עצי ברושים צא

התחיל השני וכו' ליתא בשאילתות לפנינו רק כן נמצא הנוסחא בסמ"ג בהלכות מקוואות בשמו והובא בהגהות שאילות שלום להגאון מהרי"ב ז"ל ופשוט שכן היה הגירסא בשאילתות גם לפני המרדכי ונראה דלמד זה מהמשנה דסופ"ג דמקוואות הנאמר לענין טהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובין דאימתי בזמן שהתחיל השני וכו' ע"ש]: אבל מה דמסיים המרדכי הלכך רגילים כשמנקים את המקוה וכו' אינו מד' השאילתות רק מד' המרדכי בעצמו וכן בשו"ת מהרי"ק שם לא הביא זה רק מד' המרדכי רק בתרומת הדשן בסי' רנ"ח כתב דבמרדכי כתב מדברי השאילתות דרגילים כשמנקים המקוה וכו' וחזר וכפל דבריו וכתב ודקדק המרדכי מד' השאילתות מדקאמר פוקקין נקבי הנביעה וכו' משמע להדיא דחשב דהמרדכי העתיק זה מד' השאילתות [ופשוט שהמרשים נמשך אחר דברי התה"ד בזה] אבל באמת בשאילתות ליתא מזה מידי רק הם דברי המרדכי בעצמו [וגם מש"כ התה"ד ודקדק המרדכי מדברי השאילתות וכו' מדקאמר פוקקין נקבי הנביעה אלמא במעין איירי ג"כ אינו אמת דהדבר ברור כשמש מש"כ במרדכי אחר זה ונראה לי ההדיוט אינו מד' המרדכי רק איזה תלמיד טועה כתב כן בצידו. אבל באמת אינו ראיה כלל מד' המרדכי דס"ל כן וכמו שאכתוב לקמן בסמוך בעז"ה] וגרם להתה"ד בזה מחמת שלא היה לפניו השאילתות לעיין בו דעדיין לא נדפס בימיו וחשב דכל דברי המרדכי הם העתקה משאילתות: ולכן לפי זה מש"כ התה"ד אח"כ ומעתה כיון דדברי השאילתות דברי קבלה הן וקדמון היה אין לזוז מדבריו והכי כותבים התוס' ושאר המחברים בכמה מקומות דאין לזוז מד' השאילתות עכ"ל התה"ד שם. ואמנם לפי מש"כ בעז"ה דבריו בטילין מעיקרן דמעולם לא אמר זה השאילתות וגם מד' המרדכי גופא אינו ראיה וכמו שאכתוב לקמן בסמוך: ועתה נבוא למש"כ במרדכי אח"כ וז"ל נראה לי אני הדיוט מדקאמר פוקקין נקבי הנביעה דאפילו במעין קאמר שפוסל ג' לוגין שאובין ודלא כרבינו שמחה ואו"ז ותשובת הר"מ לקמן עכ"ל נראה לי ברור דאינו מד' המרדכי בעצמו רק הוא הנ"ה מאיזה מפרש שמדייק כן מלשון המרדכי [וכ"כ שם בהגהת הב"ח דהוא הג"ה]: והנה לפי דעת בעל הג"ה זו דברי המרדכי סותרין זא"ז תוך כדי דיבור דהא תיכף בסמוך הביא דברי האו"ז ורבינו שמחה ועוד כמה ראשונים דבמעין אינו פוסל שאיבה כלל ולא הביא שום מחלוקת בזה. אבל באמת אבאר בסמוך בעז"ה דאין כאן שום סתירה בד' המרדכי ודבריו שבכאן אין שום ענין למה שהביא בסמוך בשם האו"ז ורבינו שמחה אך בתחילה אבאר ד' המרדכי שכ' שם בסמוך. וכן מצאתי בתשובת רבינו שמחה בספר אבי"ה דבמעין לא פסיל ג' לוגין. וכבר היה מעשה בגינשפורק שהיו מנקין את המקוה וכשנחסר ממ' סאה נשפך מן הכלי למקוה ופסלו ה"ר משה ב"ר חסדאי. ותמה ע"ז דלמה פסלו הלא המקוה דגינשפורק היה מעין עכ"ל המרדכי [ויש שם חסרון הניכר בד' המרדכי במש"כ ולא נודע ראיה מנין שהרי מקוה שבנינשפורק מעין הוא ואין המשך לדברים אלו שמשמע שמה שמסיים שהיה מעין ולא מקוה ולכן לא נודע הראיה ואיזה ראיה הובא במעשה הלזו רק דכתב דפסלו ה"ר משה והול"ל ולא נודע לנו טעמו: ואכן באמת כל לשון זה הועתק מאור זרוע בה' מקוואות סימן של"ו ושם באור זרוע איתא בזה הלשון ולא שמעתי ראיה שלו מנין. ואך ע"ז אני תמה כי המקוה שבגינשפורק הי' מעין ואין מים שאובין פוסלין בו כמש"כ מורי רבינו שמחה זצ"ל כ"ה הלשון באו"ז וכן צ"ל גם במרדכי. ועי"ש עוד באו"ז דמסיים דדברי רבינו שמחה נראה עיקר דבמעין לא שייך לפסול בו שאיבה דחדא כיון שהוא מקוה לכלים הרי שם מקוה עליו ואינו נפסל עוד בשאיבה. ועוד דנראה לו דאף לאדם לא צריך מ' סאה כגון תינוק קטן שגופו עולה בפחות ממ' סאה וכו'. ועוד הביא ראיות לזה מכמה משניות דגם לאדם א"צ מ' סאה עי"ש. ומש"כ ולא שמעתי ראיה שלו מנין קאי על מה שכ' לעיל להביא ראיה לדעת רבינו שמחה דמים שנופלין מן הכלי למקוה פוסלין את המקוה ואף שהאדם אינו מכוין לכך ומביא ראיה מהתוספתא דמקוואות פ"ד דהעולין באצטליא פוסלין את המקוה. ושוב הביא ראיה לדבריו מהמעשה דריגונשבורק שפסל אותו הרב ר' משה ב"ר חסדאי בכה"ג אלמא דס"ל בפשיטות כרבינו שמחה דכל שנשאב בכוונה אפי' דהנפילה למקוה היה שלא בכוונה פוסל את המקוה. אך כתב האו"ז דלא נודע הראיה שהביא הר' משה לזה דגם בנפילה שלא בכוונה פוסל דאינו זוכר רק המעשה שפסלו הר' משה אבל טעמו ונימוקו שלו לא שמע כ"ה כוונת האו"ז בלי ספק. ושוב כתב האו"ז דמ"מ אני תמה דלמה פסלו הר' משה ב"ר חסדאי דהא המעשה היה במעין ובמעין אינו פוסל שאיבה וכן צ"ל במרדכי: ומ"מ עדיין אנו צריכין ליישב ד' המרדכי הסותר דבריו דמתחילה כתב דפוקקין נקבי הנביעה משמע דס"ל בפשיטות דבמעין ג"כ פוסל שאיבה ובסוף העתיק לד' האו"ז ורבינו שמחה דס"ל להיפך: ונ"ל דאלו ואלו דברי אלקים חיים הם והוא דלכאורה ראוי לחקור כיון דשיעור מ' סאה לא כתיב בתורה רק דחז"ל למדוה מדכתיב גבי בע"ק ורחץ במים את כל בשרו ודרשינן מים שכל בשרו עולה בהן ושיערו חכמים דשיעור שתכסה כל גופו בבת אחת באדם בינוני הוא מ' סאה. והלכך אפילו באדם קטן דא"צ מ' סאה לכסות כל גופו מ"מ צריך מ' סאה דלא חילקה התורה דהתורה נתנה שיעור אחד לכל האנשים וכ"כ הרא"ש באמת בריש הלכות מקוואות: והנה לכאורה תימה דא"כ גם במעין נימא כך ומנ"ל לחלק בין מעין למקוה. והנה הרא"ש ז"ל מביא באמת מזה ראיה לדעת ר"י דלאדם גם במעין בעינן מ' סאה אף לאדם קטן דהא לא חילקה התורה בין אדם קטן לאדם גדול במעין דהא בתורה לא הוזכר דדווקא במקוה דינא הכי: ואמנם לישב דעת הפוסקים דס"ל דמעין גם לאדם סגי שתכסה גופו בבת אחת כל אחד לפי מה שהוא היינו משום דבברייתא בחגינה י"א איתא במים בימי מקוה ופירש"י למעוטי שאובין. אבל התוס' מאנו בזה וכתבו דר"ל במי מקוה באשבורן ולא זוחלין. וא"כ י"ל דפליגי בזה דהרא"ש והר"י ס"ל כפרש"י דלא בא למעט רק שאובין ולא מיירי דווקא במקוה אלא מיירי גם במעין. וא"כ מוכח דגם במעין בעינן מ' סאה מה"ת. אבל דעת החולקים ס"ל כפי' התוס' דר"ל באשבורן הרי דמיירי במקוה. וא"כ גם מאי דדרשינן מסיפא דקרא דבעינן מ' סאה ג"כ אינו אלא במקוה. אבל במעין רישא דקרא י"ל דלא בעינן מ' סאה ואדרבה מדמטהר בזוחלין ש"מ דלא בעו מ' סאה וכמש"כ הריב"ש בתשובה בסימן רצ"ב דהא דפסול זוחלין במקוה הוא משום דליכא שיעורי' דמים בעת שהן זוחלין דאין הזוחלין מתערבין ונ"ל ראיה לדברי דהנה לפי' רש"י קשה למה נא כתבה התורה זה בתחילה גבי זב דבעינן שיהא כל גופו עולה בהן ושלא יטבול בשאובין אלא וודאי דפסול שאיבה ידעינן מקרא דמעין ובור וכמו דאיתא בתו"כ ולא בא קרא במים אלא לאשמעינן דבעינן דקוו וקיימו וזה לא בעינן רק במקוה וכן מאי דדרשינן מכל בשרו שיהא כל גופו עולה בהן ג"כ לא בעינן רק במקוה והלכך גבי זב לא היה יכול הכתוב לכתוב כן דהרי זב בעי מים חיים ובמים חיים כשר אפילו בזוחלין וגם לא בעי מ' סאה ולפיכך לא כתב זה רק גבי בע"ק אבל לדעת הסוברים דלאדם גם במעין בעי מ' סאה קשה טובא דלמה לא כתיב כל גבי זב דקדים בפרשה שם מקמי קרא דבע"ק והדבר צ"ע בזה: ואין להקשות על דעת החולקים דס"ל דבמעין סגי בכ"ש גם לאדם משום דגבי מעין לא כתיב כל בשרו א"כ מנלן דבעינן שיטבול כל גופו בבת אחת דהא אינו קושיא דבאמת בתו"כ פ' אמור יליף דצריך לטבול כל גופו בבת אחת מדכתיב שם ובא השמש וטהר מה ביאת שמשו כולו כאחת אף במים כולו כאחת עכ"ל התו"כ והובא ברשב"א בתו"ה בשער הטבילה ופשוט דאם אינו ענין למקוה תנהו ענין למעין וכבר הזכרתי מזה לעיל בתשובה מ"ד ע"ש: אך דגבי מעין לא בעי שיעור במים כדי שיהא כל גופו של אדם בינוני טובל בהן בבת אחת כמו שהוא עומד אלא כל שיתכסה גופו בבת אחת באיזה אופן שיהיה כגון באדם קטן או אפילו באדם גדול אך אם יניח עצמו על קרקע של המעין בפישוט ידים ורגלים ויהיה במים כדי שיתכסה כל הגוף בבת אחת סגי בהכי וכן פי' באור זרוע בשם רבינו שמחה דהא דתנן