עצי ברושים צד

וס"ל להספר יראים כדעת הסוברים דמעין שנפסק ג"כ מטהר בזוחלין וכמו שיובא להלן בעז"ה. והא דתנן בפ"ה דמקואות דמעין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו דהרי הוא כמקוה מיירי דהבריכה היתה מלאה מי גשמים משו"ה דינן כמקוה אבל אם היתה הבריכה ריקנית היא מטהרת גם בזוחלין כמו מעין גמור ואף שנפסק וכמו שפירשו הר"ש והרא"ש ז"ל אך אם נתהווה ע"ג דבר המקבל טומאה אינו מטהר רק באשבורן: ולפי זה אני תמה על מר אחי הגאון זצ"ל בספרו ראשית בכורים שם שכתב דלדעת בעל ספר יראים שם צ"ל דר"י ור"י פליגי בעיקר דינא אי בעינן הויה ע"י טהרה וזה דוחק באמת דא"כ סתמא דמשנה דפרה דלא כר' יהודה [וזה ג"כ דוחק לומר דגבי פרה מודה ר"י משום דמעלה עשו בפרה דאין זה במשמע דמלשון המשנה משמע דמדינא פסול]. אכן לפי מש"כ י"ל דוודאי הכ"מ דבעינן הויה ע"י טהרה רק דפליגי אם מחובר למעין גם עכשיו דמצד הדין בוודאי כשר מתורת השקה ובמעין שהעבירו ע"ג השוקת ג"כ מצד הדין היה כשר אלא דרבנן פסלו משום גזירה ופליגי ר"י ור"י אי גם בדבר המקבל טומאה שייך גזירה זו או לא. ובעיקר הדין אי קיי"ל כר"י בזה או כר' יוסי אינו מבואר כ"כ דהא בספר יראים לא מיירי מדין זה מידי והרא"ש אדרבה נראה דפסק כר' יהודה דאם מחובר למעין כשר לגמרי ומשמע דס"ל דמטהר אפי' בזוחלין ואפשר משום דסתם משנה דגודר כלים כר"י ומחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם וכמו שכתב שם מר אחי ז"ל בשם המרדכי ע"ש. אמנם להרא"ש לשיטתו אין זה ראיה דהא מפרש פירוש אחר במשנה דגודר כלים ודו"ק: ועוד ראיתי לתמוה על מר אחי ז"ל שם שכתב דיש לנו להסתפק וכו' דאף שלענין שלא יהי' פוסלין את המקוה לגמרי יש לנו לעשות תקנה קלה והוא שהסילון האחרון וכו' מ"מ עדיין יש לנו להסתפק וכו' ולכאורה הא הך סברא דעיקר פסול הויה ע"י טומאה אינו רק בסילון האחרון הוא מד' הרא"ש דהא שאר כל הפוסקים ז"ל לא הזכירו חילוק זה ולהרא"ש לא הוזכר שום פסול הויה ע"י טומאה אם לא בהסילון האחרון שממנו נופל למקוה וגם בהסילון האחרון אינו פוסל רק אם לא היה מחובר למעין בעת שנופל מדבר המקבל טומאה למקוה אבל אם היה מחובר אינו פוסל כלל משום דנטהר מתורת השקה וכמש"כ לעיל וצ"ל דדעת מר אחי ז"ל די"ל דזה מודה הרא"ש דלענין לבטלו מתורת מעין שפיר מבטל אף אינו סמוך להמקוה וגס הוא מחובר למעין דהא לר"י במשנה הנ"ל משמע להדיא דס"ל שהעבירו ע"ג אחורי כלים בטל מתורת מעין ודינו כמקוה ור"י ור"י הלכה כר' יוסי. ועוד דהא בהעביר ע"ג כלי פסול לגמרי הלכך אף דע"ג דבר המקבל טומאה לא חמיר כ"כ מ"מ בטיל שם מעין מיניה: ובר מן דין י"ל דכוונת מר אחי ז"ל דאף דלדעת הרא"ש מטהר גם בזוחלין מ"מ שמא הלכה כספר יראים דאינו מטהר רק באשבורן ולכן כתב להסתפק בזה דהא אנו צריכין לצאת ידי כל הדעות ולפיכך מצריך שהסילון האחרון לא יהי' של מתכות לצאת ידי הרא"ש ז"ל ומ"מ יש להחמיר שלא יהא מטהר רק באשבורן לצאת דעת בעל ספר יראים: אך מה שכתב שם מר אחי ז"ל. וז"ל אף דלענין שלא יהי' פוסלין את המקוה לגמרי למ"ד דגם במעין בעינן שתהי' ההויה ע"י טהרה וכמש"כ בשו"ע סי' ר"א סעיף מ"ט בשם יש מי שאינו מחלק בזה עכ"ל ומשמע מלשון זה דדעה הראשונה דהוא דעת הרא"ש ס"ל דבמעין אינו פוסל הויה ע"י טומאה וזה תמוה דבהדיא מבואר ברא"ש דגם במעין פוסל הויה ע"י טומאה ועוד דהא עיקר דין הויה ע"י טומאה אנו למדין מהמשנה דפרה והתם במעין איירי רק דהרא"ש ס"ל דאם נשאר מחובר למעין בעת שנתהוה ע"י דבר המקבל טומאה כשר ולא פסל רק אם העביר כל המעין או שהפסיק המים מן המעין קודם שהוה אותם ע"י דבר שמקבל טומאה אבל אם נשאר מחובר כשר ולאו דווקא במעין ס"ל כך דה"ה במקוה דאם הפסיק המים מן המקוה ואח"כ נתהווה ע"י דבר המקבל טומאה פסול אבל אם נשאר מחובר כשר וכמו שמפורש להדיא בדבריו והועתק לשונו בשו"ע אבל הדבר פשוט דליכא שום חילוק בזה בין מעין למקוה ומש"כ בשו"ע שיש מי שאינו מחלק בזה הוא דעת הרשב"א בתו"ה בשער המים ודעתו דאפילו אם נשאר מחובר פסול אך דהפסול הויה בכה"ג הוי פסול דרבנן וכמו במעין שהעבירו ע"ג השוקת דפסול מדרבנן ואף שנשאר מחובר למעין והטעם הוא משום גזירה וכמש"כ הר"ש שם וס"ל להרשב"א דגזירה זו שייך גם בדבר המקבל טומאה ובזה מחולקים ב' הדעות בשו"ע אבל אי נוהג הויה ע"י טומאה במעין לא נמצא פלוגתא כלל דהכל מודים דנוהג [לבד הרמב"ם ז"ל ס"ל דאינו נוהג וכמש"כ לעיל משום דס"ל דאינו נוהג רק במי חטאת אבל בעלמא אינו נוהג לא במעין ולא במקוה] והלכך דברי מר אחי ז"ל תמוהין לפי הנראה ולבי אומר לי דט"ס נפל בדברי מר אחי בדפוס וכך צ"ל למ"ד דגם במחובר למעין כצ"ל והך שכ' למעין לאו בדווקא דה"ה במחובר למקוה וכמש"כ ברא"ש רק משום דמר אחי ז"ל מיירי שם במעין נקט מעיין כן נראה לי להגיה שם: והיוצא לנו מדברינו שיש ה' שיטות בדין מעביר ע"ג דבר המקבל טומאה: א) דעת הרמב"ם דאינו נוהג כלל רק באפר פרה: ב) שיטת הספר יראים דאינו נוהג רק במעין לבטלו מתורת מעין שלא יהיה מטהר רק באשבורן: ג) דעת הרא"ש בתשובה בתחילה שאינו נוהג רק במעין לענין זב ומצורע דבעי מים חיים: ד) דעת הרא"ש בפסקיו ורש"י בזבחים דנוהג בין במעין ובין במקוה. אך דוקא אם נפסק המים מן המעין או מן המקוה. אבל אם נשאר מחובר כשר: ה) שיטת הרשב"א דאפילו אם נשאר מחובר פסול וטעמו דמדמי למעין שהעביר ע"ג השוקת. והנלע"ד כתבתי בעז"ה: סימן מז לכבוד ידיד ה' וידיד כל יראיו וידיד נפשי ה"ה הרב הגאון המפורסם שכ"ת מו"ה אלי' אליעזר ג"י מ"ץ דפ"ק. מכתבו הטהור קבלתי ומה שהעיר על מש"כ דגם בכלים הבאים במידה צריך כמוציא רמון דאל"ה שייך גזירת מרחצאות ותמה ע"ז וכתב דאינו יודע מניין לי זה דהלא זה שני דינים שונים וכו': הנה באמת לא בארתי הדברים יפה דוודאי זה פשוט דגזירת מרחצאות לא שייך רק בדבר המקבל טומאה וכמש"כ כת"ר נ"י אך עיקר כוונתי היה ע"פ דברי הר"ש והרא"ש ז"ל דהקשו במעין שהעבירו ע"ג השוקת דלמה פסול הא קיי"ל דמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפ"ה ותירץ הרא"ש בסימן ט' דשאני התם דכלי הפנימי הוא נטבל בתוך המקוה כיון דפי החיצון כשפ"ה אבל כלי המחובר למעין כשפ"ה אין להטביל בתוכו דלמא אתי להטביל בכלי שיש בו מ' סאה בלא חיבור עכ"ל. וא"כ מה לי אם פתוח הכלי למעלה כשפ"ה למעין או דפתוח למטה כשפ"ה או מן הצד אך די"ל דלמטה הרי הוא מבטלה מתורת כלי בזה ולא גזרו רק בכלים. אך עיקר הדברים שהעלה הב"י דכיון דאיכא כשפ"ה בטל תורת כלי מיני' הדבר צ"ע דכיון דכלי עץ שיעורו כמוציא רמון וכל זמן דלא ניקב כמוציא רמון הרי הוא כלי לקבל בו רמונים והיכי בטל תורת כלי מינה ובאמת שפשטיות דברי הרמב"ם שכ' ונקבו נקב המטהרו משמע לכל כלי כפי שיעור טהרתו ודלא כהב"י ומה שדחק להב"י מדין השידה והתיבה שבים דמפורש במשנה וברמב"ם דמהני כשפ"ה והגם שהן כלי עץ ולכן הוצרך לומר דכיון דשיעורו בכדי טהרתו הוא גדול מאוד ראו חכמים דסגי ליה לבטל מתורת כלי כשפ"ה שהוא שיעור המספיק לעירוב מקוואות ע"כ ובאמת שסברא זו הוא סברא חלושה ודחוקה מאוד וגם מד' הרא"ש ז"ל נראה דלא ס"ל סברא זו מדהקשה מדין שידה תיבה ומגדול דמהני נקיבה כשפ"ה על דין דמעין שהעבירו ע"ג השוקת [כן הקשה בפי' למס' מקוואות ברפ"ה] ותי' דשאני התם דהים מקיפו אבל אם היו עומדים על שפת הים ומחוברים לים כשפופרת הנוד אין מטבילין בהם עכ"ל הרא"ש ז"ל [והובא בב"י בד"ה ולכך נ"ל דמש"כ בתשובה וכו'] וא"כ מוכח הדיא מד' הרא"ש ז"ל אלו דאם אין הים מקיפו [כמו הכלים שבמקואות דידן] לא מהני כשפופרת הנוד והא דמהני כשפ"ה בשידה תיבה ומגדול משום שהים מקיפו וא"כ י"ל דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל סברא זו דיש חילוק בין הים מקיפו או לא ושפיר י"ל דהרמב"ם דמצריך נקב המטהרו גם בכלי עץ מצריך כן דהיינו כמוציא רמון והא דבשידה תיבה ומגדול שבים סגי כשפ"ה שאני התם שהים מקיפו. וכן מצאתי בעז"ה להגאון מוהרע"א ז"ל בתשובה שם בסי' מ' שכ' דאפשר דהרמב"ם מודה בזה להרא"ש דאם הים מקיפו מהני ותמה על הב"י שהקשה מהך דבשידה דהלא בפשוטו ניחא דהתם מחובר למעין ע"ש וא"כ אדרבה מוכח להדיא דאף כלים הבאיס במידה צריך כמוציא רמון דהא סתם שידה ותיבה ומגדול מחזיקין מ' סאה בלח ואעפ"כ אם לא היה הים מקיפן לא היה מהני כשפ"ה [ומש"כ עוד כת"ר נ"י על מש"כ דבכלי שאינו מקבל טומאה לא מהני נקיבה דכ"ש