עצי ברושים צח

שהוא אב הטומאה והוא מד' סופרים ספיקו טמא וכבר ביאר יפה טעם הדבר במל"מ שם דלהכי החמירו יותר באב הטומאה דרבנן משום דע"י אב הטומאה איכא גררא וליתא דטומאה דאורייתא דהא אם היא אב הטומאה דאורייתא מטמא לאדם מן התורה משא"כ בוולד דליכא גררא וליתא דאורייתא והלכך לא גזרו בספק טומאה זו דלעולם טומאה דרבנן הוא וזה סברא נכונה מאוד ראוי' אליו ז"ל אבל לא הזכיר כלל מטעם דהוא תרי דרבנן דאדרבה משמע בהדיא במל"מ שם דאף דהוולד הוא ראשון דאורייתא מ"מ ספיקו טהור ואף דאינו אלא חד דרבנן מ"מ כיון דלא משכחת בטומאה זו טומאה דאורייתא לאדם לא החמירו בספיקו וכן מצינו בכמה מקומות בש"ס דחלקו חכמים בין אב הטומאה לולד הטומאה ואף דשניהם דרבנן ויעוין ביצה י"ח כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותה ביו"ט בולד הטומאה מטבילין אותה ביו"ט. ומשמע דאפילו באב הטומאה דרבנן מ"מ אין מטבילין וכן בולד אף דהוא דאורייתא מטבילין דאל"כ הו"ל לחלק בין טומאה דאורייתא לטומאה דרבנן אלא ודאי דעיקר החילוק הוא בין אב לוולד והטעם כנ"ל דבאב איכא בכלי טומאה דאורייתא ע"י אב דאורייתא משא"כ בוולד דלא משכחת בכלי טומאה דאורייתא על ידה לעולם אפי' הוא וולד דאורייתא דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה והלכך לא החמירו חכמים לטובלו ביו"ט משום דלא הוי תיקון מעליא כיון דאין טומאתו אלא מדרבנן וכעין זה כתבתי מכבר ליישב בשם מו"ר הרב הגאון המפורסם מו"ה יעקב באריט זצ"ל הברייתא דביצה י"ז ב' דתניא שם המטביל כליו בשוגג ישתמש בהן במזיד לא ישתמש בהן ועמדתי במאי עסקינן אם נטמא בטומאה דאורייתא הא בעי הערב שמש והיאך ישתמש בהן ביו"ט אם הטבילן בשונג ואם בנטמא בוולד הטומאה דרבנן דלא בעי הערב שמש האיך שייך מזיד ושוגג הא מותר לכתחילה לטובלן דהא נטמא בוולד הטומאה מטבילין ביו"ט ודוחק לומר דלעולם בטומאה דאורייתא ולמעשר שני קאמר דישתמש דלא בעי הערב שמש דזה דוחק ובשלמא לדעת הסוברים דטבילת כלים חדשים אסור בשבת ויו"ט י"ל דברייתא בטבילת כלים חדשים איירי אבל לדעת החולקים קשה. וישבתי שם זה בכמה אופנים. אמנם מורי הרב ז"ל הנ"ל תי' בפשיטות דיש לומר דנטמא באב הטומאה דרבנן דהע"ש לא בעי דכל הטעון ביאת מים מד"ס א"צ הע"ש ומ"מ לכתחילה אסור לטבול כיון דמ"מ אב הטומאה הוא וזה תי' נכון מאוד ודפח"ח] אבל לא דיהיה עיקר החילוק בין חד מדרבנן לתרי מדרבנן והלכך ד' הגאון בעל חוות דעת בזה תמוהים לפע"ד: ובעיקר הדבר מה דמשמע מד' הגאון בעל חוות דעת דאדם נטמא מדרבנן ע"י מגע וולד הטומאה ואנכי לא מצאתי שום אופן דיהיה האדם נטמא ע"י מגע וולד הטומאה דלעולם לא משכחת טומאה דרבנן באדם אלא ע"י אב הטומאה דרבנן או באכילה באכל אוכלין טמאין והוא מי"ח דבר אבל בנוגע בכלי שהוא ראשון לטומאה או באוכל טמא אינו נטמא אף מדרבנן ודברי הגאון במשנה למלך שם י"ל דלא קאי אאדם רק אכלי דבכלי משכחת דנטמא ע"י נגיעה דוולד הטומאה כגון דנגעו במשקין דנטמאו מחמת שרץ דהן ראשונים דגזרו משום משקין דזב וזבה כדאיתא בפ"ק דשבת (ד' י"ד) [ולדעת התוס' שם אף במשקין הבאין מחמת ידים מטמאין כלים מדרבנן. אמנם הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' אה"ט חולק ע"ז ועי' בס' עצי אלמוגים סי' קנ"ט שהאריך בזה ויבואר במקום אחר אי"ה אבל באדם לא משכחת לה דיטמא ע"י נגיעה דוולד ואולי דכוונתו לענין אכילה באמת כגון באכל אוכלין דנטמאו ממשקין שניים דמן התורה אין שני עושה שלישי בחולין רק משום דרבנן גזרו דמשקין נעשו תחילה ומטמאין לאוכל לעשות שני ונמצא דהוי תרתי דרבנן הטומאה דרבנן וגם מה שאדם נטמא ע"י אכילה דאוכלין אף אם הם טמאין מדאורייתא הוא דרבנן ומפרש דהא דתנן אכל אוכלין טמאין וכו' ר"ל בכה"ג דנגעו במשקין שניים דווקא בהא הוא דמטהר ר"מ אבל לפי זה צ"ל דהא דמחלק בין אב הטומאה לולד לאו בגוונא חדא מיירי דאב הטומאה ע"כ בנוגע מיירי דבאוכל לא משכחת אב הטומאה דאין אוכלין ומשקין נעשין אב הטומאה לעולם כידוע אפי' נגעו במת זולת משקין דזב וזבה ומה שכ' בוולד הטומאה הוא מהיפך להיפך דדווקא באכילה מיירי דאלו בנגיעה לא משכחת לה דטמא האדם אף שהוא ולד הטומאה דאורייתא. וכל זה ברור: ומה שהביא כת"ר נ"י מדברי התוס' דיבמות (ד' פ"א) דחילקו אליבא דר"מ בין חד דרבנן לתרי דרבנן נראה דלא דמי להתם דהתם מיירי לענין ביטול ברוב בדבר שבמנין דכל עצמי אינו אלא חומרת חכמים שהחמירו בדבר שבמנין דלא ליבטיל ברובא אפשר דלא החמירו אלא בחד דרבנן אבל לא בתרי אבל לענין ספק דרבנן דקיי"ל לקולא קשה טובא לומר דדווקא בתרי דרבנן אמרינן כן: ומה שכ' כת"ר נ"י עוד אבל הרואה יראה שדבריו דחוקים כבר כתבתי לעיל שיפה תמה עליו בזה. אבל מה שתמה כת"ר נ"י עליו מהסוגיא דעירובין ס"ח כיון דלפי דעתו דעירובי תחומין הוי כתרי דרבנן וכ"ש עירובי חצירות דקיל טפי א"כ לא מקשה שם אביי מידי מהזאה דהתם חד מדרבנן והכא תרי מדרבנן וגם רב יוסף הו"ל לשנויי כן ולא שאני לך בין חד דרבנן לתרי דרבנן. במח"כ לא דק בזה דלאיזה מהגרסאות הקשה כן דלא מבעי לגי' בה"ג שם והובא ברי"ף שם דלא גריס שם והא מר לא אמר דזיל אחים ומפרש באמת דרב יוסף התיר אף שיחם המים הא"י משום דשבות דאמירה לא"י קיל דלית בה מעשה בשבות זה משום הכי התיר במקום מצוה משא"כ בהזאה דהוי שבות שיש בו מעשה ולכן אסור אף במקום מצוה בודאי לא תסובב ע"ז קושיית כת"ר נ"י דלפי גירסתו לא מיירי מהוצאה מידי רק ממלאכה דאורייתא. וא"כ אביי דאכתי לא ידע האי חילוקא בין שבות שיש בו מעשה לשבות שאין בו מעשה שפיר הקשה מהזאה וכן רב יוסף ע"כ הוצרך לתרץ הכי וזה פשוט: אמנם אפי' לגי' דידן וכן הוא גי' הרי"ף ז"ל שם דלא התיר רב יוסף אלא להביא מתוך ביתו הא כבר פי' הרי"ף ז"ל שם והביאו הרא"ש דהא דחילק רב יוסף בין שבות דיש בו מעשה לאין בו ר"ל בין שבות באיסור מלאכה דאורייתא בין שבות באיסור דרבנן כגון טלטול בכרמלית דמידי דרבנן קרי ליה אין בו מעשה כלומר אין בו מעשה מלאכה דאורייתא ופירושו דהא דהאמירה לנכרי שבות היינו במלאכה דאורייתא. אבל במלאכה דרבנן הוי שבות דשבות ומותר במקום מצוה א"כ גם רב יוסף כוון לתי' כת"ר נ"י דהתם גבי הזאה חד מרבנן והכא הוי תרי מרבנן וכ"ה האמת להלכה דחד שבות אסור אפי' במקום מצוה ושבות דשבות מותר במקום מצוה. וא"כ מה לו להזכיר רב יוסף דתחומין גופא הוי כתרי מדרבנן דאפילו הוי חד מדרבנן נמי ניחא דמ"מ הוי תרי מדרבנן מחמת דאמירה לא"י נמי מדרבנן. וגם לא שייך לחלק כלל בין תרי דרבנן לתלתא דרבנן ולא הוצרך רב יוסף להזכיר זה כלל וכן אביי דלא ידע לחלק בין תרי מדרבנן לחד מדרבנן שפיר הקשה מהזאה ואף דהכא הוי תלתא דרבנן כיון דלא הוי ס"ל לחלק בין חד לתרי ה"נ בין חד לתלתא דמה לי תרי ומה לי תלתא ולק"מ מזה על הגאון בעל חות דעת זצ"ל וזה ברור [ועי' בשו"ע או"ח בסי' רע"ו בהגהת רמ"א סעיף ב' די"א דמותר לומר לא"י להדליק לו נר לסעודת שבת דס"ל דמותר אמירה לא"י אפילו במלאכה גמורה במקום מצוה ונרשם ר"ן בשם בעל העיטור והיינו כגי' בה"ג דאפי' במלאכה גמורה מותר משום דהוי שבות קל ומותר במקום מצוה משום דליכא מעשה בשבות זה ולכן קיל טפי משאר שבותין. אמנם קצ"ע דהא אדרבה מצינו דאיסור זה חמור דיש לו סמך בתורה דכתיב בפ' בא וכל מלאכה לא יעשה בהם ודרשינן במכילתא לא יעשה ע"י אחרים והובא ברמב"ן בפי' החומש וע"ש ברמב"ן ושאר מפרשים שהאריכו בזה: ומה שכ' כת"ר נ"י עוד דלשיטת הכרו"פ והפר"ח דפליגי בחד דרבנן איכא למימר איפכא דבתרי דרבנן גם ר"י מודה דספיקו טהור לפענ"ד נראה דלפי מש"כ כת"ר נ"י בעצמו דר"י ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן מהש"ס דיבמות א"כ מאי מקשה בעירובין ל"ו מר"י אר"י לישני דהכא גבי תחומין שאני דהוי תרי דרבנן תחומין דרבנן ותרומה בזה"ז דרבנן אלא וודאי דפשיטא לי' להש"ס דאין חילוק בין חד דרבנן לתרי דרבנן אליבא דר"י ומיהו איכא למדחי דמ"מ מקשה אליבא דר' יוחנן ביבמות שם דס"ל שם דתרומה בזה"ז דאורייתא אליבא דר' יוסי עצמו. או דאינו מקשה כלל מתרומה ונטמאת רק מנפל עליו גל או נשרף ופשוט הוא: וקצת יש להביא ראי' מהא דחשיב במתניתין דמקוואות שם והבא ראשו ורובו במים שאובין ומשמע דאפי' איכא בהן מ' סאה ואם נימא דכולו שאוב נמי מדרבנן א"כ מן התורה מקוה כשירה היא רק דמדרבנן פסול הוא וא"כ תרתי מדרבנן הוא המקוה עצמה פסולה מדרבנן וגם מה שהאדם נטמא בביאת מים שאובין מדרבנן הוא ואעפ"כ ס"ל לר"י דטמא מספק הרי דאפי' בתרי דרבנן מטמא ר"י מספק. ומיהו איכא למדחי הא וקל להבין: ולענין מה שכ' כת"ר נ"י דע"פ חילוקי דאם הספק נולד