא ח"ש וסברא דאי טפי לי' ח"ש הא לא אמרינן ז"א דר' ששת הרי מצי סבר דלא בעינן שירים נכרים כלל וכנ"ל ואפי' בעינן י"ל דלא בעינן לענין היתר שהתרומה תתירם ובעינן רק שיור ניכר במציאות ואפי' בעינן שיור שהותר עכ"פ י"ל דלא בעינן היתר דעונש מיתה רק היתר דאיסור גרידא ג"כ די והרי ח"ש אסור מה"ת ושפיר הוא שירים נכרים דהא אין הכרח לכל זה רק אי מפרשינן טעמא דברייתא מפאת שירים נכרים וכנ"ל ור' ששת הא ס"ל דטעמא דברייתא איננו כלל מפאת שירים נכרים רק מפאת תתן לו ולא לאורו) ושפיר סבר ג"כ בהך דביצה דאפי' מידי דחזי רק למילתא דלא שכיחא ג"כ נקרא ראוי ושפיר חשוב חיזרא לח ראוי להסקה מפאת הראויות להיסק גדול וכנ"ל ודו"ק כי נכון הוא דרך פלפול בעזה"י

עוד נלענ"ד דמה שהערותי דיוחשב שירים נכרים מפאת הראויות לחולה שיש בו סכנה י"ל דזה תלוי בפלוגתא העתיקה אי פ"נ היא הותרה או דחוי' דאם היא הותרה שפיר י"ל כן אבל אם היא רק דחוי' ואכתי השירים בעצמותם באיסורם עומדים גם לחולה שיש בו סכנה ורק מצות ההצלה דוחה את האיסור אבל עצם האכילה אכתי איסור הוא (וע' רש"י פסחים דף פ"ד ע"ב ד"ה האי פסול הוא דפסח הבא בטומאה מיקרי ופסח פסול למ"ד דטומאה רק דחוי' בציבור ע"ש) א"כ נראה דאין זה חשוב שירים נכרים כלל כיון דבעצם השירים הרי לא נעשה שוב פעולת היתר אפי' לחולה שיש סכנה ולא התירה איפוא התרומה את השירים כלל דאכתי באיסורם הם לכל העולם כמעיקרא ואפי' לחולה שיש בו סכנה נמי רק המצוה דוחה את האיסור ועובר על האיסור בשביל המצוה אבל האיסור אכתי הרי איסור הוא וז"פ ולפי"ז י"ל עוד דרך שני בהבנת פלוגתא דר' נחמן ור' ששת דביצה הנ"ל וזה עפמ"ש הב"י והב"ח באו"ח סי' שכ"ח דדבר זה אי פ"נ הותרה או דחוי' תלוי בפלוגתא דטומאה אי הותרה או דחוי' ע"ש וכן מוכח בשו"ת הרשב"א סי' תרפ"ט ע"ש והדברים מובאים בכל האחרונים והנה ביומא (דף ו' ע"ב) פליגי ר' נחמן ור' ששת דר"נ ס"ל דטומאה הותרה ור"ש ס"ל טומאה דחוי' ע"ש ולפי"ז י"ל דבין ר"נ ובין ר"ש תרוייהו ס"ל דטעמא בברייתא דפסחים הנ"ל היא מפאת שירים נכרים וכר' הונא ברי' דר' יהושיע וא"כ הרי קשה ע"ז שהרי, השירים נכרים לחולה שיש בו סכנה וצריך לתרץ אחד מב' תירוצים הנ"ל דהיינו או דפ"נ רק דחוי' ואכתי השירים באיסורם עומדים וכנ"ל או דראוי לחולה שיש בו סכנה לא חשיב ראוי משום דלא שכיח וכנ"ל וע"כ ר"נ לטעמי' דס"ל דטומאה הותרה וכו' וא"כ גם פ"נ הותרה וכנ"ל וצריך לתרץ כתי' הב' הנ"ל דמידי דלא שכיח לא נקרא ראוי וע"כ שפיר סבר בהך דביצה דראוי להיסק גדול לא מיקרי ראוי משום דלא שכיח ור' ששת לטעמי' דס"ל דטומאה דחוי' וכו' וא"כ גם פ"נ דחוי' ואין קושי' החולה שיש בו סכנה דיש לתרץ כתי' הא' הנ"ל דכיון דלחולה שיש בו סכנה הוא רק דחוי' ע"כ אכתי לא חשיב שירים נכרים וכנ"ל וא"כ מצי סבר שפיר דגם מידי דלא שכיח מיקרי ראוי וע"כ סבר שפיר בהך דביצה דגם ראוי להיסק גדול מיקרי ראוי להסקה וכנ"ל ודו"ק כי זה נכון מאוד בעזה"י. ובהתבונני בזה הנה עלה בדעתי דיש להבין בדרך קרוב פלוגתא דרבה ור' יוסף במועד קטן ד"ב ע"ב איתמר המנכש (עוקר עשבים רעים מתוך הטובים ומתוך כך גדילים הטובים יותר) והמשקה מים לזרעים בשבת משום מאי מתרינן בי' רבה אמר משום חורש ר' יוסף אמר משום זורע אמר רבה כוותי דידי מסתברא מה דרכו של חורש לרפויי ארעא האי נמי קא מרפויי ארעא ור' יוסף אמר כוותי דידי מסתברא מה דרכו של זורע לצמוחי פירא האי נמי מצמח פירא ובתוס' שם ד"ה קא מרפויי ארעא כתבו וז"ל דבתר עיקר המלאכה אזלינן ודומה לחורש ור' יוסף אע"ג דעיקר המלאכה דומה לחורש מחשבת הנכוש לאו לרפויי ארעא ובהכי פליגי דרבה סבר בתר המעשה מדמינן לה ולא אחר המחשבה ור' יוסף סבר דבתר מחשבה אזלינן דהוי עיקר ולא אזלינן בתר הדמיון עכ"ל התוס' ומבואר בזה דרבה ור' יוסף נחלקו בזה במלאכת שבת ויו"ט אי המלאכה נידונית לפי המעשה וע"כ כיון דהמעשה בעצמותה שם קרובה למלאכת חרישה חשיבא חרישה או דילמא בתר המחשבה אזלינן וכיון דכוונתו לצמוחי פירא לכן המלאכה נידונית לפי מחשבתו וחשיבא מלאכת זורע דהיא לצמוחי פירא והנה טעמא דרבה מובן בנקל דלטעמי' אזיל דס"ל בפסחים דמ"ו ע"ב דהאופה מיו"ט לחול אינו לוקה מטעמא דהואיל אי מיקלעי לי' אורחים חזי לי' ור' חסדא פליג עלי' התם וסובר דלוקה ולא אמרינן הואיל וכו' וכבר העירו כל האחרונים דסברת פלוגתתם הוא אי בתר מחשבה אזלינן או בתר מעשה אזלינן דרבה ס"ל דבתר מעשה אזלינן וע"כ עצם המעשה היא מלאכת אוכל נפש כיון שראוי' לאורחים ור' יוסף ס"ל דבתר מחשבה אזלינן ולכן לא חשיבא מלאכת אוכל נפש דיו"ט כיון דלא הי' כוונת האופה עבור האורחים שיבואו ביו"ט כ"א הית' כוונתו לצורך חול והעירו כבר כל האחרונים בזה ממנחות דס"ד ע"א דס"ל לרבה התם בהדיא בדבר כמו זה דבתר מעשיו אזלי' ורבא ס"ל התם דבתר מחשבתו אזלי' ע"ש וא"כ רבה לטעמי' דס"ל דבתר מעשה אזלינן ושהמלאכה נידונית לפי עצם המעשה ע"כ שפיר גם כאן בהך דמ"ק ס"ל כן דחשיב חורש כיון שעצם המעשה היא כן ולא אזלי' בתר מחשבתו דהיא לצמוחי פירא וכמובן ואולם ר' יוסף דפליג בזה הרבה בסוגי' דמועד קטן הנ"ל נראה דגם הוא לטעמי' אזיל וזה דכבר הבאתי דהתוס' הקשו דרבה דס"ל הואיל א"כ ביטלת כל מלאכת שבת ויו"ט דנימא הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה ותירצו דכיון דחולה שיש בו סכנה לא שכיח לא חשיב ראוי וכנ"ל והנה בביצה דכ"א ע"ב איתא א"ל אביי לר' יוסף ולר' יוסי הגלילי דאמר לכם ולא לכלבים הני סופלי (גרעיני