עצי ברושים פז

הקרקע להגומא מעט מעט ועל הרוב המים הן מלוחים כמי גשמים והני וודאי אינן דינן כמעין ואפילו בזמן שבוצצין מן הקרקע וע"ז אמרינן בחגיגה (דף י"ט) דארעא חלחולי מחלחלא ואעפ"כ בעינן מ' סאה [והוא דלא כפי' התוס' שם דפי' דמיירי במעין והוכיחו מזה דלאדם בעינן מ' סאה גם במעין. ולפי דברי המהרי"ט ז"ל אינו ראיה משם כלל] דאף שעתידין להתמצות עד שישלם למ' סאה מ"מ אין המים הנבלעים בקרקע חיבור: והיינו דתניא בתוספתא דהחופר בצד הים ובצד הנהר ובצד הביצין הרי הן כמו תמציות והטעם דאף שמתמצה מן הים ומן הנהר. מ"מ כיון שאינו נמשך להדיא מן הנהר רק מפני שהקרקע הסמוך לנהר הוא מתלחלח תמיד ממי הנהר ולפיכך מתבוצצין מים מן הקרקע לגומא ולפיכך בטיל שם מעין מינייהו כיון שכבר נבלעו בקרקע ובעינן מ' סאה אפילו לכלים וגם אין המים שבגומא חיבור למי הנהר אף שיש בהם גידים המתבוצצין מהם מי הנהר מ"מ זה לא מקרי חיבור כיון דליכא חיבור כשפופרת הנוד. אבל החופר בצד המעין שנראה להדיא שנמשך מן המעין בעצמו ולא מהמים שנבלעו בכתלים ולפיכך דינו כמעין כ"כ שם המהרי"ט: והנה אף שדבריו נכונים בטעמן מ"מ מה שפירש כן בד' התוספתא לא נהירא כלל ואי אפשר להעמיס זה בלשון התוספתא וכמו שאבאר דחדא דא"כ אין חילוק בין נהר למעין רק משום דסתם מים הנמשכים מן הנהר אין דרכן להיות זוחלין דרך הקרקע שבצד הנהר לתוך הגומא משום דהנהר יש לו מהלך אחר כמו שנקבע מששת ימי בראשית ואין דרכו כלל לעשות מהלך אחר להניח מקומו ולהתפשט בצדו וכ"ש הים דהמים עומדין במקום אחר בוודאי אין דרכו דיהא זוחל להקרקע בצדו רק משום דהקרקע שבצד הנהר ושבצד הים מלוחלח מאוד מחמת שמי הים והנהר מלחלחין תמיד להקרקע שבצדן לכן כל הקרקע שבצדן מלא מים והלכך כשחופרין גומא בצד הנהר נמשך לחלוחית הקרקע דרך הגידין לתוך הגומא והלכך אין נמשכין רק בוצצין. אבל במעין הנובע דרכו לפעמים לעקור מהלכו וחוזר וזוחל למקום אחר והלכך כשחופרין גומא סמוך למעין משכחת לפעמים שהוא זוחל ממש לתוך הגומא ויש לו חיבור גמור למעין כל זה הוא עיקר החילוק בין חופר סמוך לנהר ובין חופר סמוך למעין לדעת המהרי"ט ז"ל. ולפי זה קשה טובא דא"כ העיקר חסר מן הספר והו"ל להתוספתא לבאר זה. ועוד דהיכי כתבה התוספתא גבי מעין כל זמן שהן באין מן המעין ומשמע דבעינן שיהא ידוע שבאין מן המעין. ובאמת לפי דעת המהרי"ט בסתם מעין הוא כן ועוד שאם ידוע שבא מן המעין גם בנהר דינו כמעין אם ידוע שבא מן הנהר ואין החילוק אלא בסתם ומדכתבה התוספתא גבי מעין כל זמן שהן באין משמע להדיא דבנהר לא מהני אפילו ידוע: ועוד דלישנא דתוספתא כל זמן שהן באים מחמת המעין לא נהלם כלל לפי פירושו דהא גם בנהר ידוע שהמים הן באין מחמת הנהר המלחלח הקרקע ויוצא המים דרך גידי הקרקע לתוך הגומא רק דעיקר החילוק הוא דגבי נהר אין נמשכין להדיא רק בוצצין. אבל במעין הם נמשכין. וא"כ הו"ל לומר אם נמשכין מן המעין: וד בר מן דין בעיקר חידושו של מהרי"ט ז"ל שחידש דגבי נהר כיון דאינן נמשכין להדיא מן הנהר רק הם בוצצין דרך הגידין לא הוי חיבור לנהר ולכן דינו כמקוה. וע"ז אמרינן בש"ס דארעא חלחולי מחלחלי ובעינן מ' סאה לדידי הרבה יש לפקפק בזה. ולכאורה אין זה ברור להלכה והרבה פוסקים חולקים על זה דהא ידוע דעת כמה פוסקים ראשונים ז"ל והובאו בב"י [בסי' ר"א ד"ה מעין שהמשיכו] מי מעין הנמשך למקום אחר לתוך הבריכה והפסיקו לגמרי מן המעין אעפ"כ דינו כמעין דמי מעין או מי נהר וים בכל מקום שהן באין לא אבדו דין מעין מעליהם ומטהר בזוחלין ומטהר בכ"ש כמעין גמור. והא דתנן במקוואות פרק ה' משנה א' דמעין שהמשיכו לתוך הבריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה היינו אם הבריכה מלאה מים של מי גשמים או שאובין אבל אם היתה בריכה ריקנית עדיין שם מעין עליו כן הוציא הב"י שם מד' הר"ש והרא"ש דס"ל כן וכ"כ הטור להדיא מעין שהמשיכו לבריכת מים שהם נקווין ועומדין וכ"כ ג"כ הרמב"ם בפ"ט מה' מקוואות ה"ט היו מימיו נמשכין לתוך בריכה מלאה מים [וע"ש בב"י מה שדחק בד' הרמב"ם ז"ל לפרש בדרך אחר דמיירי אפילו בבריכה ריקנית משום דכן מפרש בפי' המשניות שלו ולבסוף נשאר בצ"ע. ואכן יותר נראה דהרמב"ם בחיבורו חזר בו ממה שכתב בפי' המשניות שלו] ובאמתי שיש להביא ראיה לשיטתם ז"ל מהמשנה דגל שנתלש מן הים דתנן שם בפ"ה משנה ו' דאם נפל על האדם ועל הכלים טהורים הר דמעין שהופסק ג"כ דינו כמעין לטהר בזוחלין [והא דמצריך במשנה שם בג שנתלש מ' סאה כבר הביא הרשב"א ז"ל בתו"ה הארוך בבית הנשים בשער ז' דר"ת ז"ל הוציא ממשנה זו דלאדם צריך מ' סאה גם במעין ומתוך שמסיים במשנה ונפל על האדם ומשו"ה מצריך מ' סאה עי"ש והתוס' יו"ט הקשה זה משמי' דנפשיה וכתב דמזה ראיה גמורה לדעת ר"י בתוס' בחגיגה דלאדם בעינן מ' סאה גם במעין ובמח"כ כבר הקדימו בזה ר"ת ז"ל]: והמהרי"ק בשורש קט"ו דחק עצמו ליישב דהיכי מטהר הגל בזוחלין הא נתלש מן הים ותירץ משום דעדיין לא נחו בקרקע ולכן תורת מעין עליהם ולא דמי למעין שהמשיכו לתוך בריכה והפסיקו דהתם כבר נחו בבריכה וכל זה הוצרך לדחוק רק לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דאפילו המשיכו לתוך בריכה ריקנית והפסיקו דינו כמקוה. אבל לדעת הפוסקים הנ"ל א"ש בלא"ה. [ותמהני על התוספת יו"ט דהוא בעצמו שם בפ"ה משנה א' הביא לד' הב"י בשם הפוסקים דמיירי בבריכה מלאה מים אבל בבריכה ריקנית עדיין דינו כמעין ובמשנה ו' הביא לד' המהרי"ק הנ"ל ולא הרגיש דלפי דברי הב"י לא נצרך כלל לדברי מהרי"ק וד' התוס' חדשים שם לא נהירא כלל] וא"כ בחופר בצד הנהר נמי נהי דלא מקרי חיבור לנהר מ"מ לא גרע מאלו הפסיקו המים מהנהר לגמרי מ"מ עדיין שם מעין עליהם דלא גרע מגל שנתלש וממעין שהמשיכו לתוך בריכה ריקנית והפסיקו: אבל באמת מאוד תמיהני על הרב ב"י והמהרי"ט והמשכנ"י דדחקו עצמם בחינם בפי' דברי התוספתא דלענ"ד דברי התוספתא פשוט וברור ובתחילה אני אומר דנראה פשוט דמש"כ בתוס' במקום הביצין אין פירושו או במקום הביצין דא"כ הו"ל לומר בצד הביצין כמו דאמר בתחילה בצד הים בצד הנהר [והן אמת דבמהרי"ט שם בהעתקת לשון התוספתא איתא בצד הביצין אבל הדבר פשוט דנוסחא משובשת נזדמנה למהרי"ט ז"ל בד' התוספתא דבכל הדפוסים שלפנינו הגי' במקום הביצין. וכן העתיק להדיא הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מקוואות הלכה ג']. ועוד דהאיך אפשר דבצד הביצין יהי' לו מעלה יתירה יותר ממי הביצין עצמן דהן נחשבין במקוואות במעלה ראשונה דביצין היינו מי גבאים דתנן שם דאם שתה טמא בתחילה ואח"כ שתה טהור נטמא הטהור מחמת טיפה הטמאה שנפל מהטמא והאיך אפשר דאם חופר בצד הביצין ומי הביצין יהי' בוצצין מן הקרקע לתוך הגומא יהי' לו מעלה השניה דיהא נחשב כמי תמציות שלא פסקו דאם שתה טמא ושתה טהור טהור דזה אינו עולה על הדעת כלל: ולכן הדבר פשוט דהוא מאמר התנאי וחוזר למעלה ור"ל דהחופר בצד הים או בצד הנהר והיה מקום החפירה במקום הביצין כלומר דחפר במקום דיש שם אגמי מים אז הוי דינו כמו תמציות שלא פסקו. וכן מצאתי להגר"א ז"ל בביאוריו להתוספתא הנדפס כעת מחדש בדפוס ראם שפירש כן מתחילה וכן משמע ג"כ ברמב"ם ופירוש דברי התוספתא כך הוא דבא לפרש דין מי תמציות שלא פסקו בג' גווני דבתחילה מפרש דין מי תמציות שלא פסקו דהיינו כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין [)ומה דמסיים בתוספתא פסקו הגשמים וההרים בוצצין הרי הן כמי תמציות צריך ביאור דאם ר"ל דהן כמי תמציות שפסקו תקשה סיפא דסיפא דמסיים שם דאם פסקו מלהיות בוצצין הרי הן כמי גבאים דמשמע דמי תמציות שפסקו יש להם יותר מעלה ממי גבאים ובהדיא מבואר במשנה דאחד מי גבאים ואחד מי בורות שיחין ומערות ומי תמציות שפסקו ומקוואות שאין בהם מ' סאה דינן שוה ואם ר"ל דאף שפסקו הגשמים מ"מ כל זמן שההרים בוצצין מ"מ מקרי מי תמציות שלא פסקו דאף דהגשמים בעצמם פסקו מלירד מ"מ כל זמן שההרים בוצצין מים לחוץ לתוך הבורות מבטלות להטיפה טמאה שנפלה שם תקשה ע"ז ממתני' הנ"ל דתנן דמקואות שם דפסקו הגשמים הקרובים לעיר ולדרך טמאים ומשמע דאפילו אם ההרים בוצצין טמאים משום דחוששין שמא שתה אדם טמא מהן אלמא דנחשבו כמי גבאים וכמי תמציות שפסקו. ושוב ראיתי דלק"מ דוודאי מיירי מתני' דידוע בבירור דכבר פסקו ההרים מלהיות בוצצין והא דמחלק בין שעת גשמים לפסקו הגשמים ענין אחר הוא דשם ר"ל