עצי ברושים צ

וריבה עליו מים שאובין יש לו מעלה שמטהר בכ"ש מים המוכין מטהרין גם בזוחלין מים חיים מטהר ג"כ זב ומצורע וכשר למי חטאת וכל זה ברור ואין להקשות נמי לפימש"כ המהרי"ק דמעין העומד תורת מעין הוא לכל דבריו רק שאינו כשר לזב ולמי חטאת משום דלא מקרי מים חיים וא"כ לחשוב נמי מעין העומד בהדי מעלה דמים המוכין דהא דיניהם שוה אבל גם זה לא קשיא דכיון דהוא מעין העומד לא משכחת לה דהוא זוחל אם לא שהאדם בעצמו הזחילן למקום אחר ובכה"ג אם הזחילה בא על ידי אדם הרבה יש להסתפק בזה ואכמ"ל: והיוצא מדברינו שכתבנו לעיל בפי' דברי התוספתא הנ"ל דבחופר בצד הים והנהר הרי הם כמי תמציות שלא פסקו דמיירי בחופר במקום הביצין וכן גורס הגר"א ז"ל בתוספתא שם ומחלק התוספתא בין אם חופר סמוך לנהר דאינו נכנס מי הנהר להדיא דרך הכתלים למקום הבנין רק דהכתלים מתלחלחין מחמת מי הנהר וע"י כן הכתלים בוצצין מים תמיד לתוך הבנין והלכך דינם כמו מי תמציות שלא פסקו דהוי כמו אם ירדו גשמים וההרים בוצצין דתנן במקוואות דזה נקרא מי תמציות שלא פסקו ואם שתה טמא בתחילה ואח"כ שתה טהור טהור והתוספתא באה לפרש אופן שני דנחשב כמי תמציות שלא פסקו. ועוד בא לפרש אופן ג' בחופר בצד מעין דאם המים מושכין תמיד מן המעין הרי הוא כמעין או אפילו פסקו וחזרו והמשכו חוזר להיות מעין. אבל אם פסקו לגמרי רק דהכותלים בוצצין אז דינן כמי תמציות שלא פסקו. אבל אינו מחלק כלל בין אם באו המים ממי המעין או דבאו מן הים והנהר רק דסתם חופר סמוך לים או לנהר אינו נמשך להדיא רק בוצץ מן הכתלים וסתם חופר סמוך למעין הוא נמשך תמיד מן המעין לתוך הביצין וכל עיקרה של התוספתא לא בא לחשוב רק דיש ג' אופנים במי אחר תמציות שלא פסקו: שוב אחר זמן רב אינה ד' לידי ס' שו"ת עין יצחק ח"א להגאון האמיתי מאור הגולה הגאב"ד דקאוונא מוהרי"א זצ"ל ומצאתי בסי' כ' שהשיג ג"כ על דברי המשכנות יעקב הנ"ל. אך מש"כ שם לפרש דברי התוספתא בדרך אחר ותוכן דבריו שם דא"א לפרש בתוספתא כמו שפי' במשכנות יעקב דמשו"ה בחופר בצד הנהר הרי הן כמי תמציות משום דאין למי החפירה חיבור לנהר כשפופרת הנוד רק דרך חלחול הקרקע ע"י נקבים דקים אין להמים דין מעין רק שם מקוה עליהן ופוסל בהם שאובין דא"כ גם בחופר בצד המעין נמי למה דינם כמעין דהא מלישנא דתוספתא משמע דמיירי שידוע שאין לחפירה זו מקור מעצמו רק הוא נמשך מן המעין שאצלו א"כ למה דינו כמעין דהא במעיין ג"כ מיירי שאין לו חיבור למעיין כשפה"נ ולכן פירש הוא ז"ל דהתוספתא אזלא לטעמיה דבתוספתא דפרה פ"ט איתא דכל הנהרות פסולין לקדש מהן מי חטאת והרי דס"ל להתוספתא דנהר אין דינו כמעיין משום דחיישינן דשמא רבה עליו מי גשמים וכמש"כ הראב"ד בהשגות בפ"ו מה' פרה אדומה הלכה י' או מטעם דס"ל להתוספתא דכמו דימים פסולין לקדש בהן מי חטאת משום דהכתוב קורא אותן ימים [וכמו דאמר ר"מ שם במשנה בפ"ח דפרה משנה ח' ואף ר' יוסי דס"ל שם דמטהרין בזוחלין כבר כתב שם הר"ש הטעם מפני שהנחלים הולכין וזוחלין עליהן אבל פסולין הם למים חיים דהכתוב קראן מקוה] עכ"נ כל הנהרות נקראו מקוה דאין לחלק בזה בין נהרות לימים ולכן אמרה התוספתא דהחופר בצד הנהר ובצד הים דינו כמקוה אבל לפי דין המשנה דכשרין הן לקדש מי חטאת בוודאי גם בחופר בצד הימים והנהרות דינו כמעיין ואף דהרמב"ם הביא לד' התוספתא להלכה היינו משום דאזיל לשיטתו שם בפ"ט מה' מקוואות דאין לטבול בנהרות משום חשש דרבו מי גשמים אבל לפי מה שהכריע הרמ"א ביו"ד סי' ר"א סעיף ב' דאין למחות ביד הנוהגים להקל לטבול בנהרות דיש להם על מה לסמוך דדין הנהרות כמעין והלכך החופר בצד הנהר אף היכא דיש לחוש דהמים באו מן הנהר דין מעין עליהם ודלא כהמשכנות יעקב אלו תוכן דבריו ז"ל: והנה לא זכיתי להבין דבריו הקדושים בזה וראשון לציון באתי להעיר במש"כ בתחילה דמלשון התוספתא דתני כל זמן שהם באים מחמת המעיין משמע דמיירי אף אם ידוע שאין לחפירה זו מקור מעצמו רק הוא נמשך מן המעיין דרך הנקבים כמו בחופר בצד הנהר והנה מאוד יש לתמוה על דברים אלו דמ"נ לדעת הרוב הפוסקים ז"ל שהבאתי לעיל דס"ל דהא דתנן דמעין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה מיירי דווקא שהבריכה מלאה מי גשמים אבל בבריכה ריקנית אף דנפסק מן המעין דינו כמעין א"כ אף בפסקו להיות מושכין הו"ל להיות דינו כמעין ולמה אמר בתוספתא דהוי כמי תמציות ולדעת הראב"ד וסייעתו דאף בבריכה ריקנית הוי כמקוה א"כ אף דמושכין מן המעין הו"ל להיות דינו כמקוה דכיון דליכא חיבור למעין כשפופרת הנוד הו"ל כנפסק וא"כ אם נפרש דהתוספתא מיירי דליכא חיבור כשפופרת הנוד למעין והוי כנפסק מן המעין א"כ לכל הפירושים תקשה דמאי נ"מ בין רישא לסיפא דמה בכך שנמשך מן המעיין מ"מ כיון דליכא חיבור כשפופרת הנוד הוי כנפסק וע"כ צ"ל כמו שכתבתי לעיל או דמיירי דחזינן דנמשך להדיא ואיכא חיבור כשפופרת הנוד למעין או דגבי מעין דחלחולי מחלחלי וכדאיתא בחגיגה (ד' כ') לא בעינן חיבור כשפה"נ ודינו כמעין דמטהר בזוחלין ובכ"ש אך לאדם דבעי מ' סאה גם במעין בעינן שיהא מ' סאה במקומו ולדעת רוב הפוסקים דאם המשיך מי מעין לבריכה ריקנית דינו כמעין אף דנפסק מהמעין צ"ל דמיירי דחופר במקום הביצין [ונ"ל דשני הגירסות שהביא הגר"א ז"ל בביאוריו להתוספתא שם תליא במחלוקת הפוסקים הנ"ל ודו"ק] וביותר תמוה מש"כ לפרש התוספתא דאזלא לשיטתה דבתוספתא דפרה פ"ט איתא דנהרות פסול לקדש בהן מי חטאת או מטעם דחיישינן שמא רבו מי גשמים או משום דכיון דפסקינן כר' יוסי בפ"ח דפרה דכל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ומצורעים ולקדש בהן מי חטאת ופירש הר"ש וה רע"ב דתורת מעין עליהם מפני שהנחלים הולכין וזוחלין עליהם אבל פסולין הם לתורת מים חיים שהכתוב קוראן מקוה וס"ל להתוספתא דהאי טעמא שייך גם בנהרות אבל לדידן דקיי"ל דכשרין למי חטאת וכמו שכ' הראב"ד בהשגות בוודאי דנהר דינו כמעין והחופר בצד הנהר דינו ג"כ כמעין ע"ש בספרו ולדידי שני הטעמים שפ' על התוספתא אינם נכונים לפענ"ד דחדא דהתינח נהר אבל בים לא שייך שמא רבו גשמים על מי הים ועוד אף בנהר קשה דהא תנן דהנוטפין שרבו על הזוחלין דינם כמקוה לטהר באשבורן אבל שוה למעיין דמטהר בכ"ש והיכי [אמרה בתוספתא דהוי כמי תמציות ובעינן מ' סאה אפילו לכלים. וגם טעם השני דס"ל להתוספתא דנהר דנו כים ונקרא מקוה תמוה מאוד דגם ימים דס"ל לר"י דמטהר בזוחלין נראה פשוט דה"ה נמי דמטהר בכל שהוא ואינו פוסל רק לזבין ומצורעים ולקדש בהם מי חטאת דבעינן בהו מים חיים אבל בוודאי מטהר בכל שהוא דכיון שמטהר בזוחלין כ"ש שמטהר בכל שהוא וכן משמע להדיא בד' הרמב"ם והר"ש שם והא דלא הזכיר במשנה דמטהר בכל שהוא היינו דבים לא שייך כל שהוא. אבל לענין חופר בצד הימים בוודאי לא בעי מ' סאה במי החפירה וא"כ היכי תנא בתוספתא דהוי כמי תמציות ולכן טפי נ"ל כמו שכתבתי לעיל. אך כל זה כתבתי רק לדעת רוב הפוסקים דס"ל דמעין שהמשיכו לתוך בריכה ריקנית דינו כמעין אף שנפסק מן המעין. אבל לדעת הראב"ד וסייעתו דאם נפסק מן המעין דינו כמקוה אף בנמשך לתוך בריכה ריקנית דברי המשכנות יעקב ברורין להלכה דפוסל בהו שאובין אם אין בהם מ' סאה הנלע"ד כתבתי בעז"ה: שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא. בעז"ה ראיתי לבאר בדין אם נוהג פסול שאיבה במעין או לא והנה זה לשון השו"ע יו"ד סי' ר"א סעיף מ' הלכך הרוצה לשאוב מים מהמקוה לנקותו וירא שמא יחזרו מהכלי שמוציאין בו המים ג' לוגין למקוה אחר שחסרו ממ' סאה ויפסלוהו יקוב הכלי בשוליו כל שהוא ואז לא יחשבו המים שבו שאובין ואם הם מים נובעים א"צ לכך כי המעין אינו נפסל בשאיבה עכ"ל המחבר שם. וכתב על זה הרב בהג"ה ומכל מקום נהגו להחמיר גם במעין ונרשם מרדכי [בפ"ב דשבועות] בשם השאילתות ומהרי"ק שורש נ"ה ות"ה סי' רנ"ח] כי יש חולקין אפי' במעין ואומרים דשאיבה פוסלת ולכן לכתחילה יש להחמיר עכ"ל: והנה בתחילה צריך לידע דהמרשים בשו"ע שמציין על דברי הרמ"א ז"ל דכ"ה במרדכי בשם השאילתות נמשך בזה אחרי דברי התוה"ד בסימן רנ"ח אבל באמת בשאילתות ליתא זה דהמרדכי לא הביא להשאילתות רק לענין הא דפוסל ג' לוגין שאובין אפי' אם נפלו מב' וג' כלים דמפרש השאילתות דאינו פוסל, רק אם התחיל השני עד שלא פסק הראשון [ובאמת בשאילתות בפ אחרי לא נמצא רק הדין דשנים ושלשה כלים מצטרפין אבל בד' וה' אין מצטרפין אבל מש"כ המרדכי בשמו דאינו פוסל רק אם