אתוון דאורייתא י

שפיר ראוי שישנא ע"י טעם כיון דטעם כעיקר חשוב אכילת נככיל אמנם באמת יש להסתפק בגוף טומאת נבילת עוף טהור דמטמא בבית הבליעה אם ענין הטומאה הוא בתורת אכילה שגזה"כ היא שאכילת נבילת ע"ט מטמא או דילמא גם היא טומאת מגע היא אלא דשאר המסמאום בטבע מטמא בכל מקום שיגע מן הגוף ונבילת מיש גילתה תורה דאינה מטמאה במגעה רק במקום מיוחד בבית הבליעה וגזה"כ הוא שמטמאה ע"י מגע בית הססרים ועכ"פ רק מטעם מגע היא לא מטעם אכילה ודו"ק ונראה דספק זה תלוי במחלוקת ר"י ור"ל דחולין הנ"ל אי הנאת גרון חשיבא אכילה או הנאת מעיים דלר"ל ע"ב דטומאת נבילת ע"ט איננו מטעם אכילה כיון דמטמא בבית הבליעה דהיינו בגרון וכנ"ל והנאת גרון הרי לא חשיבא אכילה לדידי' כלל ועל כרחך דהטומאה רק מטעם מגע משא"כ לר' יוחנן דהנאת גרון חשיב אכילה שפיר י"ל דהטומאה היא מטעם אכילה ויותר מסתבר לומר כן משנאמר שהוא מטעם מגע כיון דמגע בית הסתרים הוא וגם אין לו מגע בשום מקום משארי מקומות הגוף ולפי"ז ר"י לטעמי' דס"ל דטומאת נבילה ע"ט היא מטעם אכילה א"כ א"א לו לתרץ קושית האד"ע הנ"ל ולומר דאכלו חטאת העוף הבא עה"ס ע"י תערובת מין בשא"מ דהא אכתי ראוי שיטמא ע"י הטעם כיון דהטומאה היא מפאת אכילה והרי טעם כעיקר חשיב אכילה וכנ"ל וההכרח לתרץ דאכלו בלשכות הנ"ל ושוב יש הכרח לומר דזה תלוי בזה וכנ"ל משא"כ לר"ל לטעמי' דס"ל דהטומאה היא מטעם מגע א"כ שוב אין מטמא ע"י טעם וכנ"ל וא"כ שפיר י"ל דאכלו ע"י תערובות מין בשא"מ וכנ"ל וא"צ לתרץ דאכלו בלשכות הנ"ל ושפיר ס"ל כדי לחנכו במצות וככל הנ"ל

והנה אשוב לענינינו לברר מה שהתחלתי לחדש דמותר לשחוט חולין בלשכות הנ"ל ואומר דנלענ"ד להוסיף עוד דבלשכות הנ"ל יש חיוב מחמת שחיטה בחוץ אם שוחט שם קדשים וראי' לזה מהא דאמרי'( בזבחים דף ק"ז ע"ב) דהי' ה"א דשוחט עולה בדרום יהי' חייב משום שחיטה בחוץ אלא דמקרא דמחוץ למחנה ילפי' דבעי' דומי' דמחוץ למחנה שהוא מקום שאין ראוי לשחיטת שום קדשים יצא דרום שהוא ראוי לשחיטת קדשים קלים יעויש"ה וא"כ לשכות הנ"ל דאינם ראוים לשחיטת שום קדשים שוב שפיר יש בם חיוב משום שחיטה בחוץ אע"ג דחשיבי פנים לענין אכילת קדשי קדשים וכמובן דהא לא עדיפי מדרום דהוי פנים ממש ואעפ"כ הי' בו איסור שחיטה בחוץ אילו לא הי' כשר לשחיטת קדשים קלים וכנ"ל וע"ע( בזבחים דקי"ד ע"ב) דקאמר דפנים דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי עש"ה ברש"י שכ' דפנים דגלגל אינו כשר לחובות ע"כ חשוב כחוץ לענין חובות וא"כ ה"ב לשכות הנ"ל דפסול לשחיטת קדשים חשיבי שפיר חוץ לענין שחיטה ואע"ג דעזרה הן לאכילה דלא עדיפי מפנים דגלגל הנ"ל דהוי פנים ממש ועכ"ז חשיב חוץ לענין חובות ולפי"ז הנה על כרחך דאין בלשכות הנ"ל משום שחיטת חב"ע דהא ר' יוחנן יליף משום ר' מאיר בקידושין שם איסור שחיטת חב"ע במ"מ דמה שלי בשלך אסור דהיינו שחיטת קדשים בחוץ אף שלך בשלי אסור דהיינו שחיטת חב"ע עש"ה וא"כ לדידי' איסור שחיטת קדשים בחוץ ואיסור שחיטת חב"ע בהכרח עומדים זה לעומת זה ובמקום שיש בו איסור שחיטת חוץ וחשיב שלך א"א שוב שיוחשב שלי ויהי' אסור לשחוט בו חולין וז"פ וא"כ נהי דחוזר שם בקידושין מדרשא דר"מ נביל עכ"ז הרי חוזר בו רק מן הטעם לבד ואין הדין איפוא משתנה מכח זה ע' (תוס' יבמות דמ"ב ע"א ד"ה סתם) וא"כ בלשכות הנ"ל דיש בם איסור שחיטה בחוץ וכנ"ל שוב שפיר אין בם איסור שחיטת חב"ע

עוד נראה דאפי' לפי דרשת המסקנא בקידושין שם דילפי' איסור שחיטת חב"פ מדכתיב וכי ירחק ממך המקום הבאה ואכלם בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום הרי לכאורה קשה דנימא דאסור לשחוט חולין בכולי' ירושלים דכולי' ירושלים הרי נקרא מקום ע' תוס' ע"ז ד"ח ע"ב ד"ה מלמד) אלא דנראה מדבריהם שם דביאור תיבת מקום יובן בכ"מ לפי הענין שנאמר בו אם קאי אירושלים או אביהמ"ק ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל דה"נ מובן מסברא דרק במקום המיוחד לשחיטת קדשים הוי בזיון הקדושה אם ישחוט שם חולין וע"כ מפרשי' תיבת מקום אמקדש לא אירושלים וא"כ ממילא לא קאי ג"כ אלשכות הנ"ל כיון דפסילי לשחיטת קדשים וכנ"ל ואי נימא דקאי אלשכות הנ"ל אע"ג דפסילי לשחיטת קדשים הואיל והם בכלל עזרה לענין אכילת קדשי קדשים וכנ"ל ונקראים מקום מכח זה א"כ ה"ה די"ל דקאי אכולי' ירושלים דג"כ נקראת מקום ומנ"ל דקאי אעזרה דווקא אם לא שנאמר דאזלי' בתר סברא הנ"ל דבמקום המיוחד לשחיטת קדשים דווקא הוי השחיטת חולין בזיון וכנ"ל ועוד נראה ראי' ברורה דאין בלשכות הנ"ל איסור שחיטת חב"ע שהרי בקידושין שם הצריך הש"ס מקראות מיוחדים לאסור שחיטת חב"ע בבעלי מומין או חי' עש"ה ומוכח דהאיסור שייך רק מפאת שאפשר לשחוט הבהמה בתורת קדשים דאז הוי שחיטתה כשהיא חולין בזיון לקדשים משא"כ כשאינה ראוי' לקדשים לא חשיבא בזיון וכעין הא דאמר( בזבחים ד"ג ע"א דלאו מינא לא מחריב בה וא"כ מובן ממילא דה"ה במקום שאינו ראוי לשחיטת קדשים וכלשכות הנ"ל שפיר שרי לשחוט חולין דנהי דילפי' מקראי שם לאסור גם שחיטת בע"מ וחי' בעזרה עכ"ז אך גזה"כ הוא ולענין מקום שאינו ראוי לשחיטת קדשים דאין לנו גילוי לאסור שפיר בהיתירו עומד כסברא החיצונה ועוד דזיל בתר פשטא דקרא דכתי' וכי ירחק וגו' וזבחת וגו' דכוונת הכתוב שאם ירחקו מביהמ"ק ולא יוכלו לזבוח שם כל בהמותיהם בתורת שלמים כמו שעשו במדבר אזי יהיו מותרים לזבוח בכל מקום בתורת חולין ובא הכתוב להתיר בשר תאוה וא"כ עכ"פ איירי קרא רק ממקום הראוי לזביחת שלמים וא"כ הלשכות הנ"ל דאינם ראויות לזה שפיר שרי לשחוט בהם חולין

והנה י"ל עוד דהך מילתא אי אסור לשחוט חולין בלשכות הנ"ל ראוי שיהי' תלוי בפלוגתא דתנאי אי דרשי' טעמא דקרא דאי אמרי' הכי ה"נ ראוי שנדרוש טעמא דקרא דאוסר שחיטת חב"ע דהוא משום בזיון הקדשים אם שוחטין חולין הפחותים במקום המיוחד לשחיטת קדשים וממילא דשרי בלשכות הנ"ל וכנ"ל ואי לא דרשי' וכו' א"כ ה"נ כיון דכתי' כי ירחק ממך המקום וגו' אסור לשחוט בכל העזרה שכולה נקראת מקום וגם הלשכות הנ"ל בכלל הואיל ויש להם קדושת עזרה לענין אכילת קדשי קדשים וכנ"ל ולפי"ז יתיישב מה שהעיר על דברי האברך החריף ובקי מוה' צבי לופטיג נ"י מפה מהא דפריך במנחות דף מ"ח ע"א דפריק להו היכא אי מאבראי איפסל להו ביוצא ואי גוואי הוי חב"ע ומשני לעולם דפריק להו גוואי וחולין ממילא הויין ע"כ ואי איתא הא מצי למיפרק להו בלשכות הנ"ל דליכא פסול יוצא דאדרבה מנחות נאכלים שם ואעפ"כ משום חב"ע ליכא וכמו שחידשתי עכת"ד ולפמ"ש שפיר עדיפא מיני' משני שינויא דהוי אליבא דכ"ע משיאמר שפדו אותם בלשכות הנ"ל דהוי רק למ"ד דדרשי' טעמא דקרא וכנ"ל משא"כ סוגי' דתמורה הנ"ל י"ל דאתי' אליבא דמ"ד דדרשי' טעמא דקרא ושפיר קאמר דיאכלו עמה