עצי ברושים צט

בדרבנן מודה ר"י יתיישב בזה קושיית התוס' על רש"י בשבת ל"ד אפריון נמטיי' לכת"ר נ"י בזה דעשה חיזוק וסמוכין לדברי ושפתים יושק. אמנם מה שכ' דא"כ צ"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא ובאמת ר"י ור"ל פליגי בזה ביבמות אליבא דר"י לדידי אינה קושיא כלל דאף לדעת הרמב"ם דגם בזמן בית שני היה תרומה דרבנן מ"מ כיון דעיקר תרומה דאורייתא הוא בזמן בית ראשון וכן יהיה לעתיד א"כ מ"מ מקרי דהספק נולד בדאורייתא כמו בספק טבל במ' סאה: ומש"כ כת"ר נ"י דהמל"מ בעצמו דחה חילוק זה דר"י מודה בספק מים שאובין מהך דספק ידים דג"כ ס"ל לר"י דספק ליטהר טמא והנה אנכי על משמרתי אעמודה להחזיק בחילוקי ויש לי סמך גדול לזה מתוספתא ערוכה במקוואות והביאה הר"ש ז"ל בפ"ב דמקוואות משנה ג' דאיתא שם בתוספתא וזה לשונה ב' מקואות שאין בהם מ' סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלו ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו ר' יוסי אומר אומרים לו שלא יטבול באחד מהן ואם טבל באחד מהן ועשה טהרות טהורות מפני שזה ספק מים שאובין למקוה עכ"ל התוספתא הרי בהדיא דגם ר"י ס"ל דספק מים שאובין למקוה כשר והא דאמר ר"י דלכתחילה לא יטבול באחת מהן היינו משום דאין לו במה ליתלות וממ"נ אחת מהן פסולה וכמו דתנן שם במתניתין בפרק ב' משנה ג' דאם היו שניהם פחותין ממ' סאה ונפל לאחד מהן ספיקו טמא שאין לו במה יתלה ופשוט דהטעם דכאן אינו שייך ספיקא דרבנן לקולא דממ"נ חד מנהון פסול בודאי והלכך אסור בשניהם לטבול לכתחילה ומיהו בעבר וטבל ועשה טהרות ע"פ טבילה זו הטהרות טהורות דבטהרות שכבר עשה מ"מ אמרינן דספיקא דרבנן לקולא מיהו הוא בעצמו צריך לטבול פעם אחרת דלכתחילה הוא רק דהטהרות שעשה כבר טהורות כ"ה פי' התוספתא לפענ"ד ועכ"פ ש"מ דמודה ר"י בספק מים שאובין למקוה דספיקו טהור: והן אמת דראיתי להר"ש ז"ל שם דהשיא פי' התוספתא לכוונה אחרת דכ' שם וז"ל ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו נמצא שיש כאן ב' מקואות אחד כשר ואחד פסול והיינו מתניתין לעיל דרבנן מטהרין ור"י מטמא וצריך לטבול פעם שניה ומודה דאם עשה טהרות הטהרות טהורות כדאמרינן נמי לעיל דספק ליטמא טהור [ור"ל אפילו לר' יוסי] עכ"ל הר"ש ז"ל. ונ"ל כוונתו דמפרש דהך תוספתא מיירי לענין טומאה קלה והלכך רבנן דס"ל בטומאה קלה דספק טבל טהור ה"נ בטבל באחת מהן טהור דהכא נמי ספק הוא דהא איכא חד כשרה אלא דלא ידעינן היא נינהי והא דתנן ספיקו טמא באינו ידוע לאיזה נפל היינו בטומאה דאורייתא. אבל בטומאה דרבנן מותר לכתחילה [אמנם זה תמוה קצת דהיאך מותר לכתחילה להכניס עצמו לבית הספק כיון דיכול לטבול עצמו במקוה אחרת כשרה ואולי דגם לרבנן אם יש לו מקוה אחרת אסור לו לאכול קדשים עד שיטבול במקוה כשרה אך דהנ"מ בין ר"י לרבנן באינו בנמצא מקוה אחרת כשרה דלרבנן טהור בדיעבד ולר"י גם בעבר וטבל נשאר בטומאתו ורק דטהרות טהורות משום דגבי טהרות הוא ספק ליטמא ובספקליטמא מודה ר"י דספיקו טהור כן נראה לי לפרש דברי הר"ש] אמנם ר"י לשיטתו דס"ל דאפילו בספק טומאה קלה ספיקו טמא והלכך ס"ל הכא שלא יטבול באחת מהן וה"ה דאם טבל נשאר בטומאתו אלא דאם עשה טהרות טהורות דמידי הוא טעמא דר"י דמטמא בספק טומאה דרבנן משום דאית לי' חזקת טומאה אבל על הטהרות ליכא חזקת טומאה אדרבה אית להו חזקת טהרה. וזהו דמסיק הר"ש כדאמרינן נמי לעיל דליטמא נמי טהור כלומר וה"נ לענין הטהרות אינו אלא ספק ליטמא [ובאמת שסוף דברי התוספתא שמסיק דטהרות טהורות מסייע לפי' הר"ש אכן איני יודע דא"כ מאי שייך לזה מאי דמסיים שזהו ספק מים שאובין למקוה] וצ"ע. וא"כ לפי פי' הר"ש אין ראי' מהך תוספתא מידי: אכן זה לפי' הר"ש אבל מד' הרב ב"י בשו"ע יו"ד סימן ר"א סעיף ס"ח וסעיף ע"ג נראה להדיא לכאורה דגם בתוספתא מיירי בטומאה חמורה ור"י דתוספתא בא לפרש המשנה דהא דתנן דאם נפל לאחת מהן ואינו יודע להיכן נפל דכל אחד משניהם פסול משום שאין לו במה יתלה היינו לענין שלא יטבול באחד מהן לכתחילה אבל בדיעבד אם טבל טהור דהרי הב"י בש"ע שם ושם העתיק לד' המשנה דכל אחד משניהם פסול בסעיף ס"ח ובסעיף ע"ג העתיק דברי התוספתא הנ"ל דלא יטבול בו לכתחילה. ולכאורה הם דברים סותרים זה את זה ומד' הש"ך שם בס"ק קמ"ח משמע דבסעיף ע"ג משו"ה בדיעבד טהור משום דחזרו ונתמלאו ממי גשמים עד מ' סאה אבל הדבר תמוה דהא ע"כ בסעיף ס"א ג"כ בחזרו ונתמלאו מיירי ואעפ"כ כתב אחד משניהם פסול וכבר תמה עליו הנו"ב וע"כ צ"ל דהיינו הך וסעיף ע"ג הוא פירוש לסעיף ס"ח [וכבוד חתני הרה"ג החו"ב מו"ה אהרן הכהן נ"י רצה ליישב דברי הש"ך דר"ל דבסעיף ס"ח מיירי דלא נתמלאה רק מקוה אחת והשניה נשארה חסירה והלכך אין כאן אפילו מקוה אחת שהיא כשרה בוודאי דאחת פסולה מה"ת והשניה היא ספק פסולה מדרבנן והלכך אפי' בדיעבד אם עבר וטבל בהם טמא אבל בסעיף ע"ג דשניהם נתמלאו דיש כאן מקוה אחת שהיא כשרה אפי' מדרבנן והלכך בדיעבד אם טבל אפי' באחת מהן טהור. ואמנם אף שיש קצת סברא לחלק בזה אבל אינו נראה כן להלכה דהא מ"מ בעת הנפילה לא היה במה לתלות ומחזקינן לשניהם בפסול והיאך יכשיר אחר כן וגם מה דפשיט ליה לכבוד חתני הרה"ג נ"י דבאם לא נתמלא רק אחת מהן גרע טפי הנה הגאון הנו"ב ז"ל בספרו דגול מרבבה בגליון היו"ד שם מסתפק להיפך דאפשר דאם לא נתמלא רק אחת מהן אפשר דהדרי להכשרה דהא עכשיו נוכל לתלות דהשלשה לוגין נפל במקוה שהיא גם עכשיו חסרה ונשאר בספק והוא להיפך ממש מדברי חתני הנ"ל ובעיקר הספק של הנו"ב ז"ל יתבאר במק"א בעז"ה] הרי להדיא דס"ל להב"י בשו"ע דמטהר ליה ר"י בדיעבד בעבר וטבל אפי' שטבל לטומאה חמורה [דהא כתב לענין טומאת נדה לבעלה דהא טהרות בזה"ז ליתא]: שוב מצאתי במ"ל ז"ל דהביא ג"כ התוספתא זו וכתב ג"כ שהר"ש והרמב"ם מחולקים בפי' התוספתא זו ות"ל שכוונתי לדעתו ז"ל מיהו מה שתמה על פי' הר"ש דלמה הטהרות טהורות כבר כתבתי לעיל טעם נכון לזה: ואין להקשות דהא הרמב"ם כתב ג"כ בר"פ י"ד מה' אבות הטומאה גם בכל ספק מים שאובין דכשר אעפ"כ אין מורין לו לכתחילה לטבול במקוה כזו ולעשות טהרות לכתחילה והוציא כן מהש"ס דע"ז (ד' ל"ז) דבכל ספק טומאה בר"ה דספיקו טהור מ"מ היכא דיש מקוה אמרינן הא מיא בשיקעתא דנהרא זילו טבולו וא"כ מאי נ"מ בין יש במה לתלות ובין אין במה לתלות ובאמת שכבר עמד ע"ז המל"מ שם ודחק בישוב קושיא זו. אבל לענ"ד נראה ליישב דהתם דווקא אי יש מקוה אחרת כשרה דומיא דהש"ס דע"ז אבל בליכא אחרת מותר לטבול בזו לכתחילה משא"כ בשאין לו במה לתלות אסור לכתחילה לטבול בהם ואף דאין לו אחרת: ולפי מה שכתבתי לעיל דמשמע מלשון התוספתא דדווקא הטהרות שעשה טהורות. אבל הוא עצמו נשאר בטומאתו וצריך לטבול פעם אחרת במקוה אחרת כשרה יש ויש נ"מ גדולה בין זו לזו דגבי ספק מים שאובין לכתחלה אין מורין לו לטבול בזו. אבל אם כבר טבל א"צ לטבול פעם אחרת. אבל הכא צריך לטבול פעם אחרת במקוה אחרת כשרה ואם לאו נשאר בטומאתו לעולם. אמנם באמת מד' השו"ע שכתבתי לעיל לא משמע כן דהעתיק ג"כ דברי התוספתא בסעיף ע"ג וכ' דלא יטבול בשום אחד מהן לכתחלה משמע הא אם עבר וטבל טהור וא"צ לטבול פעם אחרת דהא טהרות בזה"ז ליכא וע"כ לענין לטהר אשה לבעלה קאמר דבדיעבד טהורה א"כ אף באין במה לתלות בדיעבד טהור וע"כ אנו צריכין לתי' הראשון: ועוד נלע"ד ליישב דהתם דווקא אין מורין כן אם שואל הלכה מרב אבל הוא בעצמו אם יודע דמותר לטבול טובל אף לכתחילה וכמו בכל הלכה ואין מורין כן ובש"ס גבי ספק טומאה בר"ה דממנו הוציא הרמב"ם דין זה אתמר בגמ' דע"ז שם ג"כ הלכה ואין מורין כן ומדמי הרמב"ם ז"ל ספק מים שאובין לספק טומאה בר"ה אבל באין לו במה ליתלות אסור לכתחילה מדינא ולק"מ בעז"ה וגם זה ברור: ועוד נלע"ד ליישב לפענ"ד דהתם גבי ספק מים שאובין לא קאמר הרמב"ם אלא לטהרות דאין מורין לכתחלה משום דלענין טהרות החמירו וזהו שמדייק הרמב"ם וכתב ואין מורין לו לטבול במקוה זו ולעשות טהרות לכתחילה. ולכאורה הך ולעשות טהרות שפת יתר הוא. אמנם הדבר פשוט דהרמב"ם כוון דדווקא לעשות טהרות אין מורין לו לכתחילה לטבול במקוה זו אבל לענין אשה לבעלה מורין אפי' לכתחילה לטבול. משא"כ בשאין לו במה לתלות אף לענין אשה לבעלה אסור לכתחילה וכמו שכ' השו"ט