עצי ברושים צה

משום דלא שייך התם בכדי טהרתו. וע"ז תמה כת"ר נ"י דזה לא שייך רק למאן דס"ל דבעינן נקב בכדי טהרה אבל לא לדעת הר"ש והרא"ש דס"ל דלמטה סגי בכ"ש דלענין כ"ש לא שייך לחלק בין כלי לכלי הדין עם כת"ר נ"י דוודאי הכי הוא. אך באמת עיקר כוונתי הי' אליבא דהרמב"ם ז"ל דהנה באמת המחבר בסעיף מ' סותר דברי עצמו למש"כ בסעיף ז' ומש"כ הש"ך דהמחבר מחלק בין לכתחלה לדיעבד הדבר דחוק מאוד דפשטיות לשון המחבר בסעיף ז' משמע דאף דיעבד בעינן נקב המטהרו וגם הגרע"א ז"ל בתשובה שם השיג על דברי הש"ך מטעם אחר והעיקר כמו שהעלה הגרע"א ז"ל שם שהמחבר מחלק בין פסול שאובין דאינו אלא דרבנן לכמה דעות הפוסקים לבין לטבול בתוכו דבסעיף מ' לא סמך על דברי הר"ש והרא"ש ז"ל להכשיר בנקב כ"ש למטה רק לענין שלא יפסול המים הבאין לתוכו משום שאובין אבל בסעיף ז' דמיירי לענין לטבול בתוכו שפיר חשש לדעת הרמב"ם דבעינן נקב המטהרו אפי' למטה כ"כ הגרע"א ז"ל שם ודבריו נ"ל עיקר להלכה. וא"כ בנד"ד דהטבילה בתוך הכלים גופא א"א לסמוך על מה שכתב המחבר בסעיף מ' דהתם לענין פסול שאובין מיירי אבל לטבול בתוכו אם הוא כלי עץ צריך שיהא הנקב כמוציא רימון דווקא דבזה נתבטל מתורת כלי וכ"כ הגרע"א ז"ל בגליון היו"ד שם בסעיף ז' ופשוט דאף בכלים הבאין במידה צריך כמוציא רימון דבלא"ה לא נתבטל מתורת כלי דהא עיקר דין דאסרה התורה לטבול בכלי ע"כ מיירי בכלי שמחזיק מ' סאה דהוא שיעור מקוה ואף דאינו מקבל טומאה כלל מ"מ כיון דהיא כלי פסולה לטבילה ופשוט דבעינן שינקב אותה באופן שתתבטל מתורת כלי: והיוצא לנו להלכה מכל הנ"ל דבנקב למטה או אפילו מן הצד אך דהוא סמוך כ"כ למטה באופן דאינו מחזיק מים כ"ש לדעת ר"ש והרא"ש מותר לטבול בתוכו בין שהוא כלי חרס ובין שהוא כלי עץ ואין נ"מ בין כלי לכלי ואף כלים הבאין במידה סגי בכ"ש ואין שייך גזירה דשמא לא ינקב כ"ש כיון דבטל תורת כלי מינה לא שייך גזירה. וצ"ל הטעם דאף דכלי הוא לענין אוכלין מ"מ לענין מקוה לא איכפת לן בזה אלא כיון דלא הוי כלי לענין מים דהא אינו יכול להחזיק מים אפי' כ"ש לא הוי כלי ואינו פוסלת את המקוה וכשירה אפי' לטבול בתוכה. אכן להרמב"ם בעינן נקב המטהרו דווקא והיינו בכ"ח בעינן דינקוב כמוציא זית ובכלי עץ כמוציא רמון אבל מן הצד להרא"ש אינו מועיל כלל דכיון דעדיין יכולה לקבל מים מן הנקב ולמטה ואפי' אם ינקב כמוציא רמון אינו מועיל כלל אבל אם נקובה מן הצד למעין או למקוה אז להרא"ש תליא אם המעין מקיפה או לא אם המעין מקיפה מועיל נקב כשפ"ה אבל אם אינו מקיפה אף כמוציא רמון אינו מועיל דגזרו חכמים דשמא לא יהיה חיבור כשפ"ה למעין: סימן מח בעז"ה בשו"ע יו"ד סימן ר"א סעיף מ' כלי שניקב בשוליו אפי' כל שהוא אינו חשוב כלי לפסול את המקוה ומ"מ אין להקל לעשות מקוה לכתחילה ולהביא מים בכלי מנוקב כזה וכו' ואם עירב סיד וצרורות וסתם בהם הנקב לא חשיב סתימה להחזירו לתורת כלי וכו' אבל אם עירב סיד וגפסית וסתמו חשיב סתימה ע"כ. והנה לכאורה יש לתמוה דנראה דסותר למה שכ' בסעיף ז'. דשם כתב דבעינן שינקב נקב המטהרו והיינו בכזית בכלי חרס וכמוציא רמון בכלי עץ ואז בטל מתורת כלי וכאן כתב דסגי בנקב כ"ש אם הנקב הוא למטה בשוליו וגם מן הצד סגי מיהת כשפופרת הנוד וכבר העיר בזה הש"ך בס"ק כ"ג ומה שתי' דבאמת משום זה כתב נמי הכא דאין להקל בזה לכתחלה ע"ש זהו דחוק דכאן משמע דאינו אלא חומרא בעלמא ושם משמע דמעיקר הדין בעינן נקב המטהרו דווקא. ועוד דלמה לי למפליגינהו בשני סעיפים ובסעיף ז' גופא הו"ל למכתב דזהו לכתחלה אבל מעיקר הדין סגי בנקב כל שהוא: אכן באמת אלמלא לא הוי קושיא מד' המחבר רק קושיא זו הוי מצינו לתרץ בפשיטות דהכא מיירי לענין לפסול את המקוה דאינו אלא איסור דרבנן דהא המחבר ס"ל דאפי' כולו שאוב הוא מדרבנן לפיכך סגי בנקב כ"ש. אבל לענין לטבול בתוכו בעינן נקב המטהרו דווקא וכן כתב הראב"ד ז"ל בהשגות בפ"ו מה' מקוואות הלכה ד' דלענין לטבול בתוכו בעינן שיהא המים שבתוכו מעורבים עם המקוה כשפופרת הנוד [ואגב אורחיה ראיתי להגיה שם בד' הראב"ד שם במה דמביא שם ראיה מד' ר' יהודה דבכלי טפחיים ואין שום הבנה לדבריו דלא הביא כלל היכן אמר ר"י דבר זה ואמנם פשוט דחסרון הניכר יש בכאן וצ"ל כדתנן במקואות פ"ה משנה ד' דהשידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אלא אם נקובין כשפ"ה ר"י אומר וכו' כצ"ל שם וגם מה דמסיים שם הראב"ד ואע"ג שהשידה והתיבה שבים בכלי שניקב בכדי טהרתו הוא ותמה על זה הב"י וכן בספרו כ"מ שם דהלא סתם שידה ותיבה של עץ הוא ובעץ הא בעינן כמוציא רימון דווקא והוא גדול משפ"ה אבל הדבר פשוט דצ"ל ככלי שניקב וכוונת הראב"ד ז"ל להביא ראיה ממשנה זו דלא מהני נקב המטהרו לטבול בתוכו כל זמן דאינו מחובר למעין או למקוה כשפ"ה דהרי סתם שידה ותיבה שבים מחזיקות מ' סאה בלח [ועוד כיון דמטבילין בתוכה ע"כ מחזקת מ' סאה מים] ואינה מקבלת טומאה כלל והוי ככלי שניקב בכדי טהרתו הוא ואעפ"כ בעינן שתהא מחוברת לים כשפ"ה ולהיפך דאם היא מחוברת לים כשפ"ה ואף דהיא כלי המקבלת טומאה ולא ניקבה בכדי טהרתה מטבילין בתוכה כ"ה כוונת הראב"ד ז"ל לפענ"ד ובזה נסתלק מה שהקשה שם הב"י עוד על הראב"ד דכיון דכתב דהיאך אפשר שלא יהא בקרקעיתו ודפנו חרס הראוי לקבל טומאה א"כ היאך מהני חיבור כשפ"ה אבל לפי מש"כ לק"מ דהראב"ד סובר דהעיקר תליא אם היא מעורב עם המקוה כשפ"ה ואין שום נ"מ בין אם היא מקבלת טומאה או לא ודו"ק] אבל אי קשיא הא קשיא דהתם בסעיף ז' פסק כדעת הרמב"ם דלא מהני נקב עד שיקבעו אותו בקרקע דרך בנין או דיסתום בסיד ובבנין או דמוליכו על הארץ וע"ג הסיד וימרח בטיט מן הצדדין ואי לאו הכי לא מבעיא דאין טובלין בתוכו אלא אפילו דפוסל את המקוה דכל כמה דלא סתם הנקב בבנין עדיין כלי הוא ופוסל את המקוה ואלו בסעיף מ' פסק אדרבה להיפך ממש דאם לא סתם הנקב כלל דוודאי כשר אלא אפי' סתם אם לא סתם סתימה מעליא דהיינו בסיד וצרורות לא חשיב סתימה וכשר או אם השיבו על גבי הארץ ואפי' ע"ג סיד וגפסית לא חשיב סתימה וכשר אבל אם עירב סיד וגפסית הוי סתימה וחוזר להיות כלי והוא מד' הר"ש והרא"ש והוא היפך דעת הרמב"ם ממש דלהרמב"ם כל שהסתימה יותר חזקה ונעשה דרך בנין מבטל מתורת כלי ולדידהו כיון שהסתימה חזקה גרע טפי. ועוד דלדעת הר"ש והרא"ש אם לא סתם הנקב כלל בוודאי כשר ולהרמב"ם כל זמן דלא סתם הנקב דרך בנין אינו מועיל הנקב כלל לבטלו מתורת כלי אם לא קבעו. (א"כ הרב ב"י שכ' בסעיף ז' כדברי הרמב"ם ובסעיף מ' כדעת הר"ש והרא"ש הוי כמזכה שטרא בי תרי: ואמנם נ"ל לומר דכוונה גדולה כוון בכאן רבינו הב"י בשו"ע כאן וכוונתו דראוי לחוש ג"כ לד' הר"ש והרא"ש וכיון שאי אפשר בכאן לצאת ב' הדעות ע"כ צריך לעשות ב' נקבים בכלי נקב אחד צריך לעשות כפי דעת הרמב"ם ז"ל ונקב שני צריך לעשות כפי דעת הר"ש והרא"ש והיינו שלא יסתמנו כלל ואז יהיה בטל מתורת כלי לכל הדעות להרמב"ם מחמת נקב הראשון ולהר"ש והרא"ש מחמת נקב השני ולא הביא דעתם בסעיף מ' רק שראוי לחוש גם לדבריהם ולפיכך צריך לעשות ב' נקבים ולפי זה נסתלק הקושיא מה שפסק בכאן דסגי בנקב כ"ש אם עושה למטה הנקב דבנקב השני בוודאי סגי בכ"ש דמ"נ דלדעת הרמב"ם דס"ל דבעינן נקב המטהרו הא יוצא בנקב הראשון ולדעת הר"ש דאינו יוצא בנקב הראשון משום דלדידהו בעינן שיהא הנקב פתוח מ"מ לדידהו הא סגי בכ"ש ובזה נתיישב כל הקושיות בעז"ה: ועל פי הצעה זו יש ליישב דברי התוס' בפסחים (ד' ק"ט) ד"ה בים בהא שכ' התוס' שם בשם הירושלמי ביש"ש שהיו רגלי השוורים שהיה עומד עליו נקובים כמוציא רמון והיו מחוברים למעין מתחתיהם שהקשה הריטב"א ע"ז בפ"ק דמכות דלמה הוצרכו לנקב כולן הא בחדא סגי ול' קשה עוד דהא לדעת הרמב"ם צריך סתימה אח"כ דרך בנין ובים של שלמה לא מצינו שסתמו אח"כ דרך בנין ואכן לפי הצעה הנ"ל קושיא חדא מתורצת בחבירתה דמשו"ה עשו בה הרבה נקבים דנקב אחד הניחו שישאר פתוח לעולם ואידך הנקבים סתמו אח"כ דרך בנין ואם האמת הוא כן יהיה מוכח דאלו ואלו דברי אלקים חיים הם ותרווייהו בעינן ורבינו הב"י בשולחנו הטהור כוון בזה להלכה כפי שיצא הדין מפי שלמה ובית דינו: ואכן הריטב"א ז"ל שם תירץ דלרווחא דמילתא עשו כן ולכאורה