עצי ברושים צב

דמעין מטהר בכ"ש ר"ל בכל שהוא אדם אם הוא אדם קטן סגי בפחות ובאדם גדול צריך יותר אך שיהי' כ"כ מים כדי שיתכסה גופו בבת אחת כן פירש רבינו שמחה ז"ל. וא"כ מצינו שני מיני מעין דמעין שיש בו כשיעור שיתכסה גופו לכל הפחות אם יניח עצמו אדם קטן בפישוט ידים ורגלים אז בוודאי תו אינו פוסל שאיבה שהרי יש בו שיעור שלם לאיזה אדם. אבל אם יש בו כל שהוא ממש ואינו ראוי לשום אדם לטבול בו בבת אחת אז בוודאי לא מקרי מעין שלם רק מעין חסר ובכה"ג בוודאי יש לפסול בו שאיבה דמה לי מקוה שחסרה מ' סאה ומה לי מעין דאינו יכול להתכסות בו בבת אחת לשום אדם: ומאחר שהודיענו ד' לנו את כל אלה מעתה דברי רבינו המרדכי מאירין כשמש בצהרים דמתחילה שכ' דצריך לסתום נקבי הנביעה בעת שמנקין אותו היינו משום דבעת הניקוי הרי לא נשאר בו רק כל שהוא ממש ושפיר פוסל בו שאיבה לד"ה ושום אדם לא יחלוק בזה ומה שהביא לבסוף בשם מהר"מ ז"ל על המקוה ששאבו אותו בכלי מנוקב וכו' והתיר מכח שני טעמים. חדא כיון שהכלי מנוקב בשוליו אין תורת כלי עליו. ועוד כיון שהיה מעין ומעין אינו נפסל בשאיבה אינו שום סתירה ע"ז כלל דשם הוזכר בלשון השואל דחשש דשמא בעת שנפלו מן הכלי לא היו במקוה מ' סאה ומשמע דזה פשוט ליה דהרבה מים היה בו אך שהיה חסר ממ' סאה ומשמע שם מלשונו ז"ל דלא נקוה לגמרי רק נשאר בה הרבה מים. וע"ז שפיר פסק דאינו נפסל בשאיבה וכן מה שהביא בשם רבינו שמחה לא מיירי בעת נקיון רק דכ' דבמעין לא נפסל בג' לוגין וי"ל דמיירי בגוונא אם יש במעין דיתכסה גופו בבת אחת וכן במעשה דרעגינשבורג איתא שם בהדיא הלשון וכשנחסר מ' סאה נפלו מן הכלי למקוה הרי דהרבה מים הי' בו רק דמ' סאה לא היה בו ושפיר תמה ע"ז המרדכי דהלא היה מעין ובמעין לא בעינן מ' סאה. ובזה דברי המרדכי מאירין כשמש בצהרים: וראיה לדברינו דהרי המרדכי בעצמו הסכים לדעת הסוברים דמעין מטהר בכ"ש גם לאדם והאיך אפשר דיהי סובר דיפסול בו שאיבה אלא וודאי דר"ל אם אין בו אפילו כדי שיתכסה גופו בבת אחת בשום אופן בעולם וגם בשום קטן שבעולם וגם אפילו תינוק בן יומו ליכא בו כדי להתכסות ובכה"ג בוודאי פוסל שאיבה. ובזה ניחא לי מה שראיתי במקוואות שהיו בפה בשנים קדמוניות קודם שנתייסדו מקוואות החדשים בשנת תר"ח שבעת הניקוי היו מקפידים מאוד לנקות בכלים מנוקבין דווקא וכמו שפסק הרמ"א בהגה"ה ואלו בעת הטלת מים חמין לא ראיתי מעולם שידקדקו שלא להטיל בו מים חמין עד שיקוו המים לשיעור מ' סאה ומעולם תמהתי ע"ז וגם בד' הרמ"א ז"ל לא הזכיר דין זה רק בעת הנקיון ולמה לא הזכיר דמעין שעדיין לא נקוה המים למ' סאה אסור לשפוך בו מים שאובין. ואכן לפי מש"כ ניחא הכל בעז"ה ומנהג אבותינו תורה היא ועפ"ז דברי המגיה במרדכי הנ"ל שכתב דמד' המרדכי שכ' דפוקקין נקבי הנביעה מוכח דחולק ע"ד מהר"מ בתשובה ורבינו שמחה ז"ל אינם נכונים כלל דשפיר עולה דבריו גם לדבריהם דבמקום שאין בו רק כ"ש ממש הכל מודים דפוסל בו שאיבה כיון שאינו ראוי לשום אדם: ואין להקשות דאמאי לא חשיב במתניתין דכלים פ"ז דחשיב שם דהכל לפי מה שהוא אדם לענין קומץ ולקטרת של יוה"כ ולענין עירוב ולענין יוה"כ. ולכאורה הו"ל למחשב ג"כ דשיעור מקוה במעין ג"כ הכל לפי מה שהוא אדם דהא אינו קושיא כלל דהתם נאמר בתורה ובדחז"ל שיעור בזה כגון בעירוב דנתנו חז"ל שיעור ב' סעודות וכן ביוה"כ מלא לוגמיו ובמנחה נתנה התורה שיעור מלא קומצו וביוה"כ מלא חפניו ושייך ע"ז למתני דשיעור הזה שיערו באדם כל אחד לפי מה שהוא לפי גדלו וקטנו. אבל במקוה לענין מעין לא הוזכר שיעור כלל בדברי חז"ל כמה יהא בו דיהא נצרך התנא לאשמעינן דהשיעור הזה תליא לפי גודל האדם רק אמרו שיהיה כל גופו מתכסה בבת אחת וממילא ידעינן דכל אחד ככי מה שהוא ואיזה טעות יכול ליפול בזה אבל משא"כ בקמיצה ובהשוהה מלא לוגמיו ביוה"כ וכן בחפינה ובמזון שתי סעודות יש לטעות דשיערו הכל כפי מידת אדם בינוני הוצרך התנא לאשמעינן דהכל לפי מה שהוא אדם וכבר כתבנו לעיל בתשובה הקודמת דמה שהקשה הגאון בעל טו"א ז"ל בחגיגה י"א דאמאי לא חשיב מ' סאה דמקוה של מי גשמים דהכל לפי מה שהוא אדם. במח"כ אין בקושייתו כלום דהא מ' סאה דמקוה כשר אפי' לעוג מלך הבשן ואף דאינו יכול להתכסות כל גופו בבת אחת יכול להרכין במים גופו וראשו או דיהא מגנדר כבניתא ואדרבה לא תליא לפי מה שהוא אדם ולעולם משערינן באדם בינוני כשהוא עומד והלכך לא שייך למתני זה התם כלל וכלל וכל זה נ"ל ברור: והנה לכאורה יש להעיר על מש"כ הגר"א ז"ל בביאוריו בסי' ר"א ס"ק ה' בשם הריב"ש דטעמא דמקוה אינה מטהרת בזוחלין ומעין מטהר בזוחלין משום דמים הזוחלין אינן חיבור זה לזה והלכך במקוה דבעינן שיהא מ' סאה לאדם מה"ת משו"ה אינה מטהרת בזוחלין משום דבעינן שיהא מ' סאה כאחת משא"ב במעין דמטהר בכ"ש לא איכפת לן מה שאינן חיבור זה לזה. ולכאורה קשה על זה דא"כ למה צריך קרא דבמים למעט זוחלין לפי' התוס' בחגיגה י"א תיפוק ליה מקרא דאת כל בשרו דילפינן מיניה דבעי' מ' סאה ובזוחלין ליכא מ' סאה ביחד וכן קשה לדעת הפוסקים דס"ל דגם מעין בעינן לאדם מ' סאה היאך מעין מטהר בזוחלין גם לאדם אבל יש ליישב די"ל דס"ל להריב"ש כדעת הר"ש במקוואות דמקוה דפסול בזוחלין אפי' אם הזחילה למעלה ממ' סאה ויש מ' סאה במקוה שעומדין באשבורן ואין נזחלים כלל והובא דעתו בטוש"ע בסעיף נ"ה בהג"ה ועל זה שפיר צריך קרא: ובזה ניחא נמי מה דמעין מטהר בזוחלין גם לאדם היינו אם זוחלין למעלה ממ' סאה ואכן תקשה על הרא"ש ז"ל דפסק דזחילה אינו פוסל רק אם הזחילה למטה ממ' סאה וגם סובר כדעת ר"י דלאדם בעינן מ' סאה א"כ היאך מעין מטהר בזוחלין אפי' למטה ממ' סאה וצ"ל באמת דהרא"ש סובר דזוחלין שפיר הוי חיבור ולא דמי לקטפרס דמשופע ביותר וראיה לזה מהא דעבד אבוה דשמואל מפצי לבנתיה לטבול בנהר פרת ביומי תשרי ואף דכל נהר המים זוחלין גם למטה ממ' סאה וע"כ דנהר לא דמי לקטפרס וכמו שכ' הב"י והבאתיו לעיל בסימן הקודם משום דהולך במישור לא מקרי קטפרס ומיהו מהא דאבוה דשמואל הנ"ל אינו מוכרח לומר דס"ל כהב"י דאף להראבי"ה דס"ל דנהר דמי לקטפרס מ"מ הא כבר תירץ דאף בקטפרס דאינו חיבור היינו המים שלמטה להמים שלמעלה ואסור לטבול סמוך למוצא הנהר במקום דעדיין לא יש שם מ' סאה אבל לאחר שירדו מ' סאה מים מותר לטבול משום דהמים שלמעלה שפיר הוי חיבור להמים שלמטה והא דמקשה הראבי"ה דווקא מהא דטובלין בנהרות ולא מקשה מהא דמעין מטהר בזוחלין נראה דס"ל ג"כ כדעת הר"ש דבמקוה פוסל זחילה גם למעלה ובכה"ג הכשירה התורה במעין אבל בנהר דהזחילה הוא גם למטה ממ' סאה שפיר מקשה היאך טובלין בנהרות ולפי זה יש ג' שיטות בטבילה דנהר דעת הראבי"ה דאין טובלין רק לאחר שירדו מ' סאה ממקום מוצ הנהר ולדעת הב"י טובלין בו בכל מקום דזוחלין לא דמי לקטפרס ולהריב"ש ג"כ טובלין בו בכל מקום משים דמעין מטהר בכ"ש גם לאדם ולא איכפת לן בזחילה. כן נ"ל לבאר בדינים אלו: סימן מו ראיתי לברר כל דיני פסולי המקוה והכשרה ע"פ דעת כל הפוסקים ז"ל ואלו הן: א) פסול הויה ע"י טומאה ומקורו מהמשנה דפרה פ"ו משנה ד' ומייתי לה בזבחים וד' כ"ה) ונפק"ל מדכתיב יהיה טהור ודרשינן דהווייתן ע"י טהרה תהא. הרמב"ם לא ס"ל כלל פסול זה גבי מקוה וטעמו כתב הב"י בסימן ר"א ד"ה והרמב"ם כתב וכו' כל כלי וכו' מדלא נשנה משנה זו במקוואות רק בפרה מסתמא אינו נוהג דין זה רק במידי דבעי מים חיים כגון זב ומצורע ואפר פרה עכ"ל. אכן דבריו תמוהין דא"כ אכתי הו"ל להרמב"ם להביא זה בהלכות מקוואות ולענין זב דהא הרמב"ם הביא שם דין זב דבעי מים חיים והו"ל לבאר דבעינן שיהא הויה ע"י טהרה ומדלא הביא זה רק בהלכות פרה אדומה [בפ"ו הלכה ח'] ש"מ דס"ל דאינו נוהג זה רק באפר פרה או גבי מצורע דכתיב נמי התם אל כלי חרש על מים חיים [והא דלא הביא זה גם בהלכות טומאת מצורע י"ל דסמך על מש"כ בה' פרה אדומה] וטפי נ"ל דלא ס"ל כן אפי' גבי מצורע רק באפר פרה משום דהתם כתיב ונתן עליו מים חיים אל כלי ובעינן שתהא חיותן בכלי] וכיון שנתהווה ע"י דבר המקבל טומאה בטל חיותן וראיה לזה מדלא נשנה זה גבי מעלות דמקוואות דלדעת