עצי ברושים צג

הב"י דלזב דבעי מים חיים פוסל הויה ע"י טומאה אבל בשאר כל הטמאים כשר הו"ל למחשב נמי הויה ע"י טומאה כמו דחשיב שם מים המוכין ולכן דברי הב"י בדעת הרמב"ם צל"ע: ב) רבינו אליעזר ממיץ ז"ל בספר יראים שלו ומייתי ליה המרדכי בפ"ב דשבועות דס"ל דאינו נוהג זה רק במידי דבעי מעין כגון זב או לאפר פרה ולמצורע וכמו שכתב הב"י לדעת הרמב"ם וכתב דאף דלא נשנה זה רק בפרה אדומה מ"מ כיון דנפק"ל מדכתיב יהיה טהור והך קרא גבי מעין כתיב ומשמע דבכל מידי דבעי מעין בעינן הווייתו ע"י טהרה. ועוד כתב המרדכי שם בשם ספר יראים דאף לענין שאר טמאים נמי דלא בעי מים חיים מ"מ נ"מ דאם נתהווה המים למקוה ע"י דבר המקבל טומאה בטל תורת מעין מיניה ונעשה דינו כמקוה של מי גשמים ואינה מטהרת רק באשבורן ואף שהיא מחוברת למעין. ועי' בספר ראשית בכורים למר אחי הגאון ז"ל (ד' ע"א ע"ב) שכ' דהספר יראים מפרש דהא דאמר ר' יוסי [במקוואות פ"ה משנה ה'] דהמעיין שהעבירו ע"ג כלים דהרי הוא כמקוה ר"ל מה"ת משום דכתיב יהיה טהור ילפינן מיניה דמעין בעינן הווייתו ע"י טהרה אבל נתהווה ע"י דבר המקבל טומאה בטיל מתורת מעין ור"י דפליג התם ואמר דהרי הוא כמו שהיה צ"ל דלא ס"ל כלל דרשה זו דיהיה טהור [אמנם צ"ע דא"כ הו"ל לפלוג נמי על המשנה דפרה הנ"ל בנתן ידו או רגלו כדי שיעברו מים לחביות דלר' יהודא כשר גם בזה דהא לא ס"ל כלל דרשא זו] ולשיטתו אזיל דס"ל שם במשנה ה' דיכול להעמיד הזחילה ג"כ בדבר המקבל טומאה ע"ש בספר הנ"ל שהאריך בזה: ונ"ל דכ"ש לדידיה במעין שהעבירו ע"ג השוקת דבוודאי פסול מתורת מעין מה"ת דהא לא גרע כלי מדבר המקבל טומאה ואין צריך לדחוק למש"כ הר"ש ז"ל שם דהוא משום גזירה דלדעת הרא"מ י"ל דפסיל מתורת מעין אבל עדיין הו"ל דין מקוה ומיהו לשון פסול לא משמע כן. ומיהו דברי בעל ספר יראים צריך עיונא טובא דהרי קרא דיהי' טהור כתיב גם אחר תיבות ומקוה מים ואיך אפשר דלא קאי רק אמעין דכתיב לפני פניו ולא אמקוה דכתיב לפניו. ועוד תימה דא"כ אמאי לא חשיב לה בהדי מעלות דמקוואות דאם הי' הוייתו ע"י טומאה דינו כמקוה וצ"ע. וכן מצאתי בשו"ת הרא"ש ז"ל סימן ל"א שרצה לפרש ג"כ בתחילה דעיקר הווייתו ע"י טהרה לא נאמר רק במעין דאם היה הווייתו ע"י טומאה נאבד שם מעין מיניה ונעשה מקוה ופסול לזבים ומצורעים ובזה יישב דעת ר"י בעל התוס' דסובר דכולו שאוב נמי דרבנן. דלכאורה תמוה דהיאך לא העלה על לבו המשנה דפרה הנ"ל דהויה ע"י טומאה פסול מה"ת וכולו שאוב נמי הוי הויה ע"י טומאה. וכן קשה על הרמב"ם דהא הוא נמי סובר דכולו שאוב מדרבנן אלא על כרחך דסוברים דלא נאמר פסול הויה ע"י טומאה רק במעין דאם נתהווה ע"י דבר המקבל טומאה פסול לזבין ולמצורעים ולשאר מילי דבעי מים חיים אבל לשאר הטמאים כשר אך דמשמע בדברי הרא"ש שם אבל לענין לבטלו מתורת מעין שלא יהיה מטהר רק באשבורן מה"ת לא ודלא כדעת בעל ספר יראים הנ"ל ולדעתו זה בכולו שאוב נמי בטל מתורת מעין לענין זב ומצורע אכן גם על דעת זו תסובב ב' הקושיות הנ"ל שכתבנו דחדא דהא הכתוב על שניהם אמר דיהי' טהור ואיך אפשר להפסיק הכתוב בסכינא חריפא ולומר דלא קאי רק על תיבת מעין שלפני פניו. ועוד קשה דהו"ל למחשב במעלות דמקוואות דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת או ע"ג דבר המקבל טומאה דפסול לזבין ולמצורעין אבל מטהרין בזוחלין וכמו במים המוכין. ולדעת בעל ספר יראים דאין מטהרין רק באשבורן קשה יותר דעד דמחלק שם בין מעין למקוה לפלוג ולתני בדידה ובמעין גופא יש למצוא דאינו מטהר רק כמקוה כגון מעין שהעבירו ע"ג דבר המקבל טומאה או שהעבירו דרך כלי ומיהו יש ליישב ודו"ק: שיטה ג' דעת הרא"ש ז"ל בה' מקוואות הלכה י"ב דפסול זה נוהג בין במעין ובין במקוה. אך דווקא אם נפסק המים מן המעין בעת שעברו ע"ג דבר המקבל טומאה אבל אם היו מחוברין למעין או למקוה כשר דהמקוה נטהרת ע"י השקה ומה בכך שנפסל המים ע"י שהוה אותם ע"י דבר שמקבל טומאה מ"מ הא המקוה חוזרת ומטהרת ע"י השקה [ולשון השו"ע בסעיף מ"ט שכתב דחשבינן לזה המקוה שממשיך המים לתוכו כאלו הוא מחובר למעין וכו' תמוה מאוד דמשמע דאף אם אינו מחובר מ"מ חשבינן כאלו הוא מחובר ובאמת שזה אינו דוודאי בעינן שיהא מחובר ממש ובאמת ברא"ש איתא הלשון בהדיא כיון ש מי המקוה מחוברים למעין או למקום אחר עכ"ל ומשמע דבעינן שיהא מחובר ממש: והנה מפשטיות לשון הרא"ש ז"ל שם שכ' ועוד אני אומר שאם הסילון של מים מתכת מביא את המים ממעין או ממקוה אחר אע"ג דהוייתן ע"י טומאה כשר וכו' דמקוה שכולה שאיב נטהר בהשקה וראיה ממשנה דמטהרין את המקוואות משמע דס"ל דסגי דבעת שמהווה ע"י דבר המקבל טומאה יהי' מחובר אף שתיכף יפסקנו מן המעין דהא מדמי ליה לדין המשנה דלהתם ושם משמע להדיא דסגי בהשקה דרגע אחד וכן כתב הש"ך בסי' ר"א ס"ק ק"ה לדעת הרא"ש ודלא כהפרישה בשם הד"מ שכ' דאינו כשר לדעת הרא"ש רק אם ישאר מחובר לעולם [ומש"כ הש"ך שם ואף דיש לחלק ולומר דסילון גרע טפי אולי דכוונתו דהתם שמיירי בפסול שאיבה דהוי דרבנן הלכך סגי בהשקה דרגע אחד משא"כ הכא לענין הויה ע"י טומאה חמיר טפי דהוי דאורייתא ובאמת גם הרע"ב במשנה שם כתב דבשאיבה דרבנן הקילו אבל תמוה לי דהיאך אפשר לחלק דהלא התם במשנה איתא דמביא סילון של חרס או של אבר והרי בסילון של אבר איכא נמי פסיל דהויה ע"י טומאה ואעפ"כ מהני השקה ברגע אחד והן אמת דבתשובה להרמב"ן סימן רכ"ז מפרש דהך סילון של אבר מיירי שהוא מחובר לקרקע והובא בב"י ד"ה ומ"ש בד"א דממשיך אבל כבר כתב הב"י שם דהרא"ש מפרש דבסילון תלוש איירי ע"ש [ופשוט דכוונתו דכיון דהרא"ש מדמי פסול דהויה ע"י טומאה דמהני ביה השקה כמו בשאובין שפיר י"ל דמיירי אפילו בסילון תלוש] ובאמת שיש הוכחה לד' הרא"ש דהא סתם שאובין הוא דנשאבו ע"י כלי המקבל טומאה וא"כ יש בהן גם פסול מהוה ע"י דבר המקבל טומאה ואעפ"כ מהני השקה]: איברא דיש לתמוה על הרא"ש ז"ל דהרי עיקר מקור דין זה דהויה ע"י טומאה נובע מהמשנה דפרה הנ"ל. והרי התם ע"כ מיירי דבעת שהניח ידו לעבור לחבית עדיין מחובר למעין דהא במי חטאת בעינן שיהא חיותן בכלי וצריך שמי המעין בעצמו יבואו לתוך הכלי [ואם נפסק פסול] ואעפ"כ פסול אם נתן ידו הרי דלא מהני השקה להויה ע"י טומאה כלל וכלל אבל נ"ל ליישב דברי הרא"ש ז"ל ע"פ דברי הש"ס דפסחים (דף ל"ד) דאמרינן שם דלמי החג לא מהני השקה דמעלה עשו בקדשים דאין זריעה להקדש וא"כ כ"ש למי חטאת בוודאי עשו מעלה דלא מהני בהו השקה וא"כ י"ל דהרא"ש מפרש דהא דתנן דפסול היינו מדרבנן משום מעלה וזה נ"ל כפתור ופרח ליישב דברי הרא"ש ז"ל: אמנם מ"מ זה זכינו לדין דדעת הרא"ש הוא דבין במעין ובין במקוה נוהג פסול הויה ע"י טומאה מה"ת וכ"ה דעת רש"י ז"ל להדיא בזבחים (ד' כ"ה ע"ב) ד"ה הווייתן והביאו המרדכי שם והובא גם בב"י: שיטה רביעית. יש להרשב"א בשער המים וכן בתשובותיו דאפי' אם הוא מחובר למקוה אחרת לא מהני והא דתנן בפ"ו דמקואות דמטהרין את המקוואות דמביא סילון של אבר וכו' התם מיירי דהסילון מחובר לקרקע: ולכאורה נראה דגם דעת בעל יראים הנ"ל ג"כ כהרשב"א ז"ל בזה דהא כתב דהויה ע"י טומאה פוסל נמי גבי מעין גם לענין זוחלין דאם נתהוה ע"י דבר המקבל טומאה שוב אינו מטהר רק באשבורן. ולכאורה ע"כ צ"ל דמיירי שלא נפסק מהמעין דאם נפסק בלא"ה אינו מטהר רק באשבורן לאיזה שיטות הפוסקים שיובא להלן אי"ה ואעפ"כ ס"ל דבטל תורת מעין מיניה ודלא כהרא"ש: אמנם אחר העיון נראה דאינו ראיה כלל די"ל דאף הרא"ש מודה דאף שהוא מחובר למעין מ"מ כיון שנתהווה ע"י דבר המקבל טומאה שוב אינו מטהר בזוחלין והא דהכשיר הרא"ש היינו לטהר באשבורן ואפשר דאף במקוה דעלמא שהיא מחוברת למעין ג"כ אינה מטהרת בזוחלין ולקמן יבואר גם מזה בעז"ה [ודע דזה פשוט דהמים שנמשכו מן המעין אל מקום אחר ולא נמשכו ע"י דבר המקבל טומאה וגם עתה בעת שנתקבצו המים יש להם ג"כ חיבור למעין הקודם אז בוודאי מטהרין בזוחלין לכל הדעות ודווקא מקוה של מי גשמים שהם מחוברים למעין י"ל דאין להם דין מעין. אבל מים אלו הא באו מן המעין ולא נתבטל שם מעין מהם כן נראה לי ברור]: ועוד יש לדחות דלעולם אם הוא מחובר למעיין מטהר נמי בזוחלין ואף אם נתהווה ע"י דבר המקבל טומאה והספר יראים מיירי באמת דנפסקו מן המעין ומשו"ה אינן מטהרין רק באשבורן