עצי ברושים פט

אפשר דלא מהני שהיה י"ב חודש או לידה דהא ס"ם מטעם רובא ואפשר דעדיף יותר מרובא וזה ידוע דהא דמהני שהיה הוא ג"כ מצד רוב דהא וודאי איכא מיעוטא דטריפות שחיות י"ב חודש וא"כ מאי חזית דנסמוך אהך רובא להתיר אדרבה נימא דאזלינן בתר רוב לאסור ונימא באמת דהוא מן המיעוט דחיות אף שהן טרפות ולא שייך לומר דרוב בהמות כשרות מסייע לרובא דאינן חיות והוי תרי רובא דהא ליתא כלל דכיון דאירע בה ריעותא איתרע לה רובא. ועוד ששהיית יב"ח אינו מוסיף היתר לבהמה ולא הוי רק גילוי הדעת שהבהמה לא נטרפה: ואפשר דבמעשה דבינת אדם היה ידוע דלא ניקבו שאר הדקין רק הכרס לבד: ואכן בנידון מעשה דמעכ"ת נ"י נ"ל דכיון דהאשה מכחשת ואומרת דלא ראתה שיצא פרש הוי כע"א בהכחשה ולאו כלום הוי ואף דיש לפקפק ולומר דהא האשה לא אמרה בפירוש שראתה שלא יצא פרש רק דאומרת דהיא לא ראתה ואפשר דהיא לא ראתה אבל העד ראה דלא ראינו אינה ראיה מ"מ בנד"ד דילדה אח"כ הלידה מסייעת לדברי האשה דאם יצא פרש נצטרך לומר דהוא מן המיעוט דיולדות אף שהן טרפות והרוב אינו כן. ולכן הרוב מסייע לדברי האשה: ועוד כיון דשניהם היו במעמד אחד בעת הנגיחה והיא לא ראתה ממילא הוי הכחשה לדברי העד והוי כמו שאומרת דלא ראיה וכן משמע במשנה דסוטה (דף ל"א ע"ב) ע"ש ברש"י ד"ה ושנים אומרים דלא נטמאת ודו"ק. והלכך אף דלכתחילה אם לא היה נשחטה הבהמה עדיין היה ראוי יותר למכור לעכו"ם מ"מ עכשיו שכבר נשחטה ובוודאי היה ג"כ הפסד מרובה יפה הורה מעכ"ת נ"י וד' יורנו בדרך אמת ולא נכשל בדבר הלכה ולא נבוש לעולם ועד. כה דברי הכותב באמת הדו"ש הצעיר מפרחי כהונה: שלמה הכהן מו"ץ דפ"ק ווילנא. שוב ראיתי ע"ד שכתבנו לעיל בפי' דברי התוספתא דמקוואות דלא מיירי שם רק לבאר דין תמציות שלא פסקו א"ש נמי מה דלא הביאו הפוסקים הראשונים כגון הראב"ד והרשב"א בשער המים והטוש"ע לד' התוספתא הנ"ל לבד הרמב"ם ז"ל הביאה והיינו משום דלא נ"מ לדינא כלל בזה בזה"ז לטבילת נדה לבעלה דכיון דאם המים באין מן הנהר ג"כ דינו כמו מעין ורק דמיירי שם במי גבאין שיש שם מי גשמים במקומו וגם באין שם מים מן הנהר דרך גידי הקרקע ובזה אין שום חידוש דין לענין טבילת נדה דהא כבר הביאו לדין מעין שהמשיכו לתוך בריכה והפסיקו דהרי הוא כמקוה. וא"כ פשוט דגבי נהר נמי כיון דליכא חיבור לימי הנהר כשפופרת הנוד לא הוי חיבור והוי כהפסיקו והעיקר בא לאשמעינן דמ"מ יש להם דין כמו מי תמציות שלא פסקו משום דהקרקע בוצץ מים תמיד מחמת שבלוע בה מלחות הנהר ותמיד מטפטף מים מהכתלים. וזה אינו נ"מ רק לענין טומאה וטהרה לענין שתה טמא בתחילה ואח"כ שתה טהור טהור דהמים שנפלו מן הטמא נטהרו בהשקה והלכך לא הביאו רק הרמב"ם ז"ל דהוא ז"ל כתב לכל דיני טומאה וטהרה אף שאינו נוהג האידנא. ואין להקשות דהא משכחת נ"מ גם האידנא לענין טבילת ידים דבמי תמצית שלא פסקו נראה דמהני טבילת ידים כיון דלא נטמאו. דזה אינו קושיא דגם במי גבאים ומי תמציות שפסקו לא נטמאו המים אם הלך בהן הטמא כל זמן דלא נתלשו מן הקרקע וא"כ מ"נ דלדעה הראשונה שהובא בשו"ע או"ח סימן קנ"ט סעיף י"ד דגם ברביעית דמקוה מותר לטבול בו הידים גם במי גבאים ומי תמציות שפסקו ג"כ מותר ולדעה השניה דמצריך מ' סאה גם במי תמציות שלא פסקו אסור לטבול בהם דהא לית בהם מ' סאה: ושוב מצאתי בספר שו"ת עונג יו"ט בסי' פ"ה [להגאון האמיתי מו"ה יו"ט ליפמן זצ"ל] שהשיג ג"כ עלו דברי המשכנות יעקב הנ"ל מטעם אחר והוא אף דנראה מד' התוספתא דהחופר בצד הנהר אינו דינו כמעין מ"מ אינו רק דאינו מטהר בזוחלין וגם דבעינן מ' סאה גם לכלים. אבל מ"מ לענין שאובין בוודאי אינו פוסל בו דהא בהדיא תנא בתוספתא דדינו כמו תמציות שלא פסקו ובמי תמציות שלא פסקו הא מפורש בהדיא במשנה דהן מטהרים מים טמאים שנפלו בהם וממילא לא פסלו בהם שאיבה דנטהרו בהשקה דהא מטהרים מים טמאים שנפלו בהם. והנה לכאורה הגם שדבר גדול דיבר בכאן הגאון הנ"ל וראוים הדברים למי שאמרן מ"מ לדידי מספקא לי טובא בזה. ואף דלכאורה הדברים ק"ו דכיון דמטהרים טומאה דאורייתא כ"ש דמטהרים לשאובין דאינו אלא מדרבנן. ומקוה חסירה דפוסל בה שאיבה היינו משום דמקוה חסירה אינה מטהרת ג"כ למים הטמאים כמו דתנן במשנה דמקוואות דאחת לי מי גבאים וכו' ואחת לי מקוה שאין בהם מ' סאה דשניהם דין אחד להם שאין מטהרים מים שנטמאו אבל בני תמציות שלא פסקו דמטהרים מים שנטמאו ועדיפי ממקוה שאין בה מ' סאה ה"ה דעדיפי נמי בהא. וראיה לזה דלא חשיב במשנה במקוה שיש מ' סאה במעלה שלה רק שבו טובלין ומטבילין ולא הזכיר נמי דיש בהם מעלה שאין מים שאובין פוסל בהם. וע"כ דמי תמציות דלא פסקו נמי אינו פוסל בהם שאיבה. אבל באמת כי דייקת טובא בהן תראה שאין הדבר כן דכל זה הוי שייך אם פסול שאיבה הי' דאורייתא. אבל באמת כיון שאינו רק פסול דרבנן י"ל דלא תליא בהשקה אלא כל שהמקוה חסירה ואינה מטהרת לאדם גזרו בהם פסול שאיבה ואף במי תמציות שלא פסקו והיינו נמי טעמא הפוסלין שאיבה גם במעין משום דלאדם בעינן מ' סאה ואף דלכלים סגי בכ"ש ואינו פוסל השאיבה לכלים מ"מ לאדם פוסל ומה שתמה על זה בספר הנ"ל דהאיך אפשר דתפסול לאדם והלא כבר ניטהר בהשקה לכלים והוי כתרתי דסתרי. אני אומר דאינו קושיא כלל דלטעמך האיך פוסל שאובין במקוה חסירה הרי מה"ת היא מקוה טהרה לכלים וכיון שלכלים אינו פוסל האיך פוסל לאדם ודוחק לומר כיון דמדרבנן פסולה גם לכלים משו"ה פוסל בה שאובין דזה אין סברא כלל דיעשו חכמים תקנה וגזירה על תקנה ובכ"מ אמרינן בגמ' דתקנתא לתקנתא לא עבדינן והוי כמו גזירה לגזירה. וע"כ צ"ל דלא עשו תקנה רק לטבילת אדם דמה"ת בעינן מ' סאה וא"כ ה"ה במעין. די"ל דדעת הסוברים דגם במעין בעינן מ' סאה לאדם דהוא מה"ת דגלי רחמנא במקוה דבעינן שיעור במים שיהא כל גופו עולה בהן בבת אחת וה"ה במעין [ואף שלעיל בתשובה כתבתי דאינו רק מדרבנן וכ"כ הב"ח בסי' ר"א יבואר בהשמטות אי"ה] וא"כ במי תמציות נמי כיון דאין בהם מ' סאה פוסל בהם שאיבה דהא היא פסולה לטבילה מה"ת. והא דמטהרת למים הטמאים ואף דכל מקוה שאין בה מ' סאה אינה מטהרת למים הטמאים טעמא רבא איכא בינייהו דענין מי תמציות שלא פסקו הוא דאף דבמי תמציות בעצמן ליכא מ' סאה מ"מ כיון שמטפטף תמיד מן ההרים להנחל מצרפינן למים הנזחל מן ההרים והוי כמקוה שלמה דהא בס"ה איכא מ' סאה והלכך מטהרין למים הטמאים בהשקה. ואמנם כל זה לטהר המים אבל לענין טבילה כיון דהמים הנזחלין הם זוחלין ולגבי טבילה גזה"כ הוא דאין מי מקוה מטהר רק באשבורן לכן לא מצרפינן המים הזוחלין למ' סאה דאין הזוחלין חיבור וכדאיתא בתוספתא והובא בדברי הגר"א ז"ל בביאוריו בסי' ר"א. ועוד דקטפרס הוא וקטפרס אינו חיבור והלכך פוסל בו שאיבה אבל לטהר המים דלא מצינו דזחילה פוסלת שפיר הוי חיבור דהא דאמרה התוספתא דאין הזחילה חיבור היינו לענין טבילה דהא התורה אמרה דאינה מטהרת בזוחלין והלכך במי תמציות שלא פסקו אף דמטהר למים מ"מ פוסל בהם שאיבה כנ"ל ודלא כדעת הגאון בעל עונג יו"ט והלכך יפה כתב המשכנ"י לפי שיטתו בפי' דברי התוספתא דפוסל שאיבה בחופר בצד הנהר. אבל באמת לפי מה שכתבתי בפירוש דברי התוספתא בלא"ה אין מקום לד' המשכנ"י דהתוספתא מיירי בחופר במקום הביצין שיש מי גשמים במקומו והמים כבר היו מתחילה רק כיון דחופר בצד הנהר הוא מעלה דדרך הקרקע שבצד הנהר להיות בוצץ מים ולכן הוי כמי תמציות שלא פסקו אבל בחופר בקרקע יבשה ומצא שם מים פשוט דהוי מעין גמור דמה בכך שבאו מן הנהר מ"מ לא גרע ממעין שהמשיכו לתוך בריכה ריקנית והפסיקו דיש לו דין מעין לכל דבריו ומה לי אם נמשך ע"ג הקרקע או דנמשך בתוך הקרקע דמעין בכל מקום שהוא תורת מעין עליו ואף שנפסק מעצם המעין [לבד הר"א ז"ל בהשגות דחולק ע"ז אבל לא קיי"ל כוותיה] ואין להקשות לפי מש"כ דבמי תמציות שלא פסקו אף שמטהר למים הטמאים מ"מ פוסל בהם שאיבה. א"כ הוה ליה לתנא למחשב במעלה השלישית במקוה שיש בה מ' סאה דיש לה מעלה דאינו פוסל בה שאיבה דזה אינו קושיא דהתנא לא בא לחשוב החילוקים שיש בינותם לדינא דכמה חילוקים יש ביניהם והתנא אינו חושב רק דכל אחת יש בה מעלה יתירה מחבירתה דמטהר יותר מהמעלה הפחותה כגון מי תמצית מטהרין למים. מקוה שיש בה מ' סאה מטהרת גם לאדם ולכלים מעין שמימיו מועטין