עצי ברושים ק

בסי' ר"א סעיף ע"ג דע"כ לענין אשה לבעלה קאמר השו"ע דלענין טהרות הא ליכא בזמה"ז וכמש"כ לעיל: ובזה יש ליישב במה שראיתי במכתבי קודש של מורי אחי ורבי הרב הגאון וכו' מו"ה בצלאל הכהן זצ"ל מו"ץ דפ"ק בהלכות מקוואות שלו שתמה על השו"ע שהשמיט בסעיף ס"ז סוף דברי הרמב"ם דאף דכשר בספק מים שאובין מ"מ אין מורין לו לכתחילה לטבול וכעת ראיתי להגאון רע"א ז"ל בגליון היו"ד שהעתיק באמת על ד' השו"ע בסעיף ס"ז סוף דברי הרמב"ם דאין מורין לו לכתחלה. אבל לא כתב שום טעם למה השמיטו השו"ע ובאמת שדקדוק נכון הוא על השו"ע וראוי לתת לב לזה. אבל להנ"ל ניחא דמשום דראה הב"י בעל השו"ע לשון הרמב"ם דכ' דדווקא דאין מורין לו לטבול במקוה זו ולעשות טהרות דמשמע דלטהרות הוא דהחמיר הרמב"ם אבל לענין אשה לבעלה לא וזה לא שייך לבעל השו"ע לכתוב לענין טהרות דטהרות בזה"ז ליכא ומשו"ה השמיטו ויפה עשה דהשמיטו ובאמת שבכמה דברים מצינו שהחמירו בטהרות יותר מאשה לבעלה יעויין בסוף נדה ודף ס"ז) לענין חציצה דאיכא דגרסי שם בגמ' וכן גרס ר"ח ולית הלכתא ככל הנך שמעתתא דכי אתמר הני לטהרות אבל לבעלה טהורה והחזיקו בדעת זו כמה ראשונים ז"ל הרי דלטהרות החמירו יותר מאשה לבעלה דמעלה עשו בטהרות וכן מצינו לענין בדיקה דאשה עסוקה בטהרות צריכה בדיקה שחרית וערבית אף ביש לה וסת משא"כ באינה עסוקה [ונסתפקתי מכבר אשה כהנת שאוכלת חלת ותרומת חו"ל דחלת ותרומת חו"ל אינה אסורה אלא במי שהטומאה יוצאה עליו מגופו אפשר דצריכה בדיקה שחרית וערבית דהרי עסוקה בטהרות וכן בשעת עברתה מלאכול בתרומה אמנם א"כ תהדר הקושיא לדוכתי' דאכתי הו"ל להשו"ע להביא דאין מורין לו לכתחלה לטבול ולעשות טהרות דנ"מ גם האידנא לענין כהן וכהנת דצריכים לאכול חלה או תרומת חו"ל דאסורים לטבול במקוה זו לכתחלה אמנם אפשר דכיון דחלת ותרומת חו"ל אינה אלא מדרבנן בעלמא לא החמירו כ"כ לאוסרו לטבול לכתחילה וכן אינה צריכה בדיקה שחרית וערבית ובמק"א יבואר דבר זה באריכות אי"ה. ושם אכתוב ג"כ לבאר מה שנסתפק מורי אחי ורבי זצ"ל מכבר באשה היושבת על דם טוהר דהויא טבולת יום ארוך אי יכולה לאכול חלת חו"ל לדעת הסוברים דבעינן הערב שמש לאכילת חלת חו"ל יעוין בבכורות (ד' ל"ב) וברש"י שם והאריך מורי אחי ורבי זצ"ל בפלפול עצום בזה וכן אני נסתפקתי מכבר כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה אי מותר לאכול חלת חו"ל כיון דר"ע מדמי ערל כטמא בריש פרק הערל ובחגיגה (ד' ה') א"כ אפשר דדמי לטומאה היוצא מגופו והארכתי בזה בתשובה אחת בעז"ה. ואי"ה בתשובות הבאים השייכים להלכות חלה יבואר כל זה באריכות בעז"ה] א"כ אינו רחוק לומר דגם לענין זה יש חילוק בין טהרות לאשה לבעלה ובפרט בגמ' לענין ספק טומאה בר"ה דמשם מקור ד' הרמב"ם בטהרות מיירי ומנין לנו דגם אשה לבעלה כן. ונתיישב בזה תמיהת מורי אחי ורבי זצ"ל על השו"ע כן נ"ל ברור: ומ"מ זכינו לדין דלדעת הרמב"ם והשו"ע גם ר' יוסי ס"ל דספק מים שאובין כשר והטעם כמש"כ בעז"ה כיון שהספק הוא מדרבנן. ומה שתמה ע"ז כת"ר נ"י מספק ידים דמטמא ר' יוסי וכ' שכן מצא במשנה למלך שדחה סברא זו מהך דספק ידים ולענ"ד לאו דחיה היא זו דהתם נמי י"ל דכל שלשה הספיקות דחשיב התם במשנה כולם נוגע נמי לענין טומאה דאורייתא די"ל דמיירי שהטביל ידיו ברביעית מי גשמים שעומדין בקרקע דלדעת רבינו יונה בברכות פ"ח והובא דעתו בשו"ע או"ח סי' קנ"ט סעיף י"ד הם כשרים לטבילת ידים כיון שהם מקוה טהרה מה"ת לטבילת מחטין וצינורות והלכך בספק יש בהם כשיעור רביעית או לא הדבר נוגע לענין איסור תורה ג"כ לענין טבילת מחטין וצינורות וכן בספק אם נעשה בהן מלאכה או לא ג"כ נוגע לענין טבילת כלים דאם נעשה בהן מלאכה כבר בטלו מתורת מים וכשם שפסולים לנט"י כך הן פסולים לטבילת מחטין וצינורות. ועוד דאם נעשה בהם מלאכה כבר נתלשו מן הקרקע ותו פסילי לטבילת כלים וכן בספק טמאים ספק טהורין והיינו דיש ספק דשמא אדם טמא שתה מהם ונפל טינה מפיו ונטמאו כסילי נמי לטבילת כלים וכמו דתנן בריש מקוורות דמי גבאים או מי מקוה שאין בהם מ' סאה דאם שתה טמא בתחילה ואח"כ שתה טהור נטמא גם הטהור וכ"ש דהמים בעצמם נפסלו לטבילת כלים: ולדעת הרמב"ם ז"ל והובא ג"כ דעתו בשו"ע שם דאינו כשר לטבילת ידים רק ביש בהם מ' סאה י"ל דמיירי באמת דספק יש בהם כשיעור היינו דהספק הוא אם יש בו כשיעור מ' סאה או לא דהא סתמא תנן ספק יש בהם כשיעור ושפיר יש לפרש דספק אם יש בהם מ' סאה וכן ספק טמאים ספק טהורים י"ל דהספק הוא דשמא בעת שעדיין לא היה מ' סאה בתוך המקוה שתה הטמא מהם ונטמאו וכן בספק נעשה בהן מלאכה הכל מיירי דהספק הוא דשמא נעשה בהן מלאכה בעת שהיו פחות ממ' סאה ודו"ק: וראיה גדולה לדברינו מהא דלא הוזכר במשנה דידים ספק רביעי והיינו ספק נטל ידיו או לא נטל ידיו כמו דחשיב הך ספיקא במשנה דמקואות לענין טומאה קלה ספק טבל ספק לא טבל והיינו דלענין טומאה קלה אף דהך ספיקא אינו נוגע כלל לדאורייתא מ"מ החמיר ר"י משום ליתא דטומאה דאורייתא משום דבטומאה דאורייתא ספק טבל ספק לא טבל טמא לכן החמירו גם בטומאה קלה דרבנן דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון משא"כ לענין נט"י אם הספק הוא אם נטל ידיו או לא לא שייך להחמיר משום ליתא דטומאה דאורייתא דבטומאה דאורייתא לא שייך נטילה כלל רק טבילה ולא אתי לאחלופי ולטהר גם בטומאה דאורייתא בספק טבל דנטילה לחוד וטבילה לחוד ולא שייך גזירה כלל ודו"ק. והלכך לא הוזכר ספק זה במשנה דידים משום דבספק זה גם ר"י מודה דאף בספק ליטהר טהור: ועוד ראיה לזה מהמשנה דטהרות פ"ד משנה ז' אלו ספיקות שטיהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה וכו' ספק ידים ליטמא ולטמא וליטהר טהור ולא פליג ר"י שם אלמא דבספק מים שאובין ובספק ידים מודה ר"י לר"מ דאף ספק ליטהר טהור ומיירי באמת הספק ליטהר בספק אם נטל ידיו או לא וזה ראיה שאין עליה תשובה: שוב ראיתי לענין מש"כ לעיל דדברי השו"ע בסעיף ס"ח ובסעיף ע"ג הכל דין אחד הוא ומיירי הכל לענין טבילת נדה לבעלה רק דבסעיף ס"ח כתב דכל אחד משניהם פסול לכתחילה לטבול בהם וכמו שכתב בסעיף ע"ג כעת ראיתי דא"א כלל לפרש כן דחדא דא"כ למה כפל הדבר שני פעמים דהא הו"ל לכתוב בסעיף ס"ח בפירוש דכל אחד משניהם פסול לכתחילה ולא יצטרך כלל להכפיל דבר זה שנית בסעיף ע"ג: ועוד דאין עולה על הדעת לומר כן דאינו פסול אלא לכתחילה דהא תנן במשנה סתמא דהרי זה פסול משום שאין לו במה לתלות פשיטא דאף בדיעבד לא הוי טבילה דהא אמר דהמקוה פסולה ומאוד תמהני על הנו"ב במהד"ק ביו"ד בריש סימן ס"ה דהיכי נח דעתיה לפרש דדברי השו"ע בסעיף ס"ח ובסעיף ע"ג הכל דבר אחד הוא ובשני הסעיפים הכל מיירי לענין טומאה דאורייתא כגון לענין טבילת נדה לבעלה והא דאמר בסעיף ס"ח דכל אחד משניהם פסול ר"ל דלא יטבול בהם לכתחילה דזה אינו עולה על הדעת כלל מחמת שני הטעמים הנ"ל]: ואמנם נ"ל כוונה אחרת בד' הרב"י בשו"ע והיינו דרבינו הב"י הביט בעינא פקיחא בזה על רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דהשמיט דברי התוספתא זו מהלכותיו ולא הביא רק המשנה דמקוואות דכל אחד משניהם פסול ומשמע דפסול אפי' בדיעבד וע"כ צריך לומר דהרמב"ם מפרש דר' יוסי בתוספתא לענין טומאה קלה מיירי ואזיל לשיטתו דאפי' בטומאה קלה ספק ליטהר טמא ולפיכך אמר ר"י דלכתחילה לא יטבול משום שהוא ספק ליטהר אבל אם טבל ועשה טהרות הטהרות טהורות משום דלענין טהרות הוא ספק ליטמא וכמו שפירש הר"ש בדברי התוספתא והלכך הרמב"ם ז"ל דפסק כר"מ גם לכתחילה מותר לעסוק בטהרות ע"י טבילה זו ומשו"ה השמיטו [וכ"כ הנו"ב שם באמת דמשו"ה השמיט הרמב"ם לד' התוספתא משום דמפרש דהתוספתא מיירי לענין טומאה קלה ר' יוסי לשיטתו אזיל בזה] והלכך בסעיף ס"ח העתיק לד' המשנה דכל אחד משניהם פסול משום דמיירי לענין טבילת נדה לבעלה ובזה גם בדיעבד לא הוי טבילה כלל אבל בסעיף ע"ג הביא נמי לד' התוספתא דנ"מ לענין טבילת כלים חדשים דאינו אלא מדרבנן דמ"מ לא יטבול בהן לכתחילה אבל אם כבר טבל בהן טהורים ואף דהוא ספק ליטהר משום דקיי"ל כר"מ דבטומאה קלה אף ספק ליטהר טהור [ומיהו ביש לו מקוה אחרת כשרה בוודאי צריך לטבול הכלים פעם שנית במקוה הכשרה דלא עדיף מספק טומאה בר"ה דספיקו טהור מ"מ אמרינן דהא מיא בשיקעתא דנהרא זילו